לשכת הסופר ה

1כתיבה נאה ומיושרת. ע"ל סי' ג' סק"ד. כתב בס' חסידים סי' תתע"ט וז"ל אם כתב אדם ספר יפה וכתב דף שאינו כל כך יפה כמו שאר הדפין אעפ"י שאין בו טעות אם חפץ יסיר אותו הדף ויגנוז ויכתוב אחר יפה ואין לימר עובר משום בל תשחית לכך נאמר זה אלי ואנוהו וכן מלך פורץ גדר שנא' וכו' ואין לומר עובר משום בל תשחית עכ"ל:

2אלו הן תמונות האותיות וכו'. העתקתי מש"ע של הגאון מהו' שניאור זלמן (בעל התניא) זצ"ל. ובקצת מקומות מספרים אחרים כאשר ארשום. והמשכיל אשר רוצה לעמוד בסוד תמונות האותיות יעיין בלבוש: והנה כתב הספרדים (שקורין וועליש) משונה קצת כמ"ש בנוב"ק סי' פ' ע"ש. וראיתי בס' לדוד אמת שהעתיק מן הס' מר וקציעה תמונות האותיות מכתב ההוא. ובסופו כתב וז"ל השינויים שיש באותיות בין הספרדים והאשכנזים יש סמך לכולם בסתרי תורה מהרח"ו משם האר"י זצ"ל עכ"ל. ואנכי הנה לא העתקתי תמונות ההן כי במדינותינו לא נהגו בכתב זה. וגם הוא ז"ל כפי הנראה לא ברירא לי' תמונות ההן כ"כ שכתב דהסופרים הספרדים יבחנו אם הם כספרים הקדמונים שנכתבו ממומחים: כתב בשערי תשובה סי' ל"ב סק"א וז"ל. ובענין תמונות האותיות והתגין המבואר שם (בכתבי האר"י ז"ל) ראוי לסופרים יראי ה' שילמדו אותם איש מפי איש דהיינו שיבחור לעצמו סופר מומחה ובקי שילמדהו מפה לאוזן וגם יראהו באצבע כזה ראה וקדש לא כאלו שסומכים א"ע לכתוב בכוונות קדושות ולא באו בסוד ה' רק מה שרואים בס' מצת שמורים וכדומה מספרים שנתחברו בענין זה והם מדמין בעצמם שמוציאין הדבר מתוקן ותעו מדרך השכל כי שכלם קטן מהכיל עומק הדברים ומי שלא קבל את הענינים על בוריים מוטב לו שלא יכניס א"ע כלל לזה ויכתוב בלא כוונות ומ"מ יכול לדקדק לעשות בתמונות האותיות שכתבו סופרים מפורסמים אנשי השם ואנשי מעשה וכמ"ש מהר"ם זכותא ובברכי יוסף ס"ס כ"ה שיש לדקדק במעשה המצות שיהיו כסדרן וכמשפטן אף שאין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם כי המצוה פועלת בסגולה ועושה רושם למעלה אף שנעשית בלתי הכוונה הפרטית רק שצריך לכוין כוונה הכללית שיכוין שיעשה המעשה עפ"י מצות אלהיו ע"ש עכ"ל:

3ואחד למטה מימין וכו'. במה"ק כתבתי שיהי' לה גם עוקץ שמאלי למטה כמו יו"ד ממש כמ"ש בש"ע הנ"ל. ובס' מלא"ש כתב שלא מצא חבר בזה. והנה בש"ע הנ"ל ציין כן משמע במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ט. ובאמת שכן משמע שם. וכ"כ שם הפרמ"ג יודי"ן שעל האלו"ף כמין יו"ד ממש עם קוצו השמאלית לר"ת. ומ"מ להלכה נ"ל כבעל מלא"ש. כי כל הפוסקים לא כתבו רק שתהא כעין יו"ד:

4הפוך קצת כלפי מעלה. באלפא ביתא דר' עקיבא מפני מה יו"ד שעל האל"ף זקוף למעלה מפני שצופה להקב"ה ומעידו שהוא אחד:

5מצד ימין וכו'. בקונטרס הר"י ברוך שאמר אשר העתיק הב"י הביא את הירושלמי דמס' חגיגה מפני מה יש לה לבי"ת שני עוקצים אחד למעלה (זה שבצד שמאל שהוא זקוף למעלה) ואחד לאחוריו (זה שבצד ימין שהוא נוטה לאחוריו) אומר לבי"ת מי בראך מראה להם בעוקצה של מעלה ומה שמו מראה להם בעוקץ שמאחוריה לצד אל"ף ר"ל אחד שמו:

6ומוגבהת קצת כלפי דל"ת לכתחלה. נלמד מהא דאיתא במס' שבת דף ק"ד גימל דלת גמול דלים מ"ט פשוט כרעי' דגימל לגבי דל"ת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים. אמנמ?ס? רש"י ז"ל פי' מ"ט פשוט כרעי' דגימל לגבי דלת ולא לגבי בית:

7כדי להסמיך וכו'. כצ"ל וכן הוא בב"י. ובש"ע הנ"ל נדפס כדי להמשיך והוא טעות. וביאור הענין הוא. כי היו נוהגין לכתוב את הנו"ן הכפופה מושבה התחתון משוך לצד שמאל יותר מן ראשה כדי השיעור שאם תפשט תהא נו"ן פשוטה. וכן היו כותבין את הצדיק הכפופה כדלקמן. ואם היו כותבין את הנו"ן או את הצדי"ק הכפופה שוה לשאר אות באורכו ולא יותר אז אם היו סומכים אות אחר אליהן בע"כ שהיו צריכין להרחיק למעלה כגון % וזה אינו נכון (ע"ל סי' ז' סעיף י') ולכן התקנה היא שיעשה אותן יותר אריכות כי אז יכול להסמיך את האות השני גם למעלה כגון %. והנה גם את הגימ"ל היו נוהגין לכתוב כן שהירך השמאלי נמשך לצד שמאל יותר מן ראשו כי תמונתה שתהא נראית כמין נו"ן כפופה כמ"ש בב"י (ועוד נראה שזהו בכלל הא דאמרי' מ"ט פשטה כרעה דגימ"ל וכו') ולכן גם אותה צריכין לעשות יותר ארוכה משאר אותיות. ואמנם ספרי דידן לא נהיגי הכי אלא כדעת ספר האשכול לקמן ס"ק ט' ע"ש. וכדעת הריא"ס:

8וצריך שיהי' וכו'. שם בגמ' ומ"ט פשטה כרעי' דדל"ת לגבי גימ"ל (פירש"י ולא לגבי ה"א שמשוכה קצת לצד גימ"ל) דלימצי' לי' נפשי' (פירש"י עני נפשי' ולא יטריחנו לבעה"ב לרוץ אחריו). ובש"ע הנ"ל כתב ולכתחלה צריך שיהי' וכו' וציין שכ"כ המנהיג. והנה בב"י לא נזכר שהמנהיג כ"כ בפירוש לכתחלה. אך באמת כי מדברי כל הפוסקים נראה כן שאין זאת רק לכתחלה. אבל לפע"ד צ"ע דהא ברגל הקו"ף הדבוק לגגו כתבו הפוסקים דפסול משום דאיתא שם בגמ' ומ"ט כרעי' דקו"ף תלויה וכו' והרי גם בכרע' דדל"ת איתא שם כהך לישנא ומ"ט פשטה כרע' דדל"ת לגבי גימ"ל וכו'. ומדוע אינו מעכב אם לא עשה כן. אמת כי הרמב"ן ז"ל פי' דפשט' כרע' לגבי גימ"ל היינו מה שכרע' בצד ימין ולא בצד שמאל. אבל הרי בב"ש שהביא הב"י דחה זאת וכתב וז"ל וא"ל דאין ר"ל שיהי' בשיפוע אלא קאי על מה שכרע' בצד ימין ולא בצד שמאל דהא זה אמר אח"כ מ"ט מהדר אפי' דדל"ת מגימ"ל דליתן לי' בצינעא א"כ הא דאמר פשט' כרע' ר"ל שהירך בשיפוע לצד גימ"ל וכן משמע לשון פשטה כרע' עכ"ל. וגם באור זרוע פי' כן. וע"ע בספר יראים ובהגהמ"יי וצע"ג לפע"ד. ועכ"פ אנכי השמטתי כאן תיבת לכתחלה (אבל באות ג' העתקתי תיבת לכתחלה. יען כי לפירש"י אינו מוכרח כמ"ש בסק"ו). שוב הגיעני ספר המנהיג וראיתי שגם הוא לא כתב תיבת לכתחלה וז"ל ובשבת פ' הבונה מ"ט פשטה כרע' דדלי"ת לגבי גימ"ל דלימצי לי' נפשי' והדל ימציא א"ע לגומל הדלים למדנו שגוף הדלי"ת צריך לפשוט רגלו לאחריו מעט וכו' עכ"ל:

9אפי' נגיעה דקה כחוט השערה פסולה. במס' מנחות דף כ"ט ע"ב אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו גנגי דחית ותלו לי' לכרעי' דהי. חטרי להו לגגי' דחית כלומר חי הוא ברומו של עולם ותלו לי' לכרעי' דהי כדבעא מני' ר' יהודה נשיאה וכו' כדדרש ר' יהודה ב"ר אילעי וכו' כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בהי בראם וכו' ומפני מה נברא העולם הזה בהי מפני שדומה לאכסדרא (שפתוח מתחתיו) שכל הרוצה לצאת (לתרבות רעה) יצא ומ"ט תלי' כרעי' (רגל השמאלי תלוי באויר ואינו דבוק בגג) דאי הדר בתשובה מעיילי לי' (בפתח העליון שבין רגל זה להגג) וליעייל בהך (פתח התחתון דנפיק בי') לא מסתייעא מלתא (דהבא ליטהר בעי סיועא מפני יצר הרע הלכך עבדי לי' סיועא פתח יתירא) כדריש לקיש דאר"ל מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ (מעצמו יליץ לא יסייעוהו ולא ימנעוהו) ולענוים (למדה טובה) יתן חן (יסייעוהו מן השמים) בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו. ומ"ט אית לי' תאגא (כתר קטן בקצה השמאלי של הגג) אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר. ע"כ. והקשה המהרי"ק בסי' ע"א. אמאי בגט אין מקפידין בחטוטרת החי"ת ובתליית רגל הה"א קפדינין. והרי רב אשי בחדא מחתא מחתינהו. וע' בשו"ת הרמ"ע סי' ל"ז. ולפע"ד י"ל דהטעם הוא משום דבחטוטרת החית אמרי' כלומר חי הוא וכו'. ומשמע דהיינו טעמי' דהני ספרי דווקני. אבל לא איתמר כן בשום מקום. אבל בתליית רגל הה"א דדרש ר' יהודא בר"א ומ"ט תלי' כרעי'. מוכח דהכי הוי מילתא דפשיטא והלכה רווחת דכרעי' דה"א תלי'. וכדאיתא במס' שבת (ק"ב ע"ב) וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב וכו' היהין חיתין חיתין היהין:

10וגם תג קטן וכו'. בס"ק שלפ"ז הבאתי גמ' דמנחות אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו לגגי דחית וכו'. ופירש"י שעושין למעלה כעין חוטר כלומר הקב"ה חי שוכן ברומו של עולם חי"ת היינו חי עכ"ל. ובתוספות שם כתבו וז"ל פי' בקונט' שהגביה רגל שמאל של חית עד למעלה ור"ת פי' באמצע גגו של חי"ת גבוה מעט כמו חטרת' דגמל באמצע וכו' עכ"ל. ואנן עבדינין כתרויהו חטוטרת באמצע ותג כעין מקל בשמאל. ואמנם מדברי הפוסקים נראה דעבדינין את התג בראש קצה השמאלי של הגג ומדברי התוס' נראה שעושין אותו כנגד הרגל השמאלי שיהא נראה הרגל הזה גבוה קצת למעלה מן הגג. וע' בב"י בשם הס' יראים שכתב ובלבד שיעשנה (להתג) בסוף הגג לצד שמאל שתהא נדאה כמו ראש רגל שמאל ולא למעלה ככתר על גגה וכו' (והובא גם במג"א סי' ל"ו ס ק"ג) ומוכח דמנהגם היה לעשות רגל השמאלי בקצה הגג ממש כזה % אבל ספרי דידן נהיגי לעשות את הרגל באמצע הראש כמו זיי"ן ממש. לפי"ז נ"ל לעשות את התג כנגד הרגל שיהא נראה כאלו עולה מן הרגל: אם נמצא בס"ת קצת חתי"ן בחטוטרות וקצתן בלי חטוטרות. אין כאן תרתי דסתרי כי גם לדעת רש"י חי"ת בחטוטרת כשרה. חת"ם סופר סי' רנ"ח. וכ"כ בלבושי שרד למג"א סי' ל"ו סק"ג דגם לרש"י החטוטרת אינו מבטל צורת האות: ואם עשה חי"ת פשוטה בלי חטוטרת ובלי תג כתב הפרמ"ג שהוא ספק פסול ע"ש בפתיחה לסי' ל"ב. אבל בחידושי הגאון מהרע"ק איגר זצ"ל הוכיח במישור דכל ענין החטוטרת אינו אלא למצוה מן המובחר ובדיעבד אינו מעכב. אך כיון שהדבר נקל לתקן בתג יש לתקן כיון דהוי לכתחלה ע"ש. וע' בס"ק שלפ"ז:

11וגג רחב פסולה. בחת"ם סופר סי' רנ"ח מביא מ"ש הא"ר בשם התי"ט בס' מלבושי י"ט דכשרה. ולכן כתב שם בח"ס דבשעת הדחק אם אין ס"ת אחר יש לסמוך על זה לקרות בו. ונ"ל דה"ה שאין להוציא ס"ת אחר בשביל זה. ואופן התיקון כתב שם בח"ס דאין לגרוד את החטוטרת ולעשות הגג שוה וארוך כשיטת רש"י. דכיון דעתה כשרה היא (לדעת התי"ט) לשיטת ר"ת ואיך נמחוק אותה ונכתוב תמורתה חית בלי חטוטרת כלל דאינו נכון לשיטת הר"ת ע"כ כתב שם תיקון אחר ע"ש. ולפע"ד גם אם יגרוד את החי"ת או מקצתה וגם יגרוד עוד איזה אותיות אשר יוכל להרחיבן ולעשות את החי"ת כראוי נמי שפיר דמי:

12בתמונת ב' ווין וכו'. אם כתבה כעין נו"ן הפוכה מצד ימין ונו"ן כפופה מצד שמאל וחטוטרת ע"ג כזה % יש לפסול. כ"כ בספר החיים. וכן מצאתי בס' נטיעה של שמחה קורא תגר על חי"ת כזה וכתב שאין לה צורת חי"ת כלל. ומ"מ נראה לפע"ד דגם בזה אין להוציא ס"ת אחר:

13כפוף מעט למטה וכו'. באלפא ביתא דר"ע מפני מה טית טמון ידו וזקף ראשו שכל הנותן פרוטה לעני יתן לו בסתר:

14עוקצה השמאלי וכו'. במנחות דף כ"ט ואפי' כתב אחד מעכבן. פשיטא. אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצה של יו"ד. והא נמי פשיטא אלא לכדאידך וכו'. וכתבו התוס' וז"ל קוצה של יו"ד פי' בקונטרס רגל ימיני וקשה דהא פשיטא דאין זה אות ומפרש ר"ת דהוא ראשו כפוף כדאמרי' בסמוך וכו' עכ"ל. ולכאורה צ"ע מאי קושיא הרי באמת מקשה בגמ' והא נמי פשיטא. וצ"ל דקושית התוס' היא איך ס"ד דתרצן וכי לא ידע דהא נמי פשיטא (וכן ראיתי אח"כ בפמ"א ח"א סי' ס"ו שכ"כ) ודוחק: ומלבד זאת צ"ע לפע"ד לפיר"ת. איך פשוט הדבר כ"כ דמעכב דמקשה והא נווי פשיטא. ועוד צ"ע אמאי שבקי לעוקצי דבי"ת (ע"ל סק"ה) ונקטי עוקצה דיו"ד. ואי פשיט' להו דעוקצי דבי"ת אינן מעכבין. איך מקשין אעוקצ' דיו"ד דפשיטא דמעכב. וצ"ע:

15אבל אם עשה לה זוית מלמטה וכו'. בש"ע הנ"ל כתב אבל אם עשה מלמטה ומלמעלה וכו'. ולכאורה קשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא. רישא משמע דוקא עגולה למטה כשרה. וסיפא משמע דאפי' יש לה זוית למטה אם עגולה למעלה כשרה. וראיתי בציוני המראה מקום שכתב וז"ל ע"ש (בב"י בשם הב"ש) באות מ' ובאות פ' ובמ"ש ב"י בשם מהריא"ס באות כ' ובד"מ וצ"ע עכ"ל. ובעיוני שמה נראה לפע"ד כי דיוקא דרישא עיקר דדוקא בעגולה למטה יש להכשיר. שכ"כ שם בב"י מהב"ש באות פ' דכשאין לה זוית למטה תחשב תמונת כא"ף אעפ"י שיש לה זוית למעלה שהרי בכתיבה המאושרת נהגו הסופרים לעשות את הכא"ף כמו פ"א לנוי עכ"ל ע"ש. אבל אם עשה לה זוית למטה אעפ"י שהיא עגולה למעלה נ"ל דאין להכשיר. שהרי בכתב ספרדית (וועליש) עושין את הב' נ