לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) צג

1[מה"ר משה מהאל ז"ל] 1 פסקים וכתבים סי' א'. שלומך יסג' לחד' אהו' האלוף מה"ר משה יצ"ו. אשר דרשתני איך יש לנהוג במי שמת' אשתו, אי שרי לישא אחרת לאחר ב' רגלים כר"י או כרבנן לאחר ג' 2 מ"ק כ"ג ע"א. כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא כמאן קי"ל? 3 עי' סי' שצ"ב. דע לך [שנרא' דקי"ל] כרבנן. כדפסק הרמב"ם 4 פ"ו מה' אבל ה"ה. וסמ"ק 5 סי' צ"ז, ובנדפס איתא וסמ"ג. וכן בתשובת ריצב"א ממש בסוף תשוב' המיימוני 6 השייכות לספר שופטים סי' כ'. שהשיב לרבינו שמשון אחיו באריכו' מאד בדבר זה. ומתשו' שניהם מוכח להדיא דאי ס"ל דטעמא הוה כדי שישכח האהבה הראשונה כדכת' האשי', 7 פ"ג דמ"ק סי' מ"ח. א"כ אינו מטעם אבילות וליכא למימר הכא 8 עירובין מ"ו ע"א, מ"ק י"ח ע"א וכו'. הלכה כדברי המיקל באבל. ולפי זה ודאי הלכה כרבי', וכתב שם הריצב"א דטעם זה פר"ת ועיקר הוא. וכת' נמי דכן פסק ר"ח ורב אלפס דהלכה כרבנן, ורב אלפס 9 כאן בסוגיין. מייתי הירושלמי דפ' החולץ 10 0 סוף הלכה י"א. דקא' כרבנן. וא"כ לא שבקינ' כל הני ואזלי' בתר סת' תו' ואשי'. ותו דאיכא למימר דהנהו סת' תו' לאו תו' דר"י אינון דנהיגינ' בתרייהו. ודברי אשי' סתורים מיניה וביה דאיהו סבר הטעם כפר"ת דלעיל, ואפ"ה פסק כר' יודא. וסברא רחב' היא כדמוכח בתשו' דלעיל, דכיון דאין הטעם משום אבילות ליכא למימר סתם הלכה כדברי המיקל 11 1 פסקים וכתבים סי' ב'. ולפי זה נראה נמי דלא אמרי' דר"ה ויוה"כ כרגלים 12 2 מ"ק י"ט ע"א. הואיל ואין הטעם משום אבילות אלא משום שכחה, אין סברא כלל לאחשובי ר"ה ויהכ"פ כרגלים דזמנן קרוב 13 3 ודלא כפסקי תוס' מ"ק אות קכ"ד. ותו דימים הנוראים הן ולא נתנו לשמחה כמו רגלים 14 4 כמו שכתב הרא"ש שם סי' מ"ח, ועי' שו"ת מהר"י מברונא סי' רכ"ט. ואיכא למימר דהא דפסקו התו' שבידך שעולים ברגלים היינו משום דע"כ ס"ל דהטעם משום אבילות מדפסקו כר"י, וכבר כתיבנא דאין נראה דקי"ל הכי. וסמ"ק 15 5 שם סי' צ"ז. דמספקא אם עולים או לאו נראה דמספקא ליה טעמא מאי היא. 16 6 פסקים וכתבים סי' ג', ועי' בשו"ת מהר"י מברונא סי' צ"ה ורכ"ח ובדרישה סי' שצ"ב סוף סק"ג. ובהאי דאין לו מי שישמשנו כתבו תשובות דלעיל להדיא דאפי' אם הוא עשיר ויש לו משרתים די, מ"מ אם אין בתו או כלתו בבית שישמשנו בחפיפ' הראש ובכבוס בגדיו, שאין ראוי לו להשתמש באחרת כה"ג אז שרי. והרבה חילוקים כתבו באותה תשובה ע"ש, אם בידך מיימון עם כל התשובות. [כת' מהר"ר דוד ורנק יצ"ו] 17 7 פסקים וכתבים סי' נ"א בכמה שינויים, ועי' ח"ס חיו"ד סי' שמ"ט וש"נ. וההיא דנהגו העולם היתר לישא אשה תוך ג' רגלים אחר שמת' אשתו, כבר דרשני מהר"ר משה מהאל שיחי' בההיא עניינא. והשבתי לו שיש בתשוב' המיימון ממש תשוב' אחרונה תשוב' ריצב"א לרשב"א אחיו תשובה ארוכה מהני מילי. וכתוב שם דהא דקא' תלמודא אם אין לו מי שישמשנו מותר ר"ל אפי' עשיר גדול ויש לו משרתים הרבה גם בנים ובנות. אך שאינן עמו בבית אפ"ה קרי אין לו שישמשנו בחפיפת הראש ובכבוס בגדיו חלוק ומכנסים, שהוא בוש למסור ביד נשים אחרות רק לאשתו או לבתו או לכלתו. וכה"ג מצדד שם טובא להתיר, ונרא' דאהא סמכו עלמא. ומה שכתבת בפשיטות הלכה כר"י דסגי בב' רגלים והאי לא סבירא לן, דרמב"ם וסמ"ק וכן בתשוב' ריצב"א דלעיל [מייתי] דר"ח ורב אלפס פסקו כרבנן. נאום הקטן והצעיר שבישראל. מצאתי מזה ביו"ד בסי' שצ"ב.