לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) לז

1ואמר שאין לעבור אפי' על איסור קל שהוא מדרבנן משום כיבוד אב או מוראו. כגון הבן רוצה לילך אל הרב ללמוד שלבו חפץ בו ואביו צוה בתוקף שילך אל רב אחר, הבן אין צריך לשמוע לו 1 עי' תה"ד סי' מ'. וכן מצאתי בי"ד בסי' ר"מ וז"ל: אפי' מצוה של דבריהם לא ישמע לו ע"ש. וצריך איש לנהוג כבוד בחמיו ובחמותו 2 עי' בטו"ז שם ס"ק י"ט. וה"ה אשה 3 עיי"ש סעיף י"ז. אבל באשת חמיו שאינה אמה של אשתו אינו צריך לנהוג בה כבוד.

2ואמר שאין בני רשאי לגלח זקני אע"פ שאני מוחל על כבודי משום שמא יעשה בי חבורה 1 עי' סנהדרין פ"ד ע"א ובטיו"ד סי' רמ"א. ואמר שכת' בס' חסידים 2 סי' רל"ד. אם אמר לבנו תן לי דבר זה לאכול או כה"ג, ובנו יודע שהוא רע לו אינו צריך ליתן לו. וזכורני שאמר זה דלעיל כשאמר בגזירה מווינא הי"ד היו מענים את רבו בע"ה מוהר"ר אהרן זקצ"ל, וכשבא מהענוי שואל כמה פעמים לשתות מים לסוף נתנו לו ומיד אחר השתיה נתבקש בישיבה של מעלה הי"ד. ואמר להח"ר טרשטיל שיושב עם בנו הגדול באמבטי שקו' וואשר באד בערב ר"ה. ואמר זה הרבה לך שעשית כן בער"ה, כמדומה לי שהיה טעמו משום הרהור 3 ועי' אהע"ז סי' כ"ג סעיף ו' בהגה. מצאתי מזה בפ' מקום שנהגו 4 פסחים נ"א ע"א. גבי כדתניא עם הכל אדם רוחץ וכו' ע"ש. מותר לפרנס אביו מן מעשר שלו, כן כתב בסי' אשי' במסכת קדושין 5 עי' בהגהת הרא"ש פ"ק סי' נ' ובשו"ת מהרי"ל סוף סי' נ"ד. בשם ר' יצחק מאופנהיים. וז"ל תשוב' מהרי"ל זצ"ל 6 תוך סי' נ"ו. מתנות לאביונים עניות דעתי נוטה דלא נפיק במעות מעשר, דכיון דתקנה דרבנן הוא הוי דבר שבחובה ונמצא פורע חובו ממעשרו, ואין לו בו אלא טובת הנאה. ויש מרבו' 7 עי' במרדכי פ"ו דשבועות סי' תשס"ז ובשל"ה דף רס"ב. דפסקו דאינו ממון. ואפי' למ"ד ממון, מ"מ הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. ואע"ג דרבנן בתראי שרו להאכילו לאביו בזמן הזה, הר"י אופנהיים כמו שכתבתי לך כבר, התם ה"ט דלא קפדינן אלטותא דתבא מאירה למי שמאכיל את אביו כו', וטעמא משום דגנאי הוא לאב, וכה"ג דהוי דרבנן ליכא גנאי ואין כאן חובה אלא שיהא לאביו מזונו והרי יהיה ליה. אבל הכא דעיקר תקנה וחיובא עליה רמיא לא נפיק אלא מדידיה. והמדקדק וחס על שלו יכול ליתן משלו שני פרוטות או לסמוך על מעות פורים ולאפושי [להו] מן המעשר, מצאתי. ואמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין אנו מוזהרין כ"כ מלילך אחרי אשה 8 עי' אהע"ז סי' כ"א. וזכורני שכלתו רעדיל ז"ל, לומדה לפני זקן אחד ששמו ר' יודיל סופר ז"ל בבית הגאון זצ"ל, במקום שרוב בני הבית הולכים שם 9 ועי' שו"ת מהרי"ל סי' רכ"ו. ואותו זקן הוה נשוי.