לשכת הסופר כ

1שיכתוב ארבע פרשיות וכו'. לשון הרמב"ם בפ"ב מהל' תפילין וצריך להזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין זקופות שיש להן תג כמו שהן כתובין בס"ת. ואלו הן האותיות המתויגות שבד' פרשיות אלו (חוץ משעטנ"ז ג"ץ ע"ש בהגהמ"יי) פרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד והיא מ"ם סתומה של מימים. עלי' ג' זיינין. פרשה שניה יש חמש אותיות וכל אחת מהן ה"א ועל כל ה"א מחמשתן ד' זיינין והן ה' של ונתנה וה"א ראשונה וה"א אחרונה של הקשה וה' של ויהרג וה' של ירכה. פרשה שלישית יש בה ה' אותיות ואלו הן קו"ף של ובקומך יש עלי' ג' זיינין וק' של וקשרתם יש עלי' ג' זיינין וטי"ת טי"ת פ"א של טטפת על כל אחת משלשתן ד' זיינין. פרשה רביעית יש בה ה' אותיות פ"א של ואספת יש עלי' ג' זיינין ותא"ו של ואספת יש עלי' זין אחת וטי"ת טי"ת פ"א של טוטפת על כל אחת משלשתן ד' זיינין. כל האותיות המתויגות ט"ז ואם לא עשה התנין או הוסיף וגרע בהן לא פסל. ע"כ:

2ומניחין גליונות וכו'. בבאה"ט ס"ק י"ח כתב דשמע לתרץ עפי"ז מה שהקשה בתוס' י"ט פ"ח דמס' שבת מ"ג דקתני קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל. והקשה התוי"ט וז"ל תמיהא לי למאי אצטריך לפרש דזיל קרי הפרשיות שבתפילין תמצא שזו היא הקטנה (וע"ש מה שתי' התוי"ט ודחוק). ולפע"ד אולי י"ל משום דהיינו יכולין לטעות ולומר מצד הסברא שאין הדרך להצניע אלא דבר שהוא לו לתועלת כמו שהוא בעצמו אבל דבר שאין לו בו תועלת אלא בהצטרף אליו עוד דבר אחר שהוא יותר חשוב אין הדרך להצניעו. ולכן היינו אומרים דקלף כדי לכתוב עליו פ' שמע אין הדרך להצניעו כיון שאין לו בו תועלת גמור שהרי אם תפסול לו פ' שמע יצטרך לכתוב מחדש גם פ' והיה אם שמע דהא בעי' כתיבה כסדרן. ולכן הוי אמינא דאינו חייב אלא בקלף כדי לכתוב עליו פרשת והיה אם שמע. והא דקתני פרשה קטנה שבתפילין. היינו פ' והא"ש. והא דקרי לה קטנה משום דסגי בה לחודה להשלמת התפילין (משא"כ בפרשות הקודמות משום שלא כסדרן) אי נמי קרי לה קטנה עפ"י הא דאיתא בירושלמי ופירושו של הר"ן ז"ל (אשר אביא אי"ה בחקירה ח') שהתפילין נכתבין בכתיבה דקה ולא כמו ס"ת שנכתב בכתיבה גסה. או י"ל דתפילין עצמן אינן שוין. לפעמים כותבין אותן בכתיבה בינונית ולפעמים בכתיבה קטנה. ולזה אמר פרשה קטנה. כך היה מקום לטעות. וקמ"ל שהיא פרשת שמע ישראל. שגם לפרשה זו הדרך הוא להצניע קלף: עוד אפשר לומר משום דלשון פרש"ה קטנ"ה בלשון רז"ל לאו דוקא פרשה שלמה קטנה במשמע. אלא גם פסוק אחד במשמע וכדדרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך (ברכות דף ס"ג) ולכן אי הוי אמר סתם פרשה קטנה שבתפילין הוי מקום לטעות דכוונתו לפסוק המדבר ממצות תפילין לזאת פי' דבריו דכוונתו לפרשת שמע ישראל:

3כדי גגה של למ"ד וכו'. בב"י הביא בשם א"ח שכתב בשם הרר"י שצריך להניח למעלה מצואר הלמד וכן למטה מצדי"ק פשוטה שיעור חצי ציפורן. ותמה הט"ז אמאי לא הביא בש"ע לחוש עכ"פ לכתחלה. ולפע"ד נראה פשוט משום דמשמע לי' מס' התרומות דלא ס"ל הכי שהרי כתב י"א הטעם שצריך להניח כמלא אטבי דספרי משום לכתוב צואר הלמ"ד וכא"ף וצדי"ק פשוטה וא"כ בתפילין נמי צריך מה"ט עכ"ל. משמע דאם חצי ציפורן הוא יותר משיעור זה א"צ להניח כיון דלא איתמר בי' בגמ'. והב"י משוה בזה גם דעת הרא"ש והסמ"ק (ובמזוזה כתב באמת בש"ע כלשון הגמ'):

