לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קב

1מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו, העתקתי מספר האגודה 1 עירובין ד' מ' ע"א. בריש מכילתין. גם ראיתי גוים בעלי חובות מביאים עגלות מלאים תבואה ביום השבת, והישראל נותן לו מפתח אוצרו, והגוי' נושאים ומודדים ומונים. ולא ראיתי אחד מרבותי מוחה בדבר זה, כי התבואה של גוי עד אחר שיחשוב עמו עכ"ל. ואסור לחמם נר של שעוה ביו"ט כדי לדבק בכותל, משום דזה המלאכה שאינה צריכה לגופה ליו"ט. דין סולם כתבתי למעלה בהלכות שבת 2 חידושי אגודה בפ"ק דשבת. העתקתי ממהר"י אוברניק שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון ז"ל. אמר 3 עמודה חמישים ותשע שאלה אחת. מ"ו אע"ג דתנן פ"ק 4 פסקים וכתבים סי' קנ"ד. דביצה, אין מטפחין, ואין מספקין בשבת ויו"ט, מ"מ כדי להשתיק התינוק או כה"ג מותר לספוק כף אל כף, וראייה מפ"ק דיומא 5 צ"ל פ"ה, דף ל"ו ע"ב במתני'. בקש לנמנם פרחי כהנה מקישים לפניו [באצבע] צרדה. ולא מסיק עלה משום דאין שבות במקדש, כדמסיק אצרוף גחלת בפ' אמר להם הממונה 6 י"ט ע"ב.

2[כתב בספרו] כשחל יום ראשון של יו"ט ביום ו' אמר לפעמים בנוסח מן העירוב תבשילין, בדין יהא שרי לנא לטלטל מר"ה לרה"י, ומרה"י לר"ה, כן כתוב בא"ז. וא' מיו"ט לשבת וחבירו, משום דצריך להכין גם ליו"ט שהיא חבירו של יום ראשון, ועיין במרדכי. וזכורני שלא ראיתי בבית הגאון זצ"ל שהבחורים עושין עירוב תבשילין לעצמן, וכמה גדולים אמ' שלא ראו שעשו הבחורים ע"ת לעצמן. אבל [ממקצת] הגדולים אמרו שנראה בעיניהם לעשות הבחורים ע"ת לעצמן.

3ג' שבתות קודם הפסח יותן לי סרבל חדש. ושאלתי לו אם הוא טוב להלבישהו עתה לכבוד שבת, כיון שאין לי כ"כ בגדי שבת, או צריך להמתין עד הרגל. ואמר תמתין עד הרגל כדאמ' בכתובות פ' אע"פ גבי ג' מנעלים 1 ל"ד ע"ב. ובפסו"כ שם סיים דהא אפי' במדינה שרי אע"ג דרש"י ל"ג ליה בפ' א"ל הממו' הא משום דאין שבות במקדש התירוהו, תוס' ואשי' גרסי ליה התם ועי' בדקדוקי סופרים שם. ואין אומרים תחנה באושטריך מר"ח עד אחר שבועות. [כתב מהר"י אוברניק יצ"ו] שלומך יסגא לחדא אהוב' עמ' מה"ר יודא יצ"ו, אשר דרשתני וז"ל: אם מותר לעשות נישואין בחג השבועות, כגון להכניס הכלה בליל א' ולעשות הסעודה ביו"ט כו'? לשונך זה משמע להכניס הכלה ליל א' היינו כניסה לחופה בליל א' דהיינו ביו"ט, ואח"כ כתבת דהיינו בנידון זה דהוי החופה בחול שפיר דמי. ואפשר ר"ל אתה להכניס הכלה היינו הסעודה, ג"כ כתב' מסמ"ק דכתב אין מערבין שמחה בשמחה, ותלמוד ערוך הוא בפ"ק דמועד קטן 2 ד' ס"ה ע"ב. ובאולי אין לך ספרים מאותה מסכת. אמנם דע שכבר השבתי על כה"ג מקרוב למה"ר דוד איישטיט הנ"ל 3 ח' ע"ב. אע"ג דעושין החופה והייחוד בחול, הואיל ועושין אותה סמוך ללילה בערב, כמו שאנו רגילים לעשות כל החופות סמוך לשבת, חשיב כמו נושא אשה במועד, לעניין עירוב שמחה בשמחה. והכי משמע בפ"ק דמ"ק דקאמר אמתני' דאין נושאין נשים במועד, תנא 4 דנ"ל. וכולן מותרין לישא ערב הרגל. משום דאין כאן ערוב 5 שם ד' ט' ע"א. שמחה בשמחה עיקר שמחה חד יומא, משמע אי לא הוי עיקר שמחה חד יומא הוה אסור. וכה"ג שעושין החופה בערב סמוך ללילה ומיד מקדשים היום, ואין שם שעות למיעבד שמחה בההוא יומא, השבת או היו"ט שנכנס חשיב יומא קמא. וכן פי' אשירי ותו' פ"ק דכתובות 6 דאי משום ערוב. יומא קמא בריך כלהו פי' סעודא קמייתא. ומפ"ק דמוע"ק דלעיל משמע דלא כוותך דעיקר השמחה החופה והברכות של כניסה, דאל"כ הל"ל עיקר שמחה החופה והברכות, ולכך שרי בערב הרגל וק"ל. בהא מודינא שאם רוצים לעשות החופה והסעודה בשחרית ערב שבועות, דודאי שרי כדפסיק תלמודא בהדיא. ומהשתא לא תקשי לך מידי ממה שעושין חופה בשבת שלפני שבועות, וגם ההיא דסמ"ק דאוסר כניסה ביו"ט, היינו משום חלול יו"ט, ואין עניינו לכאן.