ליקוטי מוהר"ן קטז:א

1הַנּוֹתֵן צְדָקָה נִצּוֹל מֵעֲבֵרוֹת.

2כִּי כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם (שבת קנא:), וְכָל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו (ברכות לג); וְכֵיוָן שֶׁמְּרַחֲמִין עָלָיו, בְּהֶכְרֵחַ נוֹתְנִין לוֹ דַּעַת.

3וַאֲזַי נִצּוֹל מִלָּבוֹא לִידֵי עֲבֵרָה, כִּי אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת (סוטה ג), אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה נִצּוֹל מֵעֲבֵרוֹת. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן: