לב שמח, מצוה לא תעשה שז
לב שמח · Lev Sameach, Negative Commandments 307
Open in the reader →1כתב הרב מצוה ש"ז הזהירנו מלגלח שער הנתק וה"א ואת הנתק לא יגלח ולשון ספרא מנין לתולש סימני טומאה מתוך נתקו שעובר בלא תעשה שנאמר ואת הנתק לא יגלח. ש"ח הזהיר מלקוץ סימני צרעת או לכוותן עד שישתנו מראיהן וה"א השמר בנגע הצרעת ולשון ספרי השמר לא תעשה ולשון המשנה התולש סימני טומאה והכוה את המחיה עובר בלא תעשה ע"כ. והרמב"ן כתב לא ידעתי למה מנאן לשתים שאלה השני לאוין מניעה אחת מלקוץ סימני טומאה ולא שהתולש יהא עובר בשני לאוין וילקה ב' כי האחד פרט בסימני טומאת הנתק בשער וה"ה לכל שאר סימני טומאת הנגעים והב' כלל נגעי הצרעת כלם כו' וזה תשלום ענין ולא ימנה מצוה בפני עצמה וכמו שביאר הרב במצות רבות ע"כ. ודעתי קצרה בזה כשהוא אומר ולא שהתולש יהא עובר בשני לאוין, כי הרב מעולם לא אמר כאן שהתולש עובר בשני לאוין שאם תלש סימני טומאת הנתק אינו עובר כי אם לאו אחד ואם קוצץ סימני צרעת עובר הוא ג"כ לאו אחד בלבד דכל אחד שם אחד לו זה נקרא תולש סימני טומאה נתק וזה נקרא קוצץ או כווה צרעתו וכן חלקם המשנה התולש סימני טומאה והכוה את המחיה כו' וא"כ אין זה דומה לאותן המצות הרבות שהרב ביאר בהן שהן תשלום מצוה כי המדקדק בכל אותן יראה שהן דבר אחד ובשם אחד נקראין כלן ומה שקיצר בהן בלאו האחד פירש בלאו הב' ושניהם אם כן ענין אחד אבל כאן הלאו האחד הוא בענין הנתק והשני בענין הצרעת לא שייך כאן שהלאו השני תשלום ענין ראשון אלא ענין שני לעצמו בנושא אחר שלא כנושא הראשון ושני לאוין חלוקין הן ולוקין עליהם שתים: