ליקוטי מוהר"ן סו:ו

1וְזֶהוּ: כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ (ביצה לב:). חָשַׁךְ לְשׁוֹן מְנִיעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לט): וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ וְכוּ' (שם כב). הַיְנוּ כְּשֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת. וְזֶה עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, הַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בֵּין הָעוֹלָם אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת, וְקָשֶׁה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת נוֹחַ וְטוֹב לוֹ יוֹתֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם לְשׁוּם דָּבָר, יוּכַל לַעֲמֹד בֵּין אֲלָפִים אֲנָשִׁים, לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, מֵאַחַר שֶׁאֵין נִצְרָךְ לְשׁוּם בְּרִיָּה, לֹא לְפַרְנָסָה, וְלֹא לְכָבוֹד, וְלֹא לְשׁוּם דָּבָר, רַק שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקָיו: