לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ק

1[כתב מה"ר משה מהאל יצ"ו] 1 תה"ד סוף סי' פ"א. מת ביו"ט ראשון ולא אישתהי, נראה דיש לנהוג כדברי רמב"ם וסמ"ג מהר"ם ואשירי ומרדכי 2 עי' פסקים וכתבים סי' ד'. פ' תולין דכן הוא המנהג. אמינא 3 דקוברין אותו ע"י עממין כדפירש המרדכי בפרק תולין כצ"ל וכ"ה בכת"י. הא דפי' התם 4 צ"ל אמנם, ועי' פסקים וכתבים סי' ה'. מטהרים ע"י גוים משום כבוד, מצאנו פה תשובה נוכרית דמטהרים ע"י ישראל, וכן השיב פה מוהר"ר שלום ז"ל. וכן נראה דיש לנהוג כן ולטהר ע"ג נסר, ובקש, שאין לחוש לסחיטה. ונראה דהוי כבוד המת בכי האי גונא טפי מע"י גוים כדאיתא במרדכי פ' תולין, דאפילו ההוצאה למת ע"י גוים אין כבודו, כ"ש אם יטהרוהו הגוים. מת ביו"ט ראשון או בשני, מת ביו"ט ראשון מותר לישראל לטלטלו וליגע בו יד, כדי להעצים עיניו ולפשוט אבריו, ולהרחיצו במים, ולטהרו בלא כיכר או תינוק. ויאמר לגוי לתקן הקבר וארון ותכריכים. וישראל ילבישוהו ויוציאוהו וישאוהו עד לקבר. ויתנוהו בארון ובקבר, והגוי יכסה בעפר. ואם לא רוצה לקבור ביו"ט ראשון, אסור להוציאוהו. אבל לטלטלו מ"מ מותר, אפילו בלא כיכר. אבל ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל, לכל מילי יו"ט שני לגבי מת כחול שוינהו רבנן. [כתב בספרו 5 עי' במרדכי פ' תולין סי' תכ"ו ובחידושי אנשי שם שם סק"ב. הא הוצאה אסורה דאפילו לכרמלית נמי מלאכה דרבנן נקראת. וכתב ואם אין רוצים לקוברו בו ביום שרי רק טלטול בעלמא, ודבר שאין בו טורח].

2ומ"מ טוב ליקח גוי לתקן הארון והקבר אפילו ביו"ט שני, משום דאמרינן בגמרא 1 תה"ד סי' פ"ב. שאנו אינן בני תורה, ומשום חברייא 2 שבת ד' קל"ט ע"ב. וראיתי מעשה שמת אחד בשבת ונשתהי עד יום [א' שהוא] יום ראשון של שבועות, ונעשה לו כמו שפי', כי כן ראיתי בתשובת מהר"ם 3 ביצה ד' ו' ע"א. ואע"ג שכתב במרדכי בפ' תולין, הילכך נהגו אפילו היכא דמת ביו"ט ראשון קוברין אותו ביו"ט ראשון ומטהרין אותו ע"י גוים ביום ראשון, כי צריכין ע"י סדין וכו', מ"מ צוה לטהר ע"י ישראל ביד או בקש בלא סדין, וימתינו עד שיזובו מימיו היטב, ואח"כ ינגבו בסדין. כללו של דבר כל המלאכות דאורייתא יעשה ע"י גוים. מצאתי באשי' בפ"ק דביצה 4 שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תרל"ו. ממת ביו"ט ע"ש אם יש ראייה לכאן.

3דיכת מלח מותר ביו"ט. פ"א נתארח אצל גיסו הפרנס ר' אהרן מושקאט יצ"ו והביא גוי אחד דגים ביום ה' שהוא יו"ט ראשון שניצודו בו ביום והתיר הדגים ביום ו' שהוא יו"ט שני לישראל אחר, כמו שכתב האשירי. ובשעה שהן מותרים לישראל אחר, א"כ יכול אותו ישראל שהובאו לו לטלטל אותן דגים ולבשלן, ויאכל אותם ישראל בשבת אחרי כן. ואמר שכתב בספרו 1 סי' ה'. כשיש לאחד אורח חשוב, יאכל ביו"ט, והוא היה אורח חשוב, א"כ יש שני צדדים להתיר, אבל בשביל צד אחד לא התיר.

4מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו, דרש מ"ו דגים שהובאו לישראל ביום ה' כשחל יו"ט ה"ו, יש להתירו ביום השבת, ולא (כשיש) כיש אוסרים. וה"ה להיפך כשהובאו ביום ז' יש להתירו ביום ב' כשחל יו"ט א"ב. והתיר למלוח ביו"ט חתיכות דג אע"פ שאפשר למלוח מעיו"ט כגון דג שקו' היכט [ובלע"ז קור' לוצי] 1 תה"ד סי' ע"ח. כיון שיש לו חתיכות דגים אחרים שא"א למלוח מעיו"ט וה"ה בשר נמי. מלקוטי מהרי"א יצ"ו דרש מורי יצ"ו [הוא הגאון זצ"ל] ששמע קבלה ממה"ר שלום זצ"ל, דנהגינין במליחת הבשר ביו"ט להתיר, אע"פ שמרדכי כתב לאסור בפ"ק דביצה וכן הגה' במיימוני, [כתב בספרו 2 עי' גידעמאנן שם צד קלו. הג' באשירי פ"ק דביצה], דר"ל מסתמא שאינו מתקלקל, ועינינו רואות דמתקלקל ע"י מליח' וממהר להסריח ע"י כך. ואמר דנראה לו ליישב המרדכי בחג הפסח דדרך להיות קר, ואז אינו מסריח. ועל הדגים שקורין היכט אמר דאסור למולחם ביו"ט, דאדרבה מליחתה זו היא טיבותה, היכא דאפשר לעשות מעיו"ט. ושאר דגים מותר למולחם ביו"ט, אבל ודאי אם אפשר להניחם חי, אפילו היכט הן טובים יותר, ומותר למולחם ביו"ט.