לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) צב

1כשישב בחצר ב"ה כשבא מן הלויית המת אמר המזמור יושב בסתר עליון עד לא יגש 1 תהלים צ"א, א' ז'. ואמר רבון העולמים הכתוב בכתובות 2 דף ח' ע"ב. וז"ל: רבון העולמים פדה והצל [מלט] והושע את שארית עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן השבי ומן הביזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם טרם נקרא ואתה תענה ברוך העוצר המגפה. ואם יש לאבל תענית ביום ראשון הורה בלילה סועד משלו 3 כרי"ט מיוני בשם ר"ת. לפעם אחרת יושב האבל בתענית מחמת שנדר להתענות ב' וה' 4 עי' או"ז ח"ב סי' ת"ל שאין מניחין האבל להתענות ביום קבורה בתעניות שלפני ר"ה דכיון שאינם חובה תעניות הללו מוכלינן ומשקינן ליה לפכוחי צערא, והובא בהג"א פ"ג דמ"ק סי' פ"ט. וצוה לו לסעוד בלילה סעודה ראשונה משל אחרים 5 כשיטת הנמ"י סוף פ' המוכר פירות בשם הריטב"א. ומברך בהמ"ז, ואח"כ מיד אכל משלו כל צרכו כי יש דיעות. 6 עי' ד"מ סי' שע"ח סק"ג ושו"ת הרדב"ז ח"ב סי' ע"ה ורמ"ע מפאנו סי' מ' ונו"ב מה"ק חיו"ד סי' צ"ח. אבלים מן המניין אפי' ביום ראשון 7 ודלא כשיטת הר"ר יקותיאל באו"ז ח"ב סי' תכ"ט ובמהרי"ל ה' ט"ב שאין מונין את האבל למנין עשרה ביום ראשון. אבל לברכת אבלים אינם מן המניין. 8 עי' סי' שע"ט. העתקתי מליקוטי מהר"י אוברניק ז"ל, שאילת הר"ר אנשיל מרפורק ז"ל למה"ר שלום זצ"ל, מה שכת' תוך ג' ימים הראשונים של אבל אם אין לו אחרים שיעשו מלאכתו. דע שראיתי מרבותי ע"ה שהתירו לעשות מלאכה בג' ימים הראשונים, מתי שאין יכול למצוא אחרים שיעשו מלאכתו בדבר האבוד 9 עי' סי' ש"פ. ונא אל תצטער על שנגע בך יד הי"ש וית', כי יסורים של אהבה הם כמו ר' יוחנן ור"ל, 10 0 ברכות ה' ע"א. ועליך ועל כל דילך הח"ו 11 1 החיים והשלום. ושלום לתור' ולישיב' מעתה ועד עולם ולרעהו שלום אהובך. והורה לשחטן ואשתו שהם אבלים לעשות כל מלאכה לצורך האכילה, כגון לחלוב ולעשות גבינות לאכול באבלו, אבל לעשות גבינות למכור אינו מתיר. ואמר 12 2 עי' תה"ד סי' רפ"ט. שמותר לאבלה לאפות ולכבד הבית לאותו שהיא עמדה עמו בבית בחינם וכ"ש בשכר. והביא ראיי' מהג' מיימוני 13 3 פ"ה מה' אבל אות ה' ועי' מהרי"ק סי' ל"ה. שמותר לאבל לאפות פת מק"ו מיו"ט ש"מ ליו"ט מדמינן. והיה מתיר לחוף ראשו בתוך ל' אם מקפיד עליו אבל לא לסרוק. כן כת' האשי' בברכות 14 4 פ"ב סוף סי' ט"ו, ועי' בתוס' שם דף ט"ז ע"ב ד"ה אסטניס. בסוף היה קורא וז"ל: מותר לחוף ראשו אי קשי' לי' עירבוביתא דרישא. מצאתי בי"ד בסי' שפ"א וז"ל: מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מותר לחוף וכו'. ויכולה אשה אבילה להלביש טבעת של חול, מצאתי בי"ד שפ"א וז"ל: וכל זה כדי שלא תתגנה על בעלה. כשיושב על הארץ היה יושב על מצע שקו' בל"א פי"ט, ותחת לרגליו כר שקו' בל"א קו"ש, וכשהולך היה נוהג בנעילת אנפילאות שקו' בילץ מחמת שהיה חלש ברגליו ל"ע. וכן מצאתי בי"ד בסי' שפ"ב וז"ל: ואבל אסור בנעילת הסנדל ודוקא בשל עור ע"ש. ואמר חוקו תהלים אפי' בימי אבלו, והיה לומד איוב והלכות שמחות. והיה מעביר הסדרא בשבת בתרגום ולא בפרש"י 15 5 ודלא כמו שכתב בלחם הפנים סי' ת', ועי' בברכי יוסף שם אות ד' ובשיורי ברכה אות ב'. ואבל בתוך ז' מעביר הסדרא בשבת משום חובת היום כן כת' האשי' 16 6 פ"ג דמ"ק סי' כ"ח, ועי' שו"ת מהר"י מברונא סי' צ"ז ושו"ת חכם צבי סי' ק'. וכן מצאתי בי"ד בסי' ת' וז"ל: אבל לחזור הפרשה כיון שחייב כו'. ואבל בתוך ז' אינו אומר פרקי אבות בשבת. 17 7 ודלא כלהפ"נ סי' ת', ובשו"ת ארבעה ט"א סי' י"א העלה דאסור ללמוד משניות מס' שבת כמנהגו בכל שבת. ואבל מותר להרהר בד"ת רק שלא יוציא בשפתיו! מצאתי בי"ד בסי' שפ"ד וז"ל: י"ל דבינו לבין [עצמו מותר לשנות].