4שיעשנה סתומה. וכתב הרמב"ם דאם עשאה פתוחה פסול. והקשה הב"י מאי שנא ממזוזה דכשרה בפתוחה משום דאינן סמוכות בתורה ותירץ כיון דבקצת פרשיות פסולין משום דסמוכות בתורה לא מפליגינין ביניהו. וכתב הט"ז שהוא דחוק ומנ"ל לרמב"ם חילוק זה. וכתב דיש ראי' לזה מסוגיא דפ' הקומץ (דף ל"ב) דאמרי' הא מורידין עושין אמאי הכא סתומות והכא פתוחות והך דיוק בע"כ גם אתפילין קאי דאי אס"ת לחוד הול"ל דאה"נ מס"ת אין עושין משום דבס"ת סתומות והא דאמר טעמא דאין מורידין משום תפילין אלא בע"כ דגם בתפילין בעינין סתומות כמו בס"ת (וע"ש ביד אפרים) ולפע"ד תמוה. דא"כ מאי מקשה שם והא מזוזה בעי' שירטוט וכו'. והרי גם ס"ת בעי' שירטוט. ובע"כ צ"ל דמקשה רק מתפילין. וא"כ הכא נמי י"ל דמקשה רק מס"ת. וכן פירש"י באמת (שוב ראיתי בבאה"ט שהקשה כן להט"ז) ואולי י"ל בדעת הרמב"ם. דהא התוס' שם בד"ה דילמא להשלים כתבו תחלה פירש"י שאם חסרה שיטה אחת וכו' וכתבו ויש עוד לפרש להשלים כגון דפ' שמע בסוף עמוד והוסיף פ' והא"ש בגליון שלמטה וכו'. וי"ל דהרמב"ם ס"ל מס"ת ודאי לא מקשה דהא בנקל י"ל בפשיטות כגון דפ' שמע בסוף העמוד והוסיף פ' והא"ש בגליון שלמטה. ובע"כ דהקושיא היא רק מתפילין (כמו הקושיא דשרטוט) ומשני להשלים וכמו שפירש"י (שוב ראיתי מ"ש הפרמ"ג בזה ולשונו מגומגם):

5פחות מט' אותיות. כן העלה הט"ז באו"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ו כדי שתהא סתומה בין להרמב"ם בין להרא"ש. אבל במחה"ש שם ס"ק מ"ח הקשה על זה איך אפשר למיעבד בזה לצאת אליבא דכ"ע הא כתב הב"י ביו"ד סי' ער"ה וכ"כ הש"ך שם סק"ד בשמו נהי דלכתחלה בעי' בין פ' לפ' שיעור ט' אותיות גדולות מ"מ דיעבד סגי אם יש חלק שיעור ט' אותיות קטנות דהיינו ט' יודי"ן סגי וג' פעמים אשר הוא יותר מח"י יודי"ן. א"כ איך יעשה אם יחלק שיעור ט' יודין ויניח קצתן חלק סוף שמע וקצתן תחלת והא"ש הא לכתחלה בעי' שיהי' חלק שיעור ג"פ אשר ואם יניח מקצת מן ג"פ אשר חלק סוף שמע והמותר מן ג"פ אשר יניח חלק תחלת והא"ש עכ"פ יש שיעור ט' יודין במקום א' והוי להרא"ש פתוחה עכ"ל. וגם הפרמ"ג א"א ס"ק מ"ט הרגיש בקושיא זאת ולכן כתב כי ראוי שבסוף שמע לא ישאר חלק כ"א לערך שמנה או פחות אותיות קטנות דהיינו יודי"ן וגם בריש והא"ש כן. וכן הגהתי. והנה בהל' מזוזה כתב הרא"ש (לשיטתי' דס"ל שיעור סתומה ג' אותיות) וז"ל וטוב שלא יניח כשיעור שלש אותיות בסוף השיטה וכן בראש השיטה לקיים מה שאמר והאידנא נהוג עלמא בסתומות עכ"ל. ומזה ראי' להט"ז. ומה שהקשתי בסי' ט"ו סק"ד אמאי לא הזכירו הפוסקים צורת סתומה חלוקה לצאת גם להרא"ש י"ל משום דלכתחלה בעינין ט' אותיות גדולות. ובכה"ג לא נוכל לצאת ידי הרא"ש כמו שהקשה המחה"ש. ומ"מ בתפילין נראה הנכון לעשות כדעת הפרמ"ג:

6לכתוב כל הד' פרשיות וכו'. גם זאת כתב בס' הכוונות וכתב עוד שם (והובא בשע"ת סי' ל"ב סק"ג) ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד יכתוב ג' פרשיות הראשונות ואח"כ יכתוב את הרביעית ואם גם זאת קשה עליו יכתוב לכה"פ ב' פרשיות הראשונות רצופות ואח"כ ב' האחרונות כך. אבל בין פרשה ראשונה לשני' לא יפסיק בשום אופן. ואם כתב ב"פ הראשונות ואח"כ הפסיק קודם שהתחיל לכתוב פ' שמע יעבור הקולמס על תיבת וידבר מפ' קדש ועל תיבת והיה מפ' והכ"י ואח"כ יכתוב מן שמע ואילך ועי"ז יש להן קצת חיבור. ואם מתחלה כתב ג' פרשיות והפסיק קודם שהתחיל לכתוב פ' והא"ש. אזי יעבור הקולמס על תיבת וידבר ועל תיבת והיה ועל תיבת שמע ואח"כ יכתוב פרשת והא"ש ועי"ז יש להן קצת חיבור וכו' עכ"ל. ובס' מלא"ש בינה כלל י"ז סק"י כתב וז"ל ודברים טובים ויקרים הם לסופר הראוי לדברים כאלה כגון שהוא זהיר וזריז ואומן וכחו יפה וידיעתו בהלכות כתיבת ס"ת תו"מ רחבה ויראתו שלמה אבל מי שאין בו דברים הללו כולם לע"ד יש לחוש הרבה שע"י הכתיבה הרצופה ייעף וייגע ויקלקל יותר ממה שיתקן. ע"כ יותר טוב לענ"ד להפסיק בין הכתיבה ולנוח כדי שיעצור כח לתקן מלאכת שמים כהלכה. ומה' ישא ברכה. עכ"ל. ודברי טעם הם: