לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) סד

1בהמפלת 1 נדה כ"ו ע"א בתוס'. בדבור סנדל דלית ליה חיותא דמשמע 2 בירושלמי. דוולד שעם הסנדל אינו מתקיים כו'. תימא לעולם איך אמרי' בבכורות 3 דף מ"ו ע"א. הבא אחריו בכור לנחלה והא אינו מתקיים? פ' יש נוחלין כת' האשי' 4 סי' י"א ועי' בפלפולא חריפתא סק"מ. רבא אמר אפי' בין ייבום לחלוק' לא שקיל מ"ט כבכור, מה בכור אין לו קודם לחלוקה אף ליבם אין לו קודם לחלוקה, וליתא לדרבא דהא איפסיק הלכתא בהדיא דיש לבכור קודם חלוקה? ותימ' למה"ר זלמן כ"ץ מנורבערק זצ"ל, האשי' כתב בבכורות 5 פ"ח סי' י"א וכ"כ בד"ח שם סק"מ. כמו רבא, ואמר הגאון יצ"ו שהשיב לו באריכות וסוף דבריו, אולי האשי' כת' ביש נוחלין כמו האלפסי אבל בבכורות ליכ' אלפס כת' לפי דעתו, וכן מצאתי בהקדמה 6 לטור. דחושן המשפט וז"ל: לחבר ספר במשפטי הדינין על דרך ספקי א"א הרא"ש ז"ל, אשר הם בנויים על יסוד הרב הגדול ר"י אלפסי ז"ל וכו' 7 ועי' בכנה"ג חו"מ סי' ק"ה בהגה לטור ס"ק י"ט אודות דברי הרא"ש דסתרי אהדדי והעלה דראה רבינו בעל הטורים ז"ל לעשות עיקר מדבריו שבפ"ק דגיטין מפני שכיון שאין הוכחה בדבריו בבירור להיכן דעתו נוטה ואיזו היה באחרונה ראוי לנו לתפוס כסברא שמסכמת עם הרי"ף ז"ל, ועי' בס' יד מלאכי כללי הרא"ש סי' כ"ח עד ל"א.

2לעד יכון שלום אהו' הרב רבי יהוד' יצ"ו. אשר שאלתני על מי שמסר פרה שהיא מבכרת גמורה לגוי לזונה ולפרנסה כל ימי החורף וע"מ שיהא העגל לגוי, אי חשיב כה"ג כמו פרה לעובר. נראה דודאי חשיב הכי 1 עי' נו"ב מה"ת סי' קצ"א. כיון שהתנה הגוי הכי בפירוש שהוא לוקח לרשותו על תנאי זה, דהא אפי' היכא דלא פירש בהדיא אלא דאיכא אומדנא דדעתא כההיא דריש פ' המפקיד 2 ב"מ ל"ד ע"ב. נעשה כאומר לו לכשתגנב ותשלמיני כו' הרי היא קנוייה לך מעכשיו, ולא חשיב משו"ה דבר שלא בא לעולם. ואיתא התם בתו' בהדיא דסבר תלמודא דהוי כמו דקל לפירותיו ובהמ' לעוברה, ותלמודא פריך התם א"ה גיזותיה וולדותיה נמי? ע"ש ויתבאר לך, והרמב"ם כתב נמי בהלכות בכורות 3 פ"ד ה"ג. דגוי המקבל בהמה מישראל כדי לטפל בה ויחלוק עמו בוולדות פטור מן הבכורה, כ"ש כל הולד. ובלא קבלת צאן ברזל איירי כדמוכח התם, דבתר הכי 4 ה"ד. מפרש דין קבלת צאן ברזל ע"ש, ביו"ד 5 סי' ש"ך. תמצא ג"כ מזה. מה שחלקת בין מעוברת לשאינו מעוברת עיין בהג' באשי' פ' הזהב 6 סי' ח'. דמשמע התם דמעוברת לא מקרי דבר שב"ל ויכול להקנות לגוי. ובהג' באשי' פ' מי שמת 7 סי' ה'. כת' איפכא בשם ר"י ורשב"ם נמי לא כת' דמהני א"ל כשאומר לכשתלד ע"ש. ופשיטא דאזלינא בתר רוב בהמות דאינן יולדות רק לתשעה 8 בכורות ח' ע"א. כמו הנשים דעיבור אחד לבהמה גסה כגון פרה ולאשה 9 נדה כ"ד ע"ב. מה ששמעת' שהייתי מחלק בין פרה לשאר בהמות כשהן חולבות, אמת שמעת שאני מחלק בין פרה לעז 10 0 עי' תה"ד סי' רע"א ופסקים וכתבים סי' קכ"ט, ק"ל וקס"ז. אם שתיהן חולבות. אע"ג דאנו נוהגין כאותן גאונים דסברו חלב אינו פוטר 11 1 ר"ת ומהר"ם, עי' סי' שט"ז. שאלתי ודרשתי בכל היודעים מנהג הפרות, יהודי' וגוים שנתעסקו כל ימיהם בהם, וענו אותן שמעולם לא ראו פרות חולבות קודם לידתן, אך בעזים מצוי כך לפעמים מועטים. ולכך אמרתי דמה שכת' התלמוד 12 2 בכורות כ' ע"ב. אפי' לגבי פרה דמיעוט חולבות קודם לידה, ואמרי' סמוך מיעוט' לחזקה אפשר בהמות שלהן היו משונות משלנו 13 3 וכ"כ בתה"ד סי' רע"א. והכי קאמרי התו' בפ' א"ט 14 4 חולין מ"ז ע"א ד"ה כל הני. דבהמות שלנו משונות משלהם, והביאו ראייה מבכורות 15 5 דף י"ט ע"ב. על תרי (אינוניתא) [עינוניתא] דוורדא ע"ש. וכיון דליכא אפי' מיעוט א"כ ליכא למימר סמוך ושרי, ומ"מ לא רציתי לסמוך על זה כלל אלא שהייתי עושה סעד וסמך לשריות' אחרת 16 6 עי' תה"ד סי' ר"ע. נאום הקטן והצעיר שבישראל [מלקוטי מהר"י אוברניק].