ליקוטי מוהר"ן מט:יג

1יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח וְכוּ' – כִּי צָרִיךְ הִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל וְכוּ' לָרוּץ אֹרַח הַזֶּה, שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לֵילֵךְ בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים, וְעַכְשָׁו רָצִים בִּמְהִירוּת גָּדוֹל זֶה הַדֶּרֶךְ וְכוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

2בְּעֵת שֶׁאָמַר זֹאת הַתּוֹרָה, שָׁמַעְתִּי אָז מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ עִנְיָן זֶה בְּבֵאוּר יוֹתֵר, שֶׁאָמַר בְּפֵרוּשׁ עִנְיָן זֶה, לְעִנְיַן בְּנֵי אָדָם הַזּוֹכִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר. וְאָמַר, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁזּוֹכִים לְתַקֵּן מַה שֶּׁעָבַר, אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן הֵיכָן הוּא אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, וּבְוַדַּאי צְרִיכִים לְתַקֵּן זֹאת, דְּהַיְנוּ לְהַשְׁלִים וּלְמַלֹּאת אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְכָל אוֹתוֹ הָעֵת שֶׁהָיוּ נְזוּפִים מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ וּרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ.

3עַל־כֵּן אַחַר שֶׁזּוֹכִין לְהִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה, צְרִיכִין זְרִיזוּת גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָרוּץ מְאֹד מְאֹד, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי זְרִיזוּת עֲבוֹדָתוֹ לְתַקֵּן וּלְהַשְׁלִים גַּם חֶסְרוֹן הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ, כִּי עַכְשָׁו צָרִיךְ לָרוּץ בִּמְהִירוּת גָּדוֹל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁהָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ בִּזְמַן שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

4וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אִיר דַארְפְט זִיךְ זֵיעֶר יָאגִין, אִיר זָאלְט נָאךְ קֶענִין עֶפִּיס חַאפִּין: