לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) סג

1[כתב מה"ר דוד וראנק ז"ל], ואשר שאלת עליו 1 צ"ל על יום. ל"א של פ"ה שחל להיות בשבת או ביו"ט אם פודין אותו בו ביום, ודעתך להתיר אפי' בדרך שהוא שבות גמור, מטעם דאין מחמיצים המצוה כדילפינ' מושמרתם את המצות 2 מכילתא שמות י"ב, י"ז, ועי' רש"י יומא ל"ג ע"א ומגילה ו' ע"ב ד"ה אין מעבירין. ור"ל שלא העמידו דבריהם במקום מצוה, והבאת ראייה מפ' שואל 3 שבת קמ"ח ע"ב. דקא' ר' יוחנן דבחובות הקבוע לה' זמן שרי להקדישן בשבת ויו"ט. וגם בפ' אלו דברים 4 פסחים ס"ו ע"ב. אית' דשרינ' שבות דמחמר לצורך שחיטת הפסח. תמיהני טובא שלמדת הג' ולא ראית בפרש"י, דרש"י פי' להדיא פ' שואל וכן משמע טובא בפ' ואלו דברים, דה"ט דשרי דמשום דהקרבתן דוחה קדושתן נמי דוחה. והיינו נמי טעמא דשבות דמחמר דהואיל ושחיטתן דוחה ה"נ סכין דוחה, אבל לא בשביל שקבוע לו זמן שרינן כולהו שבות דרבנן אפי' למכשירין כההיא דמחמר. דא"כ תקשה לך 5 שם ס"ה ע"ב. הזאה דאינה דוחה שבת ונדח' מפסח על ידה, וכן מילה בשמיני שאין לך מצוה קבוע יותר ממנה העמידו חכמים דבריהם ואסרו להביא איזמל אפי' דרך חצירות וקרפיפות 6 שם צ"ב ע"א ושבת ק"ל ע"ב. ותבטל המילה בשמיני. ואפי' שבות דלית ביה מעשה כמו אמירה לגוי באיסור דאורייתא, כתבו מקצת הגאונים דלא שרו למצות מילה כדאיתא פ' הדר 7 עירובין ס"ח ע"א. וכ"ש שבות דאית ביה מעשה דלא שרו לכ"ע כדמוכח התם, וכ"ש למצוה אחריתי דלא דחי שבת לגמרי כגון פדיון הבן או ס"ת לקרות בה חובת היום לא שרינ' אפי' ע"י גוי' אפי' באיסור דרבנן כמו שכת' התוס' 8 גיטין ח' ע"ב ד"ה אע"ג. ורוב הגאונים. ותו נרא' דמן ושמרתם את המצות לא ילפי' אלא דלא משהינ' המצות לזמן מרובה, ועל הספק כההיא דפ' החולץ 9 יבמות ל"ט ע"א. בתולה בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממדינת הים, וכן בגר 10 0 שם מ"ז ע"ב. דמלין אותו מיד שמא יחזור בו. אבל כל היכא דמשהה המצוה כדי לעשות כתקנה ובהכשרה ובלי שום נדנוד איסור אהא לא קאי ושמרתם את המצות. בשלהי פ"ק דבכורות 11 1 י"ב ע"ב. משמע דאין להשהות מצות פדיון הבן לאחר ל', אמנם מה שכת' לצד איסור משום דלגבי כהן ליכא מצו', שגגת טובא, דאין קפידא בהכי כלל, הואיל ואי אפשר לקיום המצוה אלא בו, ומצות פדיון כך היא, דמיא ממש לעשה דיבום דליתא לגבי היבמה. ואפ"ה בעי למימר בשמעת' קמייתא דיבמות 12 2 דף ג' ע"ב. דלידחי ל"ת שיש בו כרת, ואע"ג דאיהי נמי באיסור כרת כדילפי' מונכרתו הנפשות העושות 13 3 עי' ב"ק ל"ב ע"א וברש"י ויקרא י"ח, ו'. וכן לאו דולו תהיה לאשה דליתא אלא במאנס ולא בנאנסת, ואפ"ה אי לאו האי טעמא 14 4 כתובות מ' ע"א. דכי אמרה לא בעינ' דליתא לעשה כלל הו' דוחה לאו דממזרת, ואע"ג דאיהי נמי באיסור לאו קאי, וה"ט דכולהו משו' דא"א בקיום העשה אלא בעניין זה. ותו דבפ"ק דשבת 15 5 דף ד' ע"א ד"ה וכי אומרים. בשמעת' דרדיית הפת איתא בתו' דכל היכא דלא פשע אמרי' לחבירו חטא כדי שיזכה הוא 16 6 אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברו. ומייתי ראי' מפ' תמיד נשחט 17 7 פסחים כ"ט ע"א. דקעביד' כהנים בעשה דאורייתא השלמה 18 8 דקא עברי כהני בעשה דהשלמה. כדי שיוכל מחוסר כפורים לעשות הפסח. וכן בפ' בתרא דעירובין 19 9 דף ק"ג ע"ב. כהן שעלתה לו יבלת חבירו חותכה בשיניו וקעביד שבות דרבנן כדי שיעבוד חבירו עבודה. לא ירדת למצוא תקנה לפדיון הבן בשבת או ביו"ט, כגון שיתן המעות לכהן מבערב בחול, כדי שיהא פדוי למחר דבכה"ג פדוי לכ"ע אם לא נתאכלו המעות, כדאיתא פ' יש בכור 20 0 בכורות מ"ט ע"א. אמנם גם בדרך זה יש גמגום האיך יעשה עם הברכות והסעודה שעושים לפ"ה, והארכתי בזה באחת מתשוב' שלי 21 1 תה"ד סי' רס"ט ופסקים וכתבים סי' רל"ג. ומסקנתי שיש להמתין עד לאחר שבת או יו"ט. וכן הורתי דבר הלכה למעשה וכן הגיד לי מה"ר שמשון מפראג ז"ל בעוד היותו אצלינו במרפורק שמצא בספר אחד שיש להמתין עד למחר, נאום הקטן והצעיר שבישראל.