ליקוטי מוהר"ן, תנינא ק:א

1סִפְּרוּ לִי שֶׁאָמַר, שֶׁמִּקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, כִּי־אִם עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת. וְהָיָה מַזְכִּיר כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים מְפֻרְסָמִים אֲמִתִּיִּים, וְאָמַר, שֶׁכֻּלָּם לֹא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם כִּי־אִם עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת.

2וְגַם תָּפַס אִישׁ אֶחָד פָּשׁוּט מִנֶּכְדֵי הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָמַר: גַּם זֶה מְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בְּכָל פַּעַם לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה.

3וְאָמַר: שֶׁזֶּרַע הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב רְגִילִים בָּזֶה בְּיוֹתֵר, כִּי הֵם מִזֶּרַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכָל עִסְקוֹ שֶׁל דָּוִד הָיָה עִנְיָן זֶה, שֶׁהָיָה מְשַׁבֵּר לִבּוֹ מְאֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁיָּסַד, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר: