לקט יושר, חלק א (אורח חיים) פו

1וזכורני בב' לילות של פסח אכל כל אחד מבני ביתו בתחלת הסעודה ביצה מבושלת קשה. ולפעמים אכל אחד ב' ביצות, וכן המנהג באושטריך. ואמר שמת אברהם אבינו בליל פסח. ואכל פארו 1 ד' ל"ב ע"ב. שקו' בארצי לוך בליל ראשון של פסח. ואמר שראה אחד מן הקהל בווינא שעשה מורייס שקו' שולש בע"פ ומוכרם לקהל. וגם אינו מקפיד אם אכל צלי בליל ראשון של פסח. ולא רצה לקנות מדג לפסח שנחתך בסכין של גוים, ואמר שאין לצלות תפוחים בתנור של בית החורף שקו' שטובא. וזכורני שמשכתי לו לד' כוסות מן החביות בכוס שלו, אבל לא לכל המסובין, ועיין בסדרו. ופ"א נשלח לו דורון מפרעספורק חבית קטן כנגד ד' 2 פארן. מדות יין משובח ואמר הביאו החבית אל בית החורף, ואינך צריך לילך בכל פעם אל המרתף. מצאתי בא"ח בסי' קפ"ג וז"ל: א"נ מוציאו מן החבית לשם ברכה פרישקי בלע"ז עכ"ל. וכן אמר לי מה"ר אברהם עשרים וארבע יצ"ו, [כן כתב המרדכי בפ' ג' שאכלו].

2וזכורני שהבאתי לפעמים כוס של ברכה [של ברהמ"ז] מן החבית כשעשה סעודה. ובשני לילות של פסח לא קרא ק"ש אבל אומר פסוק של רחמים, כגון השכיבנו וברוך ה' ביום וגו'. אבל שמעתי בשם מהר"י ווילא זצ"ל שקרא ק"ש ולא הפסוקים. וזכורני שישן הב' לילות של פסח על ההסיבה שלו, ולא ידוע לי כ"כ טעמו. ולא ראיתי שתלמידיו נוהגין אחריו כן.

3זה 1 ח'. הסדר יסדר מופת דורנו ר"ג מוהר"ר איסרלין זצ"ל ע"פ חרוזות. [וחתם שמו ישראל במקצת חרוזות ועשיתי סמן לישראל בנקודות בתחלת החרוז].

4יקד"ש בכו"ס ישועו"ת ושמח"ה. אמרינן בתלמוד 1 עי' שו"ת מהרש"ל סי' פ"ה שכ' אודות בעל תה"ד חרוזות ארוכות בסדר הפסח עם ביאור נמצא עדיין טמון ביד השרידים אשר ד' קורא. עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה. טעון הדחה ושטיפה חי מלא עיטור ועטוף, ומקבלו בשתי ידיו ונותנו לימינו ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן בו עיניו ומשגרו לאנשי ביתו. ואמרי' שם אר"י אנן אין לנו אלא 2 ברכות נ"א ע"א. הדחה שטיפה חי מלא, וסמן להם שמח"ה. ונחלקו הגאונים אית דאמרי דלא קי"ל כר"י, ואית דאמרי דלא אתא ר"י לאפוקי אלא עטור ועטוף, אבל כלהון אחרינא נהיגי לן, זהו דעת רוב הגאונים 3 ד'. ומדברי הרמב"ם ז"ל מוכח דכוס של קדוש דינו לעניין זה ככוס של ברכה. ויראה דה"ה כל כוסות שתקנו חכמים לחובה דמש"נ. וכוס של קידוש בלילי פסח יראה דמקבלו בשתי ידיו ומשגרו לאנשי ביתו לא נהגי' ביה, דכיון דאין מושיטין לו לברך כמו בכוס ברהמ"ז לא שייך בו לקבלו בשתי ידיו, וה"ה כל כוס של קדוש והבדלה כה"ג. וגם משגרו לאנשי ביתו לא שייכי בלילי פסח, כיון דיש ד' כוסות לכל אנשים ונשים כ"ש לאשתו. ותו יראה דלא שייכי משגרו לאנשי ביתו בשום כוס, רק בכוס של בהמ"ז, מדיהיב טעמא בגמרא 4 עי' בטור סי' קפ"ג. כי היכי דתתברך ביה. והא לא שייכי כולי האי רק בכוס בהמ"ז שמברך עליו בעל הבית. אבל ודאי צריך לאוחזו בימינו ולהגביהו מן השלחן טפח. בימיהם היו רגילים לישב על הקרקע ולהכי נקט על הקרקע. וגם צריך ליתן עיניו בו, וסמן שמחה ינהוג בו. [זה אינו מן הסדר ר"י נורטהוזן נתן בו סימן אין שמחה אלא ביין].