לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) יב

1מלקוטי מה"ר יודא אוברניק זצ"ל. אמר אם נגע גוי 1 במים הנשפכין ליין שאין לו דין ניצוק, ואפי' נגע גוי. בקנקן שלח סביביו טופח ע"מ להטפיח, אפ"ה מותר משום דגרע זה מקטפרס שאינו חיבור 2 ועי' סי' קכ"ו ובשו"ת מהרי"ו סי' י"ח. גבי ניצוק אמרי' הפסד מרובה מותר 3 הרא"ש בפ"ה דע"ז סוף סי' כ"ו ובטור סי' קכ"ו. אמר מ"ו כתב מהרי"ל בשם השר [השר פי' ר' שלום, מ"ו הוא ר' איסרלן זצ"ל] דכל שבחביות קרי הפסד מרובה 4 לאפוקי מה שהוא בכד או בקנקן. ומ"ו יצ"ו הוכיח 5 עי' תה"ד סי' ר"ד. מפ"ק דנדה 6 דף ט' ע"ב. דשני בצורת חשיב ג"כ הפסד מרובה, מדפירש"י שעת הדחק היינו אפושי טומאה בטהרות 7 המעתיק שגה ברואה וטעות דמוכח הוא, וז"ל התה"ד שם: וא"ת בנד"ד הואיל ואיכא דוחקא דצבור לשתות יש להתיר כמו בהפסד מרובה. נראה להביא ראיה דלא אמרי' הכי, דבפ"ק דנדה איתא דר' אליעזר השיב לחכמים מריבה אחת בהיתלו שעברו עליה ג' עונות, ואמרו דיה שעתה, ואמרו לו חכמים אין שעת הדחק ראיה, מאי שעת הדחק, א"ד שני בצורות הוו, א"ד אפיש טהרות הוו, ופרש"י שני בצורת והוה הפסד מרובה, כלומר ולכך אפי' מעט טהורות הוה הפסד מרובה, אבל לא רצה רש"י לפרש שני בצורת הוו והוי דוחקא לאוכלי טהורות, אע"כ לא שרינן משו"ה אלא משום הפסד הקילו, דהתורה חסה על ממונם של ישראל. וז"ל תשוב' מהרי"ל ז"ל, הא קי"ל בה"מ כר"ת, וחביות הוי הפ"מ, ל"ש הוי חבית קטן או גדול, כך קבלנו בשם מ"ו השר ז"ל מצאתי.

2פ' מקום שנהגו 1 פסחים נ"ה ע"ב. להפסד מרובה חששו כמו אחר ג' ימים דפסדי ביעי לגמרי אבל תוך ג' שראויים לנפש יפה חשיב הפסד מועט, זה דלעיל [פ' מקום שנהגו וכו'] כת' מוה"ר יודא אוברניק זצ"ל מעצמו.

3וזכורני שהיו ענבים שלמים על הגת והגת אינו כשר, ואמר היה שופך מים תחת [כל] הענבים [ועל כל הגת] בעניין שהמים יורדים לארץ. והיין הדורך יהודי [אח"כ] מן הענבים הוא כשר. וכתבתי זה הדין בשנת כ"ד לאחר שהלכתי מן הגאון זצ"ל, כי ראיתי מעשה וזכורני הדין דלעיל ולכן לא ידעתי אם יש לסמוך עלי 1 ועי' ביו"ד סי' קל"ח.

4והורה דאסור להדליק בב"ה השעוה של ע"ז 1 עי' במרדכי פ"ד דע"ז סי' תתמ"ג הביאו בב"י סוף סי' קל"ט. אך מ"מ אינו אסור בהנאה.

5וזכורני שהיה חותמו של הגאון זצ"ל חקוק בו ראש של אריה שוקע בחותם, ועל השעוה היה בליט' 1 עי' בטור סוף סי' קמ"א. ואין נראה כ"כ, שפיחת צורתו בענין 2 בעין. כזה 3 והמעתיק דלג הצורה ולא תקן צלם דמות תבניתה. .

6פ"א היה בחור אחד מחתך צורת צבי בנייר ודבק אותה בחלון של זכוכית בבית החרף וצוה להסיר הצורה מן החלון. מצאתי במסכת שבת פ' השואל 1 דף קמ"ט ע"א ע"א ותוס' ד"ה ודיוקני. שהצורה עצמה אסור להסתכל בה כו', אבל התו' שם וסמ"ג פי' בצורת ע"ז אסור להסתכל.