לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קמה

1העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון זצ"ל 1 שם סי' תרל"ט. היכא שכבו הנרות בסכה [בשבת נראה] שיכול לאכול סעודתו בבית, מהא דא' בפ' ע"פ 2 עי' תה"ד סי' צ"ג ופסקים וכתבים סי' קנ"ח. רב הונא קדיש ובעי למטעם איתעקר שרגא, עיילי לבי מאניה כו', ע"ש דרך [דדרך] הוא לילך מדירה לדירה היכא שכבו הנרות. וכתב במרדכי פ' הישן מי שאינו בקי ישער הצער (שאם) [אם] היה יוצא מביתו בשביל צער כזה, אלמא בכבוי נרות חשיב צער. ומשמע נמי התם דאין רגילות לאכול בשבת בלא נר, דקאמר התם טעמא 3 ד' ק"א ע"א ועיילי ליה למניה לבי גנניה, ובעי למיטעם ליתא בדפוסים שלנו ובכת"י מינכען ובראב"ן גרסי' לי' ועי' בדקדוקי סופרים. מידי דלמא מתעקר שרגא כו'. וכתבו התו' ואשירי דמה שא' כן שהקפיד על הקידוש ולא על הסעודה, כיון דיוכלו למחר לאכול גם סעודות ולצאת י"ח שבת, ש"מ שאין דרך לסעוד בלא נר. [דאל"כ למה לא יאכלו ויעשו קידוש בלא נר], דלגבי קידוש א"צ נר, כדאיתא באשרי. אע"כ אין סעודה בלא נר, וכן נראה מתוס' ומרשב"ם. ואע"ג דכתב המרדכי דהקפיד על הקדוש ולא על הסעודה כלל, משום דיכול לאכול בלא נר 4 צ"ל טעימו. משמע דלא צריך נר לסעודה, מ"מ כדי לקרב הדעות נוכל לומר דדעת המרדכי לצאת י"ח ג' סעודות אפשר בלא נר, ואפילו אם מצער היה מה בכך. ורצה מ"ו לומר דאפילו אם היה לחבירו נר אינו חייב לילך לשלחנו דהרבה נוח לו לאדם בשלו יותר משל חבירו. ובודאי שכל אדם יצא מדירה לדירה בשביל זה. [כתב בספרו 5 וכ"ה בתוס' אחרות שהביא בעל דקדוקי סופרים שם בהגהותיו סי' ב'. אם אפשר לו בלא טורח גמור לבא ולאכול שם בסכת חבירו אין לו להדוף].

2צריכה הסכה שתהא מחזקת ראשו ורובו, פי' שיוכל לשכב ראשו ורובו אצל שלחנו ולא על השלחן. ואותם סכות שיש להן גגות של עץ שיורדות על הסכה בשעת ירידת גשמים. אבל ביו"ט ושבת אסור להורידן 1 שם בתה"ד סי' צ"ג אין לו להקל. אע"פ שהורידן כבר קצת קודם שבת, משום דיש בנין עראי, משום דאין דרכם להורידם בשאר ימות השנה. מותר לישן בסכה אע"פ שיש לו קצת דוחק, ואינו נקרא מצטער.

3העתקתי ממהר"י דלעיל 1 ואם יש להם צירים שסובבות עליהם אפשר שמודה דשרי ועי' בד"מ סי' תרכ"ו סק"א. אמר מי שצר לו בסכה עד שלא יכול לפשוט רגליו ממנו, אין זה נקרא צער להפטר מסכה. וראיה דשעור סכה ז' טפחים על ז' טפחים, ושעור גוף האדם י"ח טפחים, כדאמ' בפ' מי שהוציאוהו 2 תה"ד סי' צ"ב. ופ' המצניע 3 עירובין מ"ח ע"א. מפרש"י דגופו של אדם י"ח טפחים בלא ראשו, א"כ ז' על ז' כשתחשוב באלכסון הוי י"ח 4 שבת צ"ב ע"א ובפירש"י ד"ה אשתכח, ועי' תוס' יומא ד' ל' ע"א ד"ה אמה. טפחים פחות חומש 5 י'. ואנן ראשו ורובו בעינן דהוי יותר, אלא ע"כ אורח הוא לישן בכפיפה דהא איתא במרדכי פ' הישן דאפילו סכה שראויה לאכילה ושתיה ואינה ראויה לישיבה 6 דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא כדאיתא בסוכה ד' ח' ע"א ועי' בתוס' שם ד"ה כל, דאין החשבון מכוון. אינה סכה, ולא יצא י"ח עכ"ל.

4העתקתי מלקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל שהעתיק מההגהות של תשב"ץ שעשה מוהר"ר פרץ ז"ל. ואמר [מהר"י דלעיל] שיש הלכה כאותם הגהות, וז"ל 1 וצ"ל לשינה כדאיתא במרדכי שם סוף סי' תש"מ בשם הר"א ממיץ. והעולם נוהג שמברכין לישב בסכה אחר ברכת המוציא בחול, אבל בשבת ויו"ט מברכין אחר קידוש עכ"ל. כמדומה לי שעשה כן הגאון זצ"ל [וכן מצאתי בא"ח 2 בהגה לסי' קמ"ב. בס"ה צורכער]. בסמ"ק במצות לישב בסכה, ומיהו נהגו העולם שלא לברך בשעת עשייתה 3 סי' תרמ"ג. כי סומכין על ההיא דקידוש, מידי דהוה אלולב. אע"ג דלא דמי לגמרי 4 עי' בסי' תרמ"א. ותירץ הגאון ז"ל גבי לולב שפיר משום דעשה שהחיינו על הלולב מנ"מ אם ממתין, אבל גבי סכה עשה שהחיינו משום קדוש כמו בשאר רגלים, ואיך מוכח שעושה שהחיינו נמי אסכה? מצאתי כתוב בס' אחד וכן שמעתי מזקן אחד זה הלשון הנוטל רשות מן הסכה מברך הכי ברשותך הסכה יה"ר מלפניך האו"א שאזכה לישב בסכה דלויתן. וכמעט בזה הלשון מצאתי בס"ה צורכער. מצאתי בס"ה צורכער. ואם אירע ש"ע בשבת אוכל בסכה סעודה ג'.