לקוטי הפרדס, פסקי נידה

1פסקי נידה כך כתב בלקח טוב אשה כי תזריע בתחלת הפרשה אומר כך כתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' בא וראה כמה יפה אשה טובה שהרי הכתוב קורא אותה מציאה טובה ובאשה ממש הכתוב מדבר שכבר נקראת טובה והמשילה הכתוב באשה מלמד שבחה של אשה טובה וכן הוא אומר אשת חיל מי ימצא.

2וכן דוד אמר על זאת יתפלל כל חסיד ורז"ל אמרו הרוצה ללמוד תורה בטהרה ישא אשה בטהרה וילמוד תורה וכך אמרו בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה וצריך אדם לישא אשה הגונה לפי שהבנים זכרים הולכין אחר האשה והנקיבות אחר האיש וכן הוא אומר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים ואומר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור וכתיב ובתואל ילד את רבקה וכתיב ובת כלב עכסה ואת דינה בתו למדנו שהנקבות נתלו באנשים והזכרי' בנשים לכך נאמר אשה כי תזריע וכל כך למה לפי שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר.

3האיש מזריע תחלה יולדת נקבה ואם הזריעו שניהם יחד יולדת תאומים זכר ונקבה או שני זכרים או שתי נקבות בזמן שהזרע מתחלק לשנים. ד"א אשה כי תזריע מה כתיב למעלה מן הענין והתקדשת' והייתם קדושי' לאחר שהזכיר י"ש להיות קדושי' והבדילם מן הטומאות הצפון משיקוצי חיה ועוף בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל נתן מצות טהרת הגוף. ולפי שיש בזכר מצות מילה הקדים הזכר לנקבה לכך נאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא.

4ברכת בתולים לברך החתן בליל זווגו עם הכלה ואומר כך ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר צג אגוז בגן עדן ואל ימשול זר במעיין חתום על כן איילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד וזרע קדושים תן לה בשמחה ובטהרה חוק לא הופרה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הבוחר באברהם אבינו ובזרעו אחריו. ויש אומר שצריך לברך שהחיינו. בשמך אל חי וקים תתברך:

5אלו הן פיסקי נדה שחברנו ושלקטנו על פי התורה ועל דברי רבותינו בעלי התלמוד כדי שיוכלו ללמוד וללמד כל איש בעל נפש ולשמור ולעשות מי שאין לו השגת יד לעסוק ולידע בהלכות גדולות ובאלה ידע ויבין שלא יטעה ושלא יחטא וישען עליו ולא יחפר ועל כן כתבנו בזה בלשון קצרה.

6מצינו בתורה שצריכות בנות ישראל לשמור עצמן בדקדוק חקותיו ומצותיו כמו שמצינו בפרשת קדושים תהיו ואיש כי ישכב את אשה דוה וגילה את ערותה את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם נראה ששני כריתות יש אחד לאיש ואחד לאשה וסמיך לי' ושמרת' את כל חקותי ואת משפטי ועשית' אותם ולא תקיא הארץ אתכם וגו' מה האדם מקיא דבר המאוס שבמעיו אף הארץ מקיאה איש עושה זימה ועוד ציווי הוא שלא לעשות כגוים שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים ולא עוד אלא שקץ בהם שנאמר כי את כל אלה עשו ואקץ בם.

7וישראל שהן טהורים וקדושים לאלהיהם הבדילם מטומאת הגוים שנאמר אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים להיות לי מהו לי לשמי מה שמי מקודש אף אתם קדושים שנאמר והייתם לי קדושים כי קדוש אני אלמא צריכין בנות ישראל ליטהר עצמן ובשעת נדותה אסור לאכול עמה בקערה אחת ולשכב אצלה ולישב אצלה בספסל אחד ולהושיט דבר מידו לידה או מידה לידו ולא לשתות בכוס אחד שניהם ולא ליגע בה אפילו באצבע קטנה ולא בכוס שלה ולא בבגדיה ולא במשכבה ולא בדבר אחד מענייניה ולכל אשר לה כי כך הוא כמו שאם אדם חטא ומשימין אותו בנידוי בני קהלו כך אשה בשעת נידותה מבעלה לבד מדיבור בעלמא ולא יותר מדאי כדי שלא יבא לידי הרגל עבירה שכן כתיב ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנידתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב.

8ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו בנוגעו בו יטמא עד הערב ואם שכב ישכב אותה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים מהו ימים רבים ימים שנים רבים שלש כל שכן אם יהיו ימים הרבה או שבעה או שמונה שהוא טוב להרחיק ממנה עצמו יותר וכתיב כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה במשכב נדתה יהיה וכו' וכל הנוגע בכל כלי אשר תשכב עליו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב או על הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה בטומאת נדתה וכל הנוגע בם יטמא.

9וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב. ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים זו שבעה נקיים ואחר תטהר זו טבילה שהיא בזמנה. ועוד מצינו בפרשת אחרי מות ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה. ושמרתם אתם את חקותי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה האזרח והגר וכו'. כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ללמדך שמצינו כמה אזהרות ועונשים על התורה כשמירת האדם מן האשה להרחיק ממנה כדין תורה וכמו שאר"זל במסכת נדה וכמו שמצינו שאמרה רבקה ליצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים מאי כאלה מבנות הארץ זהו פתרונו כאלה שאינן נשמרות מנידתן ונזקקות לבעליהן למה לי חיים עמהן לפי שבלשון גנאי אמרה להן הא למדת שהיו מצוות לשמור עצמן מטומאה מלבוא והיו שומרות עצמן האמהות מטומאה על שהיו צדקניות וחסידות וכל אורחותיהן ישרים.

10ואלו הן תחלת שמירתן של נשים אם הבתולה ראתה דם בתחלת נדתה טפת דם קטנות כזרע חרדל טמאה נקראת כל ארבעה ימים ואחר תטהר עצמה במים פושרין ותעמד שבעה נקיים ואם רואה דם תטהר בסוף שבעה ימים וטובלת לערב בזמנה לעת צאת הכוכבים ומשמשת ומותר ואותה טבילה היא בזמנה דהכי אמרינן טבילה בזמנה מצוה ולבסוף אותן שבעה נכנסין אחד עשר יום שהם בין נדה לנדה ומה היא באותן הימים אם ראתה דם יום אחד ופוסקת לערב שומרת יום כנגד יום פירוש יום טהור כנגד יום טמא ותמיד היא צריכה לישב שבעה ימים ואחר טובלת לערב של יום שמיני ומשמשת.

11וכן אם ראתה שני ימים רצופים שומרת יום השלישי כנגדן ותשב שבעה נקיים ובסוף שבעה ימים תטהר עצמה במים פושרין וטובלת לערב מצאת הכוכבים וכן היתה עושה שומרת יום כנגד יום או יום כנגד שני ימים עד סוף אחד עשר ימים ומכאן ואילך אם היתה רואה מתחילין ימי נדתה ונוהגת כדין שאר נדה משהיתה יוצא אותן י"א יום ואותן הימים מקרא והלכה למשה מסיני הן בסוף מסכת נדה.

12ואם היתה רואה שלשה ימים רצופים באותן אחד עשר יום בין בתחלה בין באמצע בין בסוף זו היא זבה גמורה ותשב עליהם שבעה נקיים ואם ראתה באמצע השבוע או בסוף סותרת כל מה שלפניה ומתחלת למנות מכאן ואילך שבעה נקיים וכן כל ימיה תמיד כשהיא רואה אם לא הספיקה להשלים ימי נקיותה אבל אם פסק מתחילין ימי נידותה לבוא ונוהגת בעצמה כאשה בנדתה כמו שמפורש למעלה ואומר בנדתה שאפילו בראיה אחת טמאה כל שבעה מה שאין כן בזבה שאינה אלא שומרת יום כנגד יום וחומר בזבה שכשרואה שלשה ימים רצופים יושבת שבעה נקיים רצופים מה שאין כן בנדתה שאפילו רואה כל שבעה ופוסקת אותו יום שביעי מטהרת במים פושרין וטובלת בנהר או בים לערב לעת צאת הכוכבים ומשמשת ועתה פירשתי אחד עשר יום שבין נדה לנדה וימים הזיבה כדין התורה.

13ומתוך שראו בנות ישראל שבאות לידי ספק זיבה שאם היתה טועה במנין השבעה מכניסין לתוך ימי נדה וכן מכמה ענינים הוי טעות בנדה כדמפרש התם ומתוך כך אמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליה שבעה נקיים ומן התורה אינן צריכות שבעה נקיים שאפילו רואות כל שבעה ופוסקות וטובלות מותרות לבעליהן והן החמירו על עצמן עד ראיה אחת קטנה בחרדל עשו אתהן ספק זיבות לישב שבעה נקיים כדין זבה שלא תבוא לידי ספק הן החמירו שאפילו בתחלת נדה בראיה אחת יושבות שבעה נקיים מה שאין כן בנדה כמו שמפורש במסכת נדה בין להקל בין להחמיר. ועתה פירשתי לך למה יושבת ז' נקיים.

14וזה דרכה של אשה שכשרואה מחמשה עשר ימים אחרים או מחדש לחודש או מחדשי לחדשי וזהו ווסת שאמרו חכמים שרגילה לראות מזמן לזמן הגיע זמן שקבעה בו ווסת לשלשה פעמים נבדלת מבעלה עונה אחת סמוך לווסתה בודקת עצמה תדיר דקבעינן הלכה כרבי יהודה שאסור כל עונת ווסתה והעונה או יום או לילה ואותו יום או לילה שקבעה לה ווסת בין באמצעיתה בין בסופה פורשת מבעלה ובודקת עצמה תדיר ותטהר במים פושרין ולובשת חלוק לבן ומצעת מצעות לבנים ופורשין על מטתה שאם תראה דם שיהא ניכר בהם בטוב וכן היא צריכה לעשות ולבדוק כל ימיה תדיר כשהיא מטהרת מדמי נידותה תטהר במים פושרין ותחליף בגדים לבנים כדי שיהא ניכר בטוב ואם עבר לה זמנה ובדקה וראתה דם נידות אסורה לבעלה עד שתטהר. ואם לא ראתה כלום טהורה היא לבעלה ואינה צריכה לשמור יותר מאותה עונה כלל.

15כיצד אם היתה רגילה לראות בתחלת היום משמרת ופורשת מבעלה כל אותו היום ואינה משמרת סוף הלילה הסמוך לתחלת היום ואם היתה רגילה לראות בלילה משמרת כל אותה לילה ואינה צריכה לשמור סוף הלילה הסמוך לתחלת היום דקסבר רבי יהודה כניסת היום גורם וכן כניסת הלילה. אמר רבא הלכה כרבי יהודה.

16הגיע שעת ווסתה ובדקה ולא ראתה ושמרה עונה אינה טהורה לבעלה עד שתטהר עצמה ויושבת שבעה נקיים ואחר כן טובלת לערב לצאת הכוכבים ומיכן ואילך אפילו מאחר שהיא בחזקת טהורה תמיד צריכה שתבדוק עצמה בשעה שבעלה בא לשמש עמה. דתניא החמרים והפועלים והבאים מבית האבל ומבית המשתה נשיהן בחזקת טהרה ובאין ושוכבין עמהן בין עירות ובין ישינות והן עוברין על דברי תורה. כיצד כגון שבא אדם ורוצה לשמש ואינו שואל אם טהורה ואת לאו ועושה מעשה.

17ועוד שמא היא עצמה מתוך תאותה אינה זוכרת לומר טמאה אני על כן צריך לו יותר זריז וזכור לשאול לה אם טהורה היא ואם לאו. ואם הוא שוחה עמה ומתעברת באותה שעה בניהם נקראים ממזרי' מן התורה מפני שהיה בו ספק טהרה. אבל אם אם הניחה בחזקת טמאה לעולם בחזקת טמאה היא עד סיום ז' נקיים כמו שכתבתי לעיל. ושתאמר לבעלה טהורה אני. ומטהרת וטובלת כדין תורה ודברי חכמים לסוף זיי"ן נקיים. וזו טבילה בזמנה היא ומותרת לבעלה. אמר רב כהנא כשהולך אדם בשום מקום וחוזר צריך לשאול לה תמיד אם טהורה ואם לאו כדי שלא יביאו עצמם לידי הרגל טומאה מפני שלא יוולדו להם ממזרי'. אבל היא צריכה בדיקה תמיד.

18ועתה פירשתי לך כדין תור"י רי"ן שיח"ה אמר ר' יוחנן אסור לאדם לשמש מטתו ביום מפני הרגל עבירה בו ובאשתו שלא יבואו לידי זנות וניאוף אף על פי שאמר הכתו' שארה כסותה ועונתה לא יגרע אמרו המלקטים שאסור להרבות שיחה שאמר הכתוב בפרשת כי תצא לא תהיה קדשה בבנות ישראל ולא יהיה קדש בבני ישראל.

19ועוד אמרו חכמים כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם. ואלו הן רעות גורם לו מרוב עסק התשמיש שיביא עצמו שיהא זנאי ונואף ואשתו זונה ונואפת מפני שהוא מהרהר לבו וגם היא מהרהרת לבה אחר תאותה וזהו עבירה ועון שהם גורמים עצמ' לחטא שכן אמרו חכמי' משביעו רעב מרעיבו שבע.

20ועוד אמרו המלקטים שכל המרבה שיחה גורם רעה לבוא עליהם כל אלו חלאים הרעי' ומקצר ימיהם מרוב עסק התשמיש שהם כאב השזרה. וכאב העצה. וקרחת איטק"א. וירקון הפנים הבא מחום הכבד וזיבות השתן הבא מחלישת הכליות. ואחר זה ימות פתאום. וחולי הרגלים שהוא פודגר"א בקשרי'. וצירגא. ושיאנוקא. וארטיטקא. ואינו יכול להיות ירא שמים מפני שמהרהר לבו אחריו. ואינו עוסק בדברי תורה ובוטל ממנה ויוצא עליו שם רע ועל כל זה סופו יורש גיהנם.

21ועוד אמרו שאסור להרבות זה עם זה אפילו שיחת דברים בעלמא כדי שלא יהרהר לבם לבוא לידי טומאה כל זמן שאינה טהורה כדין תורה ודברי רבותי' וכמו כן אסור להם לייפות עצמ' ולישב בספסל אחד לא לאכול ולא לעמוד אלו כנגד אלו לא להתייחד בשום דבר וכמו כן אסור לשמש ולנהוג יחד באותו דבר כל הימים שהציבור מתענים כמו תשעה באב וכל ימי תשובה.

22ובארבע צומות ושני ימים של ראש השנה וביום הכיפורים כי כך אמרו רבותינו עליהם השלום שאסור בנעילה וברחיצה ובתשמיש המטה כאלו שלשה ימים כמו שכתוב בפרשת אמור אל הכהנים ועניתם את נפשותיכ' לפי שהנשמה מעורר ומהרהר אחריו על כן צוה שלא יהרהר ולא להתענג זה עם זה.

23ועוד אמרו המלקטים בימים אחרי' אם האשה אינה הרה שאינו אסור לשמש עמה אם היא טהורה מפני פרי' ורביה לפי שצוה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון ולחוה אשתו שנאמר בפרשת בראשית ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וגו' ויתר מדאי אסור לשמש ולהרבות שיחה כי כל זמן שהוא מרבה שיחה עמה אינה מקבלת ההריון והדין אם הוא איש מעונג ומתולדת חמה יותר מדאי שאינו יכול לסבול ממנה יכול לשמש פעם אחת בשבת ויום אחד בשבוע לכל היותר מפני שלא יהרהר לבו בעבירה ובניאוף אשה אחרת. וכמו כן כדי להרחיק מן החטא ומן העון.