לחם שמים על משנה זבים ד:ו

1טמאים נעשו תחלה. כדין אוכלין ומשקין. שאינם נעשים אב הטומאה לעולם.

2הכל טהור עתי"ט עד דאפשר להיות נושא ונישא ולא יאהיל. אומר אני דה"ה לכף מאזנים. כמ"ש שם בס"ד. וא"צ למחוק לבר מאהיל. וה"פ כל שהמת נישא עליו כולו בכף מאזנים. טהור. לבר ממאהיל. ר"ל בר ממאהיל. על המת ומאהיל על האדם או על הכלים. שמטמאם. אפילו אינו נישא עליהם. ובמשאו לא נטמאו. חוץ מן האדם שנטמא במגעו של מת והסטו.

3מדף עקרו מנדף. וכן עלה נדף. שרשו נדף. ויעיד עליו הדגש. היותו מחסרי הנו"ן.