ליקוטי מוהר"ן, תנינא קטז:ב
ליקוטי מוהר"ן · Likutei Moharan, Part II 116:2
Open in the reader →1וְסִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה זֹאת, כִּי הוּא עִנְיָן נִצְרָךְ מְאֹד לְכַמָּה עִנְיָנִים, שֶׁבְּנֵי־אָדָם נְבוּכִים בָּהֶם בְּטָעוּתִים. כִּי יֵשׁ טוֹעִים סוֹבְרִים, שֶׁצְּרִיכִין לְהַכִּיר אֶת הַצַּדִּיק אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לְהַכִּירוֹ בְּפָנָיו בְּצַלְמוֹ וּדְמוּתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה מְשֻׁנָּה בִּדְמוּתוֹ וּבִתְנוּעוֹתָיו דַּיְקָא,
2וּבֶאֱמֶת לֹא כֵן הוּא. כִּי הַצַּדִּיק הוּא בִּדְמוּת וְצֶלֶם כְּכָל הָאֲנָשִׁים וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, וּשְׁאָרֵי בְּנֵי־אָדָם אֵינָם בִּדְמוּתוֹ כְּלָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁאִישׁ הַכָּשֵׁר נִדְמֶה שֶׁהוֹלֵךְ עִם כַּרְכָּשׁוֹת וְדַקִּין כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי־אָדָם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי.
3וְכֵן אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת הִיא מֻבְדֶּלֶת וּמֻפְרֶשֶׁת לְגַמְרֵי מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת בְּכָל עִנְיָנֶיהָ וּבְחִינוֹתֶיהָ. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהּ רָקִיעַ אַחֵר מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת, וְכַמּוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת תְּרוּמָה. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּגַשְׁמִיּוּת לְפִי מַרְאֵה עֵינֵי הָאָדָם אֵין רוֹאִים שׁוּם שִׁנּוּי בֵּין אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר אֲרָצוֹת, כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַאֲמִין בִּקְדֻשָּׁתָהּ, יָכוֹל לְהַבְחִין קְצָת הַהֶפְרֵשׁ.
4כְּמוֹ־כֵן הַצַּדִּיק וְהָאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים לְעֵרֶךְ שְׁאָר הָעוֹלָם, שֶׁבֶּאֱמֶת הֵם דּוֹמִים בְּכָל תְּנוּעוֹתֵיהֶם כִּשְׁאָר בְּנֵי־אָדָם בִּדְמוּתָם וְצַלְמָם, וְאֵין בֵּינֵיהֶם הֶפְרֵשׁ בְּגַשְׁמִיּוּת לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי בָשָׂר, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהֵם מֻפְרָשִׁים וּמֻבְדָּלִים לְגַמְרֵי. כִּי אִישׁ כָּשֵׁר הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל, מִכָּל־שֶׁכֵּן הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. וְעִנְיָן זֶה נִצְרָךְ לְכַמָּה עִנְיָנִים, וְהָבֵן זֶה מְאֹד: