לחם שמים על משנה יומא ו:ב

1אנא בשם. כתב תי"ט וצריך טעם מ"ש שנייה מהראשונה. ונ"ל דבראשונה כשמתחיל צריך שיאמר בה"א הקריאה שקורא להש"י כו' עכ"ל:

2ולא ידענא מאי קאמר דהרי פשוט שזה"ל ששנינו וכך היה אומר אנא בשם. זאת המלה אינה אלא כינוי. ור"ל שהיה אומר בשם המפורש אנא יקו"ק ככתבו בתורה. דהא ילפינן ליה מקרא מניין שבשם. והכי משמע נמי מהא דאמרינן עשר פעמים כ"ג מזכיר את השם ביוה"כ. ואם כן אע"פ שהתנ' כלפי כינויו. הוצרך להטיל ה"א בראשו. לומר אנא השם לייחדו ולהודיעו בה"א הדעת שהוא השם המיוחד. ולא יכין לדבר כן אנא שם בלי ה"א:

3אבל מ"מ המובן ממנו באמיתת אמירת הכ"ג. שמזכיר שם הוי"ה ב"ה שהוא שם העצם יתעלה. לא יתכן לקוראו בה"א. שאינו בא בה"א בשום מקום לא לידיעה. (וזה פשוט וכ"ה בדברי החבר למלך כוזר ברביעי מספרו סי' ג') ולא לקריא'. עם שמצאנו במ"א ה"א משמשת לקריא' הדור אתם. ומה שבא בה"א (ירמיה ח') היקו"ק אין בציון. אין ענינו לכאן. ששם היא ה"א התמיה ושאלה. ואין לזה מקום בדרושינו:

4אמנם מה שאמרו בירו' שניה בבי"ת לא קשיא. שמצינו בי"ת משמשת לשם הוי"ה ב"ה. כדכתיב בה' נשבעתי הלא השבעתיך בה' שוש אשיש בה'. ושמוש זה יתכן בענינינו בטוב. ומיושב ג"כ טעם השינוי. שבראשונה שמתודה דרך סיפור פירוט החטאים. לא יפול בו שימוש הבי"ת. ולא שום אות שימושית. לכך אומר אנא יקו"ק חטאו כו' כפי הראוי בלשון. ואח"כ כשחוזר ומבקש ממנו ית' כפרה עליהם. אומר דרך נא ובקשה ומטו. אנא בה' ר"ל בעבור כבוד שמך תכפר לנו על החטאים כו'. כי כן הוא שימוש הבי"ת באה לקיצור. במקום מלת בעבור או עם. כענין הביתי"ן הנז'. וכן ענינו נאות כאן שהוא כאילו יאמר בחסדך ה' כפר נא. וזה נכון מאד:

5ועיין בתשו' הריב"ש (סי' רי"ט) דמוכח נמי להדיא כדכתבינן לעיל שהיה הכ"ג הוגה השם באותיותיו בלבד בוידוי דיוה"כ והוא פשוט:

6כשהיו שומעין שם המפורש יוצא. ז"ל התי"ט משמע כשהיו שומעין מפי שאר כהנים או מפי כ"ג בברכת כהני' שהיו מברכין השם במקדש ככתבו. לא היו עושין כל אלה. ואולי טעם הדבר כמ"ש מהרמ"ק ז"ל עכ"ל:

7ואין נר' מ"ש שלא היו עושין כל אלה. דודאי בשכמל"ו היו עונין גם בברכת כהנים. דהא ילפינן [יומא ד' ל"ז ע"א] מקרא דכי שם ה' אקרא הבו גודל. שנראה בכל פעם ששומעין הזכרת שם המיוחד מחוייבין לענות כן. אבל ודאי נראה שלא היו נופלין על פניהם. כי אם דווקא כשמזכירו הכ"ג ביוה"כ. ולא מהטעם שזכר בתי"ט. גם קבלת מהרמ"ק אם קבלה היתה בידו טוב:

8אמנם דבר זה מתורת רבינו משה קורדואירו לא למדנו. מתורת האלהי ריא"ל ז"ל למדנו. שדקדק עוד במשנתינו זאת שהי"ל לומר כשהיו שומעין הכ"ג מזכיר את השם. ומדתני בהך לישנא שם המפורש יוצא מפי כ"ג. לכן פירש האר"י ז"ל שר"ל השם יוצא מאליו מפיו של כ"ג. וכן אמרו רז"ל שהיה השם יוצא מתוך גרונו של כ"ג. וזה סוד הכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי ולא כתיב תזכיר. והוא הטעם ג"כ שהיו נופלין על פניהם. כששומעין השם יוצא מעצמו מפיו של כ"ג. משא"כ בהזכרת הכהנים בברכתם את העם. שלא היה בה זה הפלא הנורא כנלע"ד נכון מאד: