לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) מא

1[מהר"ר משה מה"ל זצ"ל (האריך בספרו)] 1 פסקים וכתבים סי' נ"ג ועי' בשו"ת מהר"י מברונא סי' רי"א. שלומך יסג' לחד' אהו' מהר' משה יצ"ו. אשר שאלתני על מי שנודר לצדקה באסמכת', כגון שאו' אם לא אעשה או אם אעשה דבר פלוני אתן כך וכך לצדקה. ושאלת' אם אזלינן בתר דעת מהר"ם שפסק בתשובותיו 2 עי' שו"ת מהר"ם ב"ב סי' תצ"ג. פ' שור שנגח ד' וה' 3 ב"ק פ"ד סי' מ"ד. ופ' בני העיר 4 סי' תתכ"ה. במרדכי, דמהני אסמכת' לצדקה, או אי אזלינן בתר דעת מהרי"ח דפסק בהג' באשי' בפ' זה בורר 5 פ"ג דסנהדרין סי' ז'. דלא מהני אסמכת' לצדקה. דע לך כי גם התו' פ' זה בורר 6 שם ד' כ"ד ע"ב. פסקו דלא מהני 7 דלא מהני אסמכתא לצדקה דע לך כי גם התוס' פ' זה בורר כ"ז חסר בנדפס. והן הן דברי התוס' הן הן דברי מהרי"ח. מ"מ נראה דסוגיא דעלמא בתר מהר"ם אזלא בהאי מילתא ובפשיטות, דרך המנהג הוא שהגבאים תובעים על מי שמעמיד על עצמו בכה"ג קנסות לצדקה. וכן יש בידי תשו' ה"ר יעקב כ"ץ מנורטהויזען על אחד שהוא ואשתו העמידו על עצמן קנסות לצדקה אם לא יעשו גירושים. ונתחרטו ונתפייסו וכתב עלה ופטר אותו מתביעות הגבאים מטעם אחר. משמע בפשיטות דאי לא הוי ההוא טעמ' היה מחייב' ואף כי הרמב"ם וכן תשוב' גאון 8 רב נטרונאי ב"ר מר הילאי. סברו כמהר"ם כדאי' במרדכי פדו"ה דלעיל. אבל מטעם זה אין לחייב משום דניזיל לחומרא בפלוגתא דרבוותא במידי דצדקה, דבפרק מי שמת 9 ב"ב קמ"ח ע"ב. בעי תלמודא הקדיש נכסיו הפקיר נכסיו חלק נכסיו לעניים מהו תיקו, ופסק א"ז 10 0 סי' קפ"ד דמספיקא לא מפקינן מיניה. התם דאוקי ממונא בחזקת מאריה ולא זכו עניים והקדש כיון דסלק' בתיקו. וכ"ש בפלוגתא דרבוותא ואשי' דפסק התם דזכו עניים היינו מטעם אחר כדמבואר התם. 11 1 ועי' בד"מ חו"מ סי' ר"נ סק"ה. [כת' מה"ר משה מה"ל יצ"ו] אשר בקשתני לכתוב לאשכרסליב מחמת הצדקה, לא ידעתי באיזה פניה אכתוב. דמסתמא אית להו דברים ותשובה ולאיזה ב"ד אראה לכם שיקבלו דבריכם, כי אינני יודע יפה ישוב אותו הגבול. לכן כתוב לי סדר הראוי לכתוב אכתוב לך לפי שורת הדין כאשר יתראה לי.