לחם שמים על משנה יומא ג:ז

1אלו משל צבור. כתב תי"ט וממשנה זו למד הרמב"ם דבגדי כהונה מתרומת הלשכה. וס"ל דאין בין בגדי כ"ג לבגדי כהן הדיוט לענין זה עכ"ל:

2ואינה ראיה גמורה דאיכא למימר דווקא כ"ג ביוה"כ שעובד רק עבודת צבור. הוא דבגדיו באין משל צבור. דלעבודת צבור פשוט דצרכי קרבן כקרבן דמי. ואפילו שומרי ספיחים בשביעית לעומר. נוטלין שכרן מן התרומה. כדאיתא רפ"ד דשקלים (ועיין בגמרא דר"פ שני דייני [ד' ק"ו]) ואם איתא דאין בין בגדי כ"ג לבגדי כ"ה לענין זה. מהתם שמעינן לה. ואין צורך לדקדק ממשנתינו זו שהדבר מוכרח במקומו:

3אבל נ"ל שממה שאמרו בגמ' כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לצבור יפה. ש"מ דכל בגדי כהונ' ואפי לצורך עבודת יחיד. ודכוותייהו בגדי כהן הדיוט. ודאי לא גרעי מכתונת דעובד בה עבודת יחיד. דהא עבדי בהו נמי עבודת צבור כל יומא. בתמידין ומוספין ושאר קרבנות צבור כל השנה. עיקר מצותן משל צבור. וקמ"ל דמתנדב נמי משלו ומוסרה לצבור. ויוצא בה אליבא דמ"ד מתנדב שומר חנם כדאיתא בשקלים [פ' ד' משנה א']. ומצאתי ג"כ בתו' שהביאו ת"כ דדריש מדכתיב בגדי קודש לומר שצריכין להיות משל קודש:

4והא דנקיט תלמודא עבודת יחיד. נ"ל דלאו למעוטי עבודת צבור. דהא על כרחך הך מימרא אליבא דר' יוסי מיתוקמא. דאית ליה מתנדב. (וכדמוקים בירו' לעצי מערכה דבאין נדבה. כמ"ש בתי"ט לעיל. איברא לשינויא דשאני לן בין קרבן עצמו למכשירי קרבן. איכא למימר הכא נמי דאתיא כי כולי עלמא) וא"כ מאי שנא בגדי כהונה מקרבנות עצמן. אלא רבותא אשמעי' דבקרבנות עצמן פשיטא ליה דלא חיישינן לשמא לא ימסרם לצבור יפה. מאחר שהדבר ידוע שצריכין להיות משל צבור. אבל בעבודת יחיד מהו דתימא ליחוש דילמא לא ימסור יפה יפה קמ"ל ודוק: