לקט יושר, חלק א (אורח חיים) פח

1יטו"ל ידי"ו כהלכ"ה בל"י צווח"ה, כלומר יטול ידיו ככל תורת נט"י דלסעודה. בל"י צוח"ה כלומר בלי הרמת קול דברכה, והכי כתבו התוספות 1 שם פ"י סי' ך. דהמברך הוי ברכה לבטלה. ופירשו והוכיחו בהוכחות גמורות מתוך הסוגיא דהאי נטילה דקאמר תלמודא לטיבול 2 שם ד' קט"ו ע"א ד"ה כל שטיבולו. הוא, שלא יטמא את המשקין שבידיו, ויפסול גופו באכילתו. ומשום הכי אין צריך לברך דאין שייך 3 הטעם. מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך 4 כאן. עי' חולין ד' ק"ו ע"א 5 נ"ב: פי' דאר"א ידיו לא שטף וצריך נטילה. וכ"ש דהאידנא אין אנו נזהרין בטומאה וטהרה, דאין צורך בנטילה זו, וכן נהג מהר"ם. ורוב הגאונים כתבו דצריך לברך. ונראה דברי התוספות ומהר"ם למעט בברכות על פיהם. אבל מ"מ נטילה כהלכה בעינא, דאף לפי' התוספות צריכים נטילה כהלכתה לטהרו מידי סתם ידים שסתם ידים פוסלים המשקה 6 באור ע"כ. וכדי לצאת ידי שאר הגאונים מחייבינין בנטילה אבל לא בברכות דברכות אינן מעכבות. וראיתי במחזורים ישנים שכתוב, ויטול הבקי את ידיו, כלומר העושה את הסדר. ויראה לפי פי' התוספות יתכן דאין צריך לטול רק הבקי משום דשאר המסובים לא נוגעים למשקה כלל, דהבקי מושיט להם לאכול. אבל לפי פרשב"ם דפירוש הטעם דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה ה"ל הנך משקין כמו נהמא, וצריך לטול ידיו כמו נהמא, וא"כ כל המסובין היו צריכים נטילה כמו אוכל מחמת מאכיל שצריך נט"י 7 נ"ב: התוס' גופא ל"פ אלא על הברכה, דמסקי ולפי זה נראה דאין לברך, והמברך הוי ברכה לבטלה, ע"כ. [וטעם זה אינו מספיק דבפ' אלו דברים (ברכות) 8 ובתוס' שם הקשו כן. מוכח בהדיא, דאפילו ניצוצות שאחורי הכוס, וליחלוחית שבמפה שמנגבין בה את הידים, חשו חכמים לטומאה, מטעם דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה. וא"כ כ"ש המשקין שע"ג הירקות שהוטבלו, שיהיו טמאים מן הידים של המסובין. אלא י"ל טעם אחר, משום דהאידנא נוהגים הרבה בנ"א ליטול ידיהם בלילי פסח קודם הקידוש כל המסובין בלא ברכת נט"י. וכתב במרדכי פ' ערבי פסחים 9 ד' נ"ב ע"א וב'. דלדידהו כיון דלא מקדשי אלא ששומעין הקידוש מבעה"ב לא הוי הקידוש הפסק לנט"י שעושין לטיבול. אבל ב"ה כיון דאיהו מקדש חשיב הפסק, ולכך בעי ליטול ידיו שנית. מיהו רוב הדעות שם מסקי דגם למקדש לא חשיב הפסק, הואיל ודעתו לאכול. וכן אנו נוהגים כל השנה בשבתות וי"ט, וטוב שלא יטלו כלם קודם הקידוש ואז יטלו כלם לטבול]. וא"ח 10 הובא בב"י סי' תע"ג. כתב שצריך להביא עצמו לידי חיוב נטילה כמו שיסך רגליו וישפשף ואז יברך ענט"י. ואתמהה דא"ח 11 0 שם סי' תע"ג. גופיה כתב בשם אביו הרא"ש, שאף כשהסך רגליו ושפשף, לא היה מברך ענט"י אלא א"כ התפלל אח"כ 12 1 בסי' ז'.

2[ירקו"ת שאי"ן מזכירי"ן אנח"ה], כלומר שאר ירקות שאין מה' מיני מרור לוקחין לטיבול ראשון. דהכי מסיק תלמודא 1 2 ועי' בד"מ ס"ק י"א מה שתי' ע"ז. דבעינן להדורי אשאר ירקות כדי לאפוקי נפשיה מפלוגתא. [מצאתי 2 ד' קט"ו ע"א. דרגילין לחזור אחר אפיי"ן משום דהוא נקרא כרפס, והוא רומז לס' פרך, פי' ס' רבוא היו בעבודות פרך]. ואני מצאתי בתשובה 3 האגור בשם מהר"י מולין והובא בב"י סי' תע"ג. שכתב שא' מהרי"ל שכתוב כן ברוקח שמצוה לחזור אחר כרפס.