לקוטי הפרדס, ענין מוצאי שבת

1ענין מוצאי שבת נהגו העם לומר ויהי נועם וקידושא דסידרא באפוקי דשבתא בנעימה ובמשיכה כדי שישהו ישראל סדריהן. ובכך יאריך מנוח לרשעים מלחזור בגיהנם כדאמרי' שכל השבת נוחין הרשעים ויוצאין מגיהנם.

2ובמוצ"ש צועק המלאך הממונה על הרוחות ואומר חזרו רשעים בגיהנם שכבר השלימו ישראל את סדריהן ולכך ישראל מזכירין במוצ"ש ויהי נועם ה' אלהינו וגו' ומעש' ידינו כוננהו כלו' הרי אנו מתפללין שיהא בשבוע זה מעשה ידינו בכשרות וביושר ולא נבוא לידי עבירה כדי שלא נידון בגיהנם.

3ועוד מתחילין מזמור הסמוך לו ואומר אותו יושב בסתר עליון וגו'. שבאותו מזמור כתוב שהקב"ה הבטיח לעמו ישראל שאין להם לירא מפחד לילה ומחץ ומכל דבר רע. כי הוא יצילך מפח יקוש. ושלומת רשעים תראה. והרבה דברים באותו מזמור.

4ונאה לאומרו לאחר מנחה כדי שיצילנו הקב"ה מכל דינים רעים האומרי' שם כדכתיב ואפלטהו ואשגבהו ואחלצהו אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי.

5נהגו לכפול אורך ימים אשביעהו כדי ליתן חילוק בין אלו הפסוקים לסדר קידושא הבאה אחריה' שכן דרך ומנהג המשלים דבר צריך להוכיח סיומו ובמה יוכיח בכופלו פסוק האחרון ב' פעמים.

6ד"א למה כופלין אורך ימים במוצ"ש לפי שתיבות של ויהי נועם כנגד תיבות שבקריאת שמע חסר ה' תיבות לפיכך אנו כופלין אורך ימים להשלים לרמ"ח תיבות שבק"ש שמשמחות רמ"ח איברים של אדם.

7והכי סדר רב שר שלום גאון אין אומר ויהי נועם אלא במוצאי שבתות אבל לא במוצאי י"ט ולא במוצ"ש ליו"ט שלא קבעו הראשונים לומר זה אלא במוצ"ש לחול אבל במוצ"ש ליו"ט לא כיון דבעי למימ' ומעש' ידינו כוננהו וביו"ט ליכא לא אמרינן לי'.

8וקידושא דסידרא הם הכי נמי לא אמרינן. כללא דמלתא כל היכא דלא אמרינן ויהי נועם לא אמרינן קידושא דסדרא. ובמוצאי יוה"כ נמי שחל באמצע שבת לא אמרינן ויהי נועם ולא קידושא דסידרא ובא לציון גואל. וכי אמרי' לי' במוצ"ש לחול היכא דאיכא שיתא יומי דחולא לקמן. אבל היכא אי איכא באמצע יו"ט או יוה"כ ואפילו חל יום טוב להיות במעלי שבתא דאיכא חמשה יומי המעשה לא אמרינן ויהי נועם בההיא אפוקי שבתא. מ"ט כיון דאמר ומעשה ידינו ומעשה ידינו תרי זימני בעינן לקמן שיתא יומי וכולהו דחולא וסימן לדבר ויהי נועם הווי"ן עולה לששה. טעם בשמים משום נשמה יתירה שחסר והי' למשיב נפש וביו"הכ ליכא ייתור נשמה ולא מברכינן.

9ומפי ה"ר יעקב בר' יקר נאמר לי דטעם בשמים במוצ"ש הפני ששבת שובת אור של גיהנם ואינו מסריח ומוצ"ש חוזר ושורף ומסריח לפיכך מריח בשמים להפיג ריח רע. אבל ביום הכפורים לא מצינו שביתת האור.

10ומה טעם אנו מברכין על הבשמים בברכת הבדלה מפני שהשבת נותנת נשמה יתירה באדם והוא שמרה מתוך שאכל ונתענג ונח ושקט וכשהוא מבדיל כל אלו ממנו וניטלה ממנו נשמה יתירה שבאדם והנה הוא במחשבה יתירה מעתם ובטורח ובעסק ונפשו אינה שמחה כאשר בתחלה ועל כן תיקנו בשעת הבדלה המבדיל להריח בבשמים ותחיה הנשמה הנותרת ותשמח ותריח בריח טוב. ובכך הוא מפיג צערו ולא יתעכב אל לבו בזוכרו את ששת ימי המעשה. וכ"ז תקנו כדי שיהי' זכרון שבת בלבו ויהיה שמח אף ביציאתו.

11והכי אמר רב נטרונאי גאון במוצאי שבת כשהוא מברך בורא מאורי האש מנהג בתי ישיבות שמסתכלין בכפות ידיהם וכך ראינו רבותינו שהיו עושין ואומרין נסתכל בידינו כדי שנהנה מן האור כמו ששנינו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכן הוא המנהג בתחלה כופף אדם ראשי אצבעותיו לתוך כפיו ומחשיך תחתיהן ואח"כ פושטן והנה אור במקום חושך ומברך שכבר נהנה בה וראינו בפרקי' דר' אליעזר בן הורקנוס שמצוה להסתכל בצפורנים לפי שהן לבנים ובהם נהנה מן האור בראותם ומשום הכי פשטינן ידים להבדלה למחזי אי איכא נהורא מברך ואי לא לא דכיון דלאו בורא האש מברכינן אלא מאורי האש אי איכא נהורא מברך. ואי חזי בקבריה או במידי אחרינא שפיר דמי.

12ומדאורייתא מנלן דמברכין ומבדלינן על נהורא דכתיב וירא אלהי' את האור כי טוב והדר ויבדל אלהים בין האור ובין החושך ולכך נהגו לומר להאי פסוקא בתוך ההבדלה ואין לחוש על אמירתו אור של כבשן לא מברכין עליה דלאו לנהורא עבידא ושל תנור ושל כירה תחלת ההבערתן מברכין ולבסוף אין מברכין דמסתמא לא נעשו לצורך אורה כללא דמלתא אור הדולק לצורך אורה מברכינן ושאינו לצורך אורה מברכינן ושאינו לצורך אורה אין מברכינן.

13א"ר יהודה אמר רב אין מחזירין על האור כדרך שמחזירין על המצות אין מבדילין אלא על היין ולא על הפת ולא על המים אע"פ שכתב בפרקי ר"א בן הורקנוס ר' מיישא אומר כיצד מבדיל אדם מביא כוס של יין ומקרב ידו לאור הנר ואומר בורא מאורי האש וכיון שהרחיק ידו מן האש אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול ואם אין לו יין פושט ידיו לאור האש ומסתכל ידיו בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר בור' מאורי האש ואם נתקדרו שמים בעבים ואינו רואה את הכוכבים תולש אבן מן הארץ ואומר המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך אעפ"כ לא סבירא לן לאבדולי אלא על היין ואפילו בפת אין מבדילין כל עיקר דהכי אמר רב עמרם ריש מתיבתא אין מבדילין על הפת כל עיקר מ"ט שאין דומה הבדלה לקידוש מפני שהקידוש אי אפשר לו שלא לסעוד כדאמרי' אין קידוש אלא במקום סעודה.

14וכיון שהשלחן קבוע וסעודתו קבוע ואי אפשר לו שלא יסעוד מקדש על הפת ואפילו לכתחלה יכול לקדש על הפת אי חביב לי' טפי מחמרא כדאמרינן בערבי פסחים רב כי הוה חביב לי' חמרא מקדש אחמרא וכד הוה חביבא לי' פיתא מקדש אפיתא דהא דאמר זוכרהו על היין בכניסתו לאו דוקא יין אלא ה"ה נמי דעל הפת יכול לקדש אלא אורחא דמלתא נקט יין המשמח אלהים ואדם ואפילו אם נדור הוא ועומד מע"ש שלא לאכול יכול הוא לקדש על הפת ולאכול דאין שבועה חלה על שבועה שהרי מושבע ועומד מהר סיני שיקדש ואין קידו' אלא מה שיקבע סעודתו או פת או יין דכתיב וקראת לשבת עונג במקו' קריאה שם תהא עונג הלכך חייב לאכול ולעבור על נדרו כדי שיהא עונג במקום קריאה וכן מצינו במס' נזיר דאמרינן התם נזיר חייב בקידוש היום לשתות מאחר שקידש ביין והתם מפר' טעמא וכן מי שנדר שלא לאכול וקידש על הפת חייב לאכול מה שבצע מאחר שקידש בפת מיהו אנן לא שרינן לכתחלה שיקדש הנזיר על היין וישתה אלא יקדש על הפת ויפטר מן היין אבל אם מיהר וקידש על היין נתחייב לשתות ואעפ"י שאחרים נפטרין בשמיעת הקידוש ובלא שתיה דאע"פ שלא טעמו יצאו מידי קידוש בשמיעה הני מילי שלא קידשו הם אבל אותו עצמו שקידש ומשמיע הקידוש לאחרים אי אפשר לו שלא לשתות מן היין מאחר שקידש הוא בעצמו.

15וכן מי שנדר שלא לאכול אל יקדש לכתחלה על הפת שהרי יכול לקדש על היין וליפטר דאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת ויש לך לעשות שניהם אם אתה יכול לקיים את שניהם שלא לעשות שפיר ואם לא יבא עשה וידחה את ל"ת וכן לקידוש לא תעשה הנדר והעשה זכירת הקידוש או ביין או בפת במה שלא נדר בו יקדש ונמצאו שניהם מקויימים ואם אין לנזיר פת לקדש יקדש על היין לכתחלה וישתה דאין נזירות חלה על יין קידוש מאחר שמצוה לקדש בו וכן למי שנדר על הפת יקדש על היין אם אין לו יין יקדש על הפת דאין חילוק בין פת ליין לענין קידושא ומצוה הוא שיקדש או בפת או ביין מאחר ששלחנו קבוע ומסודר לפניו אבל במוצ"ש אין מבדילין על הפת וכן מנהג בשתי ישיבות.

16הלכך מאן דאית ליה חד כסא ולית בה שיעור קידוש ואבדלתא שביק לי' לאבדלתא וקידוש היום מקדש אריפתא דלא יכיל לאבדולי אפיתא דכי תקינו רבנן אבדלתא אחמרא תקינו.

17והכי שדר רב נטרונאי גאון יוה"כ אעפ"י שחל להיות בחול מברכין על האור מפני שאסור להשתמש בה ביוה"כ ולית הלכתא כרב יהודה אמר שמואל דאמר אין מברכין על האור אלא במוצ"ש הואיל ותחלת ברייתו הוא אלא כי הא דא"ר חייא בר אבא ואיכא דמתני א"ר בנימן ב"ר יפת א"ר יוחנן מברכין על האור בין במוצ"ש בין במוצאי יה"כ וכן עמא דבר.

18מיהו ויותר יה"כ משבת דמוצ"ש מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבני' ומוצאי יוה"כ אין מברכין אלא על האור ששבת ומאי שבת ששבת ממלאכת עבודה וכדתניא עששי' הדולקת והולכת בשבת למוצ"ש מברכין עלי'.

19ותניא אידך אין מברכין ומשנינן ל"ק כאן במוצ"ש וכאן במוצאי יוה"כ במוצאי שבת מברכין עליהן ובמוצאי יוה"כ אין מברכין עליהן אלמא באור היוצא מן העצים ומן האבנים הוא דלא מברכינן אבל באור ששבת מברכינן ובגמרא דארץ ישראל מתני א"ר לוי במוצ"ש זימן לו הקב"ה לאדה"ר שני רעפים והקשה זה בזה ויצא מהן האור ובירך עליה אדה"ר בורא מאורי האש אמר שמואל לפיכך מברכינן עליה שכבר שבתה האור כל אותו היום ולעולם על האור ששבת כדקאמר אבל לא על האור היוצא מן העצים ומן האבנים.

20ועל הנר שמדליקין בבית הכנסת במוצ"ש נראה למורי שאין מברכין עליו וצריך להביא נר אחר לברך עליו מפני שאותו הנר עשוי לכבוד ותניא נר העשוי לכבוד אין מברכין עליו ומוקמי' לה בברכות בדאיכא אדם חשוב ומיהו היכא דלא מדלקי ליה אלא משום אימתא דגנבי ולא משום כבוד מברך עלי'. ופעמים הוא אמר כגון אנו אין מדליקין אלא משום להאיר שאלו הי' לנו אור הלבנה נכנס בבהכ"נ יפה דיינו ומי שנהג להביא נר אחר לשם אורה ומברך עליה זהו מנהג יפה.

21וששאלתם במוצ"ש מה שמביטין בכפות ידן כך ראינו רבותינו שהיו אומרים יסתכל אדם כדי שיהנה מן האור. כי כך אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכן מנהג. וראינו בפרקי רבי אליעזר בן הורקנוס שמצוה להסתכל בצפורניו מיהו אין רגילין בכך ולהטיל מים בכוס של הבדלה לאחר ששותהו כך אנו רגילין.

22וכך שמענו מרבותי שמצוה לעשות כן כלומר שירי מצוה מעכבין את הפורענות ומה שנשתייר מן המים אנו נוטלין אותן ומעבירין אותן על פנינו כדי לחבב את המצוה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחוריו.

23והקשה רבינו נסים גאון בתפלתו והיכי שרי למיכל קודם הבדלה והא אמימר בת טוות כדאיתא לקמן א"כ אסור לטעו' קודם שיבדיל ודחק לתרץ דאוכל בשבת וחשיכה במוצאי שבת ועדיין לא בירך בהמ"ז וגם לא התפלל עדיין ואינו נראה דהא הנכנס לביתו במוצאי שבת קתני דמשמע דלא הי' מיסב אלא כבר התפלל ובא ויש לומר דהא דאמימר בת טוות היינו היכא דלית יין כלל או שיש לו שתי כוסות שיכול לברך גם בהבדלה בבהמ"ז. אבל הכא דאין לו אלא כוס אחד כיון דברכ' המזון טעונה כוס ישלשלן ויאכל קודם הבדלה דהם אמרו והם אמרו.

24ראיתי אנשים המחמירים במוצ"ש על עצמן כשמיסב על השלחן ומבדיל על היין ושותה ואע"פ שלא פסק בסעודתו מברך על הכוס בורא פה"ג כשהוא שותה לאחר הבדלה משום דאמרי' דיש הבדלה בלא סעודה כשהוא סועד נמי לא בטלה ברכת היין שהיא ברכת סעודה ולרבי אינו נראה כן ואין מנהגו כך כיון שהוא מיסב על השלחן ולא פסק בסעודתו עולה לו ברכת היין של הבדלה לכאן ולכאן והמברך שתים הרי זו ברכה לבטלה.