לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) עא

1וא"ת עדיין היה לנו לעשות שני קניינים משיכה וכסף ואי לא משך כראוי עדיין הא איכא שם קניין וכסף ולא גרע מכסף לחודיה? י"ל דגרע טפי דדילמא דדעת הגוי לקנות במשיכה ולא בכסף, וכי לא קני במשיכה או (במכירה) [במסירה] אף בכסף לא קנה. ודמי להו 1 ב"ב קנ"ב ע"א, כתובות נ"ה ע"ב. מתנות ש"מ שכתובים קניין מרכב אתרי רכשי, ושמואל אמר לא ידענא מאי אידון ביה דשמא לא גמר אלא להקנות בשטר ואין שטר לאחר מיתה. ואיתא נמי בקדושין 2 דף מ"ו ע"א ומ"ח ע"ב. ומייתי במסכת סנהדרין פ' כ"ג 3 דף י"ט ע"ב. המקדש במלוה ובפרוטה דעת' אמלוה ואינו מקודשת, ואע"ג דהמקדש בפרוטה לחודיה מקודשת. וכן בפ"ק דקדושין 4 דף כ"ז ע"ב, ועי' ב"ב נ"ג ע"ב ברשב"ם ד"ה אותה קנה ובתוס' שם. ומייתי לה בג' פ' ח"ה ובהמוכר את הספינה 5 צ"ל המוכר את הבית, ועיי"ש דף ס"ז ע"א. אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מקומות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם, וכדמפרש בפ"ק דקדושין שנותן לו דמי כלן. ואע"ג דקרקע נקנית בכסף הואיל ובמקום שכותבים שטר לא קנה, אא"כ מסר לו השטר וכן א"ר בפ"ק דקדושין 6 דף כ"ו ע"א. וה"ט נמי דלא סמך דעתיה למקנוייה בכסף לחודיה ואין אדם קונה שלא מדעתו ושלא מרצונו. וכ"ש הכא שהפרה היתה חולבת ורוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות, ואזלינן בתר רובא בכל התורה וכן ס"ל ר' יושוע במסכת בכורות 7 דף כ' ע"ב ובתוס' ד"ה חלב. ור"ע פליג עליה. ואע"ג דפסק ר"ת כר"ע דאין חולבות פוטרות בבכורה, וכן משמע הת' סתמא דתלמודא 8 שם כ"ד ע"א. דפסק הילכתא כרשב"ג דאין חולבות פוטרת מן הבכורה אא"כ מניקה, דלא מרחמה עליה אא"כ ילדה, אבל משום חולבות לחודיה לא מפטרי דחיישי למיעוטא, או מטעם דאין זה רוב גמור כדפי' ר"ת. מיהו הרמב"ם 9 פ"ד מה' בכורות ה"ח וכר' יהושע. כת' בהדיא הלוקח בהמה חולבת מן הגוי פטורה מן הבכורה, כן פסק ר"י והא דמשמע הת' ר' יוחנן סבירא ליה כרשב"ג דאינה פטורה מן הבכורה אא"כ מניקה, אבל חולבת אינה פטור' מן הבכורה. איירי שראינו כבר שהיית' חולבת ולא ילדה א"כ בודאי היא מן המיעוט דחולבי' אע"פ שאין יולדת. ותדע דהא דרשב"ג לא חייש למיעוט' כדא' בריש כל הצלמים 10 0 ע"ז מ' ע"ב. ואין צריך להאריך, ואינו פליג בזה דודאי אנן נוהגין הכי בבהמה חולבת לחודיה שאינ' פטורה מן הבכורה. מ"מ עושין סעד לזה 11 1 עי' יש"ש פ' בתרא דיבמות סוף סי' ג'. בנדון דידן דאיכא פסידא ואיכא דיעבד, וסוגיא דעלמא מקני לגוי בכסף לחודיה כרש"י והרשב"ם כו'. ומכל הני טעמי לעיל מסכים אני עמך בזה שאין כאן דמ' דאיסורא ובי' מיחוש ושלא להוציא לעז על ותיקים הראשונים שהנהיגו להקנות בכסף לחודיה, ול"א משפט הבכורה המבעיר"ה את הבער"ה, ובעל כן השור נקי ככסף מקנתו הפקיעו וחיללו בכור שורו הדור לו, וליכול האי תורא לישלמי חיה בכלל בהמה הבכור כבכירתו והצעיר כצעירתו ולא יוכל לבכר אותו, ושלום מא' הט' הקטן הלוי ציון. הועתק אות באות כן כתוב לפני ואת' אהו' מהר"ר יוזמן יצ"ו, ראה אשר הארי' שלא צריך והביא כל מקומות פלוגתא דרש"י ודר"ת, וכן הפלוגתא דחלב פוטרה פלוגתא דר"ע ור' יושוע ורשב"ג, אך דבר זה מחודש שרוצה להוכיח דכסף לחודיה עדיף מליעשות כסף ומשיכה, וזה נגד מהר"ם דמחמיר לעשות שניהם ועיין בו, משה לוי מינצא.