לב שמח, מצוה עשה קנג

1כתב הרמב"ם המצוה קנ"ג היא שצונו לקדש חדשים ולחשוב חדשים ושנים וזו היא מצות קדוש החדש וכו' אבל הוא אינו אלא לגלויי מילתא בעלמא ע"כ. וכתב עליו הרמב"ן כבר הודעתי בעיקר הראשון שבה"ג ישים קדוש החדש בראיה או בחשבון מצוה אחת וישים עבור השנה בתוספת חדש מצוה אחרת והדין עמו. ושם בעיקר הראשון שרמז הביא לזו ראיה ממ"ש בספרי האזינו השמים שלא עשו מצות שניתנו להם מן השמים ואלו הן מצות שניתנו להם מן השמים עיבור שנים וקביעות חדשים כו' ע"כ. ואני אומר דמההוא מאמר דספרי אין ראיה כי אע"פ ששנינו עבור שנים וקביעות חדשים בשם מצות שניתנו כו' בלשון רבים לא כוונו לומר דמצות שתים הן דלאו למנינא דמצות אתו התם ולישנא בעלמא הוא משום דתרי מילי נינהו. ואמנם טעם הרב שמנה שתיהן מצות אחת לא נפלא ולא רחוק כי קביעות חדשים עצמו צריך בו ג"כ אל עבור השנים ושתיהן לענין אחד הם באין דהיינו לעשות המועדים בזמנם ואבוהון דכולהו פסח דכי היכי דצריך שיהיה בחדש האביב כן צריך שיהיה בט"ו לחדש ואם יהיו קובעים החדש שלא בזמנו יבואו לאכול חמץ בפסח והיינו נמי קרא דאייתי הרמב"ן ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה שהוא עשיית המועדים בזמנם שכלן צריכין אל המצוה הזאת אל קדוש החדש וכן כתב הרב פ"ד מהל' קדוש החדש מ"ע מן התורה על ב"ד כו' שיקדשו את החדש וישלחו ויודיעו לשאר העם באיזה יום הוא ר"ח כדי שידעו באיזה יום הן המועדות:

2והרמב"ן עוד הולך וסוער מאד על הרב במצוה זו, ואני הצעיר טרם אטפל בו אאריך מעט בביאור דברי הרב ז"ל אף כי מבוארים הם בעצמן לרגיל בהן. כתב המצוה הזאת לא יעשה אותה לעולם אלא ב"ד הגדול בלבד כו'. זה הלשון סתום מעט וכבר ראיתי מי שטעה בו וחשב שר"ל שב"ד הגדול כולו צריך לקדוש החדש, והרמב"ן שהשיג עליו בזה וכתב אינו צריך ב"ד הגדול אלא ג' והם מומחין כו' נותן יד אל הטעות הזה דמשמע לכאורה דקאמר לא כמו שהוא סובר דצריך הב"ד הגדול ר"ל הב"ד כולו אלא בשלשה והן מומחין סגי, וכל זה שיבוש גמור כי היאך יאמן שהרב ז"ל נעלמה ממנו משנה ערוכה עבור החדש בשלשה ופירשו בגמרא שהוא קדוש החדש וברייתא מפורשת שם קדוש החדש בשלשה, גם חלילה וחס שהרמב"ן יחשוד אותו טועה בדבר ברור ומפורסם בזה. אבל פירוש דברי הרמב"ם שאמר שהמצוה הזאת היא לב"ד הגדול היינו שיהיו המקדשין מב"ד הגדול בלבד לא שצריך הב"ד כולו, ובפירוש כתב פ"ד מהל' קדוש החדש בכמה מעברין מתחילין בשלשה דיינים מכלל סנהדרי גדולה כו' וזה עצמו הוא מ"ש שם ריש פ' ה' כל שאמרנו מקביעות ר"ח אין עושין אותו אלא סנהדרין שבא"י כו', ר"ל סנהדרין הם העושין ולא כלם אלא שלשה מהם והיה דעתו שעבור החדש בשלשה האמור במשנה הם שלשה מתוך הב"ד הגדול ובזה הוא שחולק הרמב"ן שאומר דלקדוש החדש ולעבור שנה סגי מומחין וסמוכין בלבד אף שלא יהיו מכלל הסנהדרין של ב"ד הגדול כמו שהרב סובר:

3והביא עוד מדברי הרב מה שכתב בחבורו הגדול שאין מעברין את השנה אלא במזומנים לה, כיצד אומר ראש ב"ד הגדול לפלוני ולפלוני מן הסנהדרין היו מזומנין כו' וצריך שיהיה ראש ב"ד הגדול שהוא ראש ישיבה של ע"א והוא הנקרא נשיא עמהם או שירצה ע"כ. וכתב עליו שיש בכל זה שבושים גדולים כו' אבל הענין שהוא שלם מכל דופי בסוגיית התלמוד הוא שבקדוש החדש ועבור השנה אין צריך ב"ד אלא שלשה והם מומחין כמו ששנו משנה שלמה עבור החדש בשלשה עבור השנה בשלשה וכן שנו בפ"ג מר"ה ראוהו שלשה והם ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש מקודש שאין היחיד נאמן על ידי עצמו ואמרו בגמרא פשיטא סד"א כיון דתנן ד"מ בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפי' ביחיד הכא נמי נקדשיה ביחיד קמ"ל דאין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה וקאמר ליה רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך דכתיב החדש הזה לכם כלומר ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם השלישי עכ"ל. ולכאורה דעת הרב דצריך ב"ד הגדול נראה כמבואר בכמה מקומות בתלמוד, מהם ספ"ב דר"ה איתא א"ל רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא כו', וכתבו התוס' זיל לעין טב וקדשיה שם היו קובעין לקדש את החדש כדאיתא בפסיקתא למה ב"ד מקדשין את החדש בעין טב לפי שהוא בית הועד אמר הקב"ה בית מועד של כל העולם שנא' כי מציון תצא תורה ואמרינן בירושלמי כשם שתוקעים ביבנה כך תוקעים בעין טב משמע שהיה שם ב"ד קבוע כמו ביבנה עכ"ל. וב"ד הקבוע ביבנה ב"ד של שבעים ואחד היה כמ"ש רש"י בריש פרקא וז"ל אלא ביבנה שהיתה שם סנהדרי גדולה כו' וכיון שאמר שבעין טב היה ב"ד קבוע כמו ביבנה ורבי היה משלח לר"ח לקדש את החדש בעין טב הרי א"כ היה מצריך ב"ד הגדול אל הדבר. ובפ"ד דר"ה נמי תנן התקין ריב"ז שאפי' ראש ב"ד בכל מקום שלא יהיו העדים הולכים אלא למקום הועד. וכתב רש"י לא היו צריכין עדי החדש לילך אחריו אלא למקום הועד של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש ב"ד ע"כ. הא קמן בין עם ראש ב"ד בין בלתו עכ"פ ע"י סנהדרין יקדשוהו ולא ע"י זולתם, וגם בעיבור השנה דעת הרב מפורש בפ"ק דסנהדרין ת"ר אין מעברין את השנים אלא ביהודה וכתב רש"י בב"ד הקבוע ביהודה והוא ודאי ב"ד הגדול:

4ויש לתמוה על הרמב"ן שכתב יראה לי שבזמן שבהמ"ק קיים שהיה ב"ד במקומם ולהם הרשות נתונה מן הכתוב על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא לא היה רשות לשום אדם לעבר ולקדש אלא להם או ברשותם וכו' לא שיהיו שאר הסמוכין פסולין לזה ע"כ. ודבריו לכאורה אין להם מקום, שכיון שהמצוה בכתוב להם לבדם הוא הדבר מבואר מעצמו שפסל לאחרים זולתם. ונראה שרצונו לומר שהכתוב לא ייחד המצוה להם אלא דוקא בדבר המשפט וזה הוא שאמר על פי הדבר אשר יורוך וכו' ומאליו הרשות להם עוד לשאר דברים בענין הקדוש והעבור ודומיהם כי מי ירים ידו לפניהם בשום דבר, וזהו מה שכתב לעיל בזמן שהיה להם ב"ד הגדול היה הדבר מסור להם והם היו המקדשין וכו' מפני שרשות כל ישראל נטולה מכל ב"ד אחר עמהם וכו' ע"כ. כלומר נטולה מעצמה לענין הקדוש והעבור אף שבכתוב לא באה המצוה על אלה. זה נראה לומר בדעתו ז"ל. מ"מ קשה מאין לו זה החילוק ולא יהיה כל זה נכלל בעל פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא וכן היא פשוטה של ברייתא הנזכרת אין מעברין את השנה אלא ביהודה כי ממה שאמרו הדבר בלשון שלילה מבואר ששללו ופסלו שאר המקומות ושאר בתי דינין אף שיהיה כדברי הרמב"ן שאין זה נכלל בכתוב הנזכר קרא אחרינא אשכחו ודרשו הוא מ"ש הרמב"ם בפ"ד מקדוש החדש אין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר לשכנו תדרשו כו' וכן הוא בפ"א מסנהדרין ופירש שם כל דרישות שאתה דורש לא יהיה אלא בשכנו של מקום ולשון דלא יהיו לא משמע אלא שלילה מוחלטת למקומות אחרים וכדעת הרב ז"ל:

5והנה הוקשה לי לשונו זה דהרמב"ם שהוא מסיים בו ואם עברו בגליל מעוברת דהתם בסנהדרין הכי גרסינן ת"ר אין מעברין כו' אלא ביהודה ואם עברוה בגליל אינה מעוברת העיד חנניה איש אונו אם עברוה בגליל אינה מעוברת מ"ט דחנניה א"ק לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישות שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום וכתב רש"י שכנו של מקום ירושלים והיא ביהודה ע"כ. ודא ודאי עקא, דקרא דלשכנו תדרשו אייתי ליה חנניה לאוכוחי מיניה שאם עברוה בגליל אינה מעוברת דקא פריש ליה כל דרישות שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום שהוא ירושלים כמו שפירש רש"י ותימה מהרמב"ם דאיהו פסיק כת"ק אם עברוה בגליל מעוברת ואייתי קרא דלשכנו תדרשו דחנניה איפכא גמר מינה שאם עברוה בגליל אינה מעוברת. והנ"ל בזה דלרבנן לשכנו תדרשו לא לעיבורא הוא ולמעוטי גליל לגמרי דאע"ג דודאי שכנו של מקום העיקרי היא ירושלים לכתחילה בה צריך לעבר מ"מ גליל נמי שכנו של מקום איקרי לגבי ח"ל ולכך אם עברו שם בדיעבד מעוברת ולא אתי האי קרא אלא למעוטי ח"ל בלבד וכן הוא באומרו אין מעברין אלא ביהודה זה דעתו כי יהודה קרי לכל א"י כלומר ולא בח"ל ולהאי מילתא אייתי קרא דלשכנו תדרשו. ועכ"פ לנו יש לדעת דמ"ש שם בגמ' אם עברוה בגליל מעוברת והרמב"ם כן פסק היינו לפי דעתו שעברוה בגליל שלשה מב"ד הגדול דהכי ס"ל שאין מקדשין ואין מעברין אלא בב"ד הגדול וכמו שהוכחנו לעיל מהרבה מקומות ועוד אמרו שם בסנהדרין ת"ר אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ופירש רש"י שהזמינן הנשיא מבערב ופשיטא דמאחר שהנשיא הוא המזמין לא יזמין אלא מאותם שהם סנהדרין עמו בבית דינו וזהו שפירש הרמב"ם כיצד אומר ראש ב"ד הגדול לפלוני ולפלוני מן הסנהדרין היו מזומנין כו'. ועוד אמרו שם אין מעברין את השנה אלא א"כ ירצה הנשיא ומעשה בר"ג שהלך כו' ושהה לבא ועברו את השנה ע"מ שירצה ר"ג כו'. וכיון שלרצונו של נשיא היו צריכין ממילא הוא שסנהדרי גדולה ובית דינו הם המעברין והנשיא בתוכם או אחריהם ירצה במה שהם עשו הכל כמ"ש הרמב"ם וכל דבריו מפורשין בפשטי השמועה במשנה וגמ' ולמה יוציא אותם הרמב"ם מפשוטן ויכנה דברי הרב בשם שיבושים:

6ומה אנו צריכין יותר מהראיה שהרמב"ם הביא לעצמו ריש פ"ה דקדוש החדש שכתב שם וז"ל כל שאמרנו מקביעות ר"ח כו' ועבור שנה כו' אין עושין אותו אלא סנהדרין שבא"י כו' שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו כו' שכך הוא פירוש הדבר עדות זו תהא מסורה לכם וכל העומד אחריכם במקומכם עכ"ל. וזהו ספ"ק דר"ה דתנן התם ר"ש אומר אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש אמר ר' יוסי מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש הוא ובנו ועבדו משוחרר כו' וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו. ובגמ' מ"ט דר"ש דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' החדש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם ורבנן עדות זו תהא מסורה לכם. ופירש"י מסורה לכם לחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש עכ"ל. ובאמת אין אנו צריכין להביא כאן הסנהדרין מטעם חשובי הדור שזכרם רש"י כי בזולת זה משה ואהרן ראשי הסנהדרין הם ואמר להם הקב"ה החדש הזה לכם וזהו שכתב הרמב"ם עדות זו תהא מסורה לכם ולכל העומד אחריכם במקומכם שהם הסנהדרין שבכל דור ודור העומדים במקום משה והזקנים שהיו סנהדרין עמו. והתימה מהרמב"ן שכתב הכניס אהרן בכלל להורות שצריך שנים דומין לשניהם בהמחאה ותוספת השלישי ידוע מדין אין ב"ד שקול וחזר הדבר לכל שלשה מומחין עכ"ל. ולא יעלם מעין כל הזרות והדוחק שיש בזה שיאמר הכתוב לכם שהפירוש הוא ודאי לכם ולכל הדומין לכם ונעשה היקש למחצה לומר הדומים לכם בהמחאה בלבד ולא בכל מה שיש הם ולא נעלם ממנו ז"ל שזה דוחק עצום לפירושו ולכך הקדים וכתב ז"ל ואל תשתומם בזה ממאמרם (סנהדרין דף י"ג ע"ב) משה במקום שבעים וחד קאי ותאמר לי כי עדות זו מסורה לכם לסנהדרי גדולה הוא כמו שהרב מלמדך שצווי הכתוב לכם אינו אלא למומחין כיוצא בכם שאילו היה מסור לסנהדרי גדולה בלבד היה אומר החדש הזה לך כמו שאמרו אין דנין כ"ג אלא בב"ד של ע"א דכתיב את הדבר הגדול יביאו אליך ומשה במקום שבעים וחד קאי ולא היה לאהרן זכר בקדוש החדש עכ"ל. ושותיה דמר לא ידענא וטענתו זאת איני מכיר דהתם דכל הדבר הגדול דהיינו דבריו של גדול ע"פ השבעים ואחד כלם היה נידון וכמו שאמרו אין דנין כ"ג אלא בב"ד של ע"א שפיר כתב קרא יביאו אליך ואמרינן דנקטיה למשה לבדו במקום כל הע"א והכא אי קרא הוה קאמר החדש הזה לך הוינא אמרין דמשה במקום ע"א נקט והע"א כלם היו נצרכין לקדוש החדש ולכך אמר לכם ושתפיה לאהרן בהדי משה כי אם היה לרמוז על הע"א היה אומר החדש הזה לך במקום כולם ואמר לכם לרמוז דתרוייהו דוקא בעיא או שנים אחרים כמותם מומחין וסנהדרין דלכם כמותכם בכל דבר משמע דמאן דפליג ודוק. ועוד תימה שהנה הוא ז"ל מזכיר מ"ש במכילתא ר' יאשיה אומר מנין שאין מעברין את השנה אלא בב"ד הגדול שבירושלים ת"ל ראשון הוא לכם דברו אל כל עדת בני ישראל ע"כ. ועושה ממנו מערכה על הדרוש ואומר הוא הענין שפירשנו שהיה להם רשות לכל ישראל והסכמה של כלם לא שיהיו שאר הסמוכין פסולין עכ"ל. ועין בעין נראה שהלואי יספיק לו הפירוש הזה לפרשו לעצמו להנצל ממה שיקשה לו ממשמעות הלשון לא שיחשבהו לפירוש מוכרח ויעשהו הוא קושיא על שכנגדו דאדרבה הפירוש הפשוט בלשון אין מעברין אלא בב"ד הגדול הוא דפסל כל השאר ואפי' הסמוכין שאינן מב"ד הגדול שבירושלים וכדברי הרב:

7ואמנם מה שמתחזק עוד הרמב"ן על הרב באמרו שב"ד הגדול בטל מא"י ארבעים שנה אפילו קודם החרבן כמ"ש ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות למאי הלכתא לומר שלא דנו ד"נ וכו' דכתיב מן המקום ההוא מלמד שהמקום גורם כלומר כל זמן שסנהדרי גדולה במקומה בלשכת הגזית סנהדרי קטנה נוהגת בכל מקום ואפי' בח"ל ודנין ד"נ בכל מקום אבל משגלתה סנהדרי גדולה מן המקום ההוא בטלו ד"נ מכל ישראל וכו' וכ"ש אחר החרבן כמ"ש בפרק ד' מיתות ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט בזמן שיש כהן יש שופטים ומאותה שעה בטלו כל הדינים התלויים בב"ד הגדול וא"כ לא היו יכולין לקדש על פי הראיה מזמן ארבעים שנה קודם החרבן ובכמה מקומות בגמ' נראה שהיו עושין כך עד זמן קרוב לחתימת התלמוד והרב עצמו הזכיר בחבורו הגדול כי בימי חכמי המשנה וחכמי התלמוד עד אביי ורבא על קביעות א"י בראיה היו סומכין עכ"ל. לכאורה טענה זו חזקה מאד וכד מעיינינן שפיר לאו מילתא היא, כי מה שהוא ז"ל בא לדון ממ"ש שכשגלתה סנהדרי וישבה לה בחנות לא דנו דיני נפשות דמאותה שעה נמי בטלו כל הדינין התלויין בב"ד וכו', נראה לע"ד שאין התחייבות הזה צודק כי דברים כפשוטן גלתה סנהדרי וכו' שלא דנו מהדינים התלויין בהם משמע ומה זו שאלה למאי הלכתא ומה זו תשובה שלא דנו ד"נ אבל זה מורה דאדרבה משום שראו דעדיין מילתא דסנהדרין בדוכתה קיימא לכמה מילי לפיכך שאלו שא"כ למאי הלכתא גלתה וישבה בחנות ותירצו דהיינו לדיני נפשות וכדיהבי טעמא דחזו דנפישי להו רוצחין וכו' והמובן ממנו הוא דלשאר מילי לא בטלה ולכך ודאי היו מקדשין בראיה עד זמן אביי. והתוס' כתבו בריש ע"ז מלמד שהמקום גורם וא"ת והא ירושלים נמי איקרי מקום לגבי אכילת קדשים ומעשר שני וכתיב במקום אשר יבחר ה', וי"ל דלגבי ד"נ לא מיקרי מקום אלא לשכת הגזית וכו' ע"כ. והא קמן דלא קפדי בסנהדרין אמקום מיוחד במקדש דהיינו לשכת הגזית אלא דוקא לד"נ לא לכל שאר מילי דהיינו קדוש ע"פ הראיה ועיבור שנים שאלו כלן נוהגין היו כל אותו זמן שהיו סנהדרין בא"י והיינו טעמא שעד אביי ורבא סומכין היו על קביעות א"י בראיה שנראה שהיו סנהדרין שם בא"י כל אותו זמן. ובזה אין מקום למה שכתב עוד הרמב"ן וכבר ביארנו שלא היתה סנהדרין נוהגת לאחר חרבן ואם היו נוהגין לא היה בהן דין ב"ד הגדול ולא דין סנהדרין כלל עכ"ל. כי הוא ז"ל חשב זה למבואר מתוך מה שמצא בגמ' שלא דנו ד"נ וכמ"ש לעיל. וזה אינו ביאור כלל דלישנא דלדיני נפשות דוקא ועליהם בלבד הוא שאמרו שלא דנו ואדרבה מתוך שהוא עצמו זוכר שעד אביי ורבא היו סומכין על הראיה היה לו לדון שהיה נוהג דין ב"ד הגדול ודין סנהדרין כל אותו זמן אף שהיה לאחר חרבן כי אין הראיה ועבור השנים תלויים במקדש אלא בסנהדרין ובא"י בלחוד ולא נתמעטו מן המקום אשר יבחר ה' אלא ד"נ בלבד וכמ"ש רש"י שם בע"ז המקום גורם לחייב הנדון ואם אינם שם לא ידונו והאי קרא בד"נ קאי כי יפלא ממך דבר בפרשת שופטים בזקן ממרא ואף לשאר ד"נ הוקשה להם לתוס' וכתבו וא"ת מנ"ל קפידא במקום שאר חייבי מיתות שלא כזקן ממרא וי"ל דדרשינן כל זמן שסנהדרי גדולה במקומה כדין אצל מזבח אז שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך לשפוט ד"נ נסתלקו הם בטלו כל ד"נ עכ"ל. וזהו שכתב הרמב"ם כאן בזה המאמר מצוה זו לא יעשה אותה לעולם אלא בב"ד ובא"י בלבד וכו'. גם בחבורו פ"ה מהל' קדוש החדש כתב כל שאמרנו מקביעות ר"ח ור"ה ע"פ הראיה ועבור שנה וכו' אין עושין אותו אלא סנהדרין שבא"י או ב"ד הסמוכין שנתנו להם הסנהדרין רשות וכו' ע"כ. הרי שלא התנה אלא על סנהדרין בא"י בלבד ולא על זמן בהמ"ק או על שיהיו במקומם וזה ודאי מחמת מה שכתבתי שאין מן הכתוב חיוב לקביעות מקום הסנהדרין אלא לד"נ בלבד והם נלמדין מדין הזקן ממרא דקרא דכי יפלא ביה כתיב:

8טען עוד הרמב"ן ז"ל לפי דבריו שאפילו בקביעות החשבון צריך שיהיה שם בארץ ב"ד או בחו"ל ב"ד שנסמך בארץ בטלו המועדות היום מכמה שנים שאין בארץ ב"ד נסמך ולא בח"ל עכ"ל. והמדקדק שם בלשון הרמב"ם יראה שכתב ודע שחשבון זה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי חדשים והמועדים א"א לעשותו אלא בארץ עכ"ל, ואילו ובב"ד שבארץ לא קאמר א"כ לענין החשבון אף איהו לא קפיד אלא אא"י בלחוד ואף שחזר וכתב לא מפני חשבוננו נקבענו יו"ט אבל מפני שב"ד הגדול שבא"י קבעוהו כו' פשיטא שזה כפשוטו ב"ד הגדול ממש אי אפשר שבזמנו של הרמב"ם כבר לא היה ב"ד הגדול בא"י אלא ב"ד הגדול אשגרת לישן וב"ד הגדול שבזמנו קאמר. ונראה שבהעתקת הספר אשר לפני הרמב"ן עצמו לא היה כתוב שם ב"ד הגדול ולא זכר ממנו אלא מפני שב"ד שבארץ קבע זה היום מועד כו' ונסחא מדוקדקת היא ולא היתה הכונה רק על כל איזה ב"ד שימצא באותו זמן ובלבד בא"י וזה מוכרח מלשונו של הרמב"ם עצמו לקמיה אילו הנחנו בדרך משל שבני א"י יעדרו מא"י חלילה כו' הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום כו' עכ"ל. ומה הוא צריך לזה ההעדר ח"ו כי אף שלא יעדרו אלא שיהיו שם ולא יהיה בהם ב"ד סמוך לא יועילנו החשבון, אלא ודאי שגם הוא סבור שלענין החשבון א"י בלבד הוא דבעיא ולא ב"ד סמוך רק אם יעדרו בני א"י ח"ו שאז בח"ל צריך ב"ד שנסמך בא"י. וזהו שכתב עוד ולא יהיה שם בא"י ב"ד ולא יהיה בח"ל ב"ד שנסמך בארץ כו'. כלומר שלא היה בא"י שום ב"ד שזה א"א אם לא בהעדר בני א"י משם ח"ו ואם לא יהיה גם בח"ל ב"ד שנסמך אז חשבוננו לא יועיל כו', וזה עצמו חזר וביארו עוד ואמר אנחנו אמנם נחשב היום שקבעו הם (ר"ל בני א"י) בו ר"ח ועל קביעותם נסמוך לא על חשבוננו אבל חשבוננו לגלויי מלתא בעלמא עכ"ל. הרי שלא כתב הכא נמי אלא בני א"י בלבד ולא זכר ב"ד סמוך כי לענין החשבון כל איזה ב"ד סגי ובלבד שיהיה בא"י ועל קביעותם נסמוך בח"ל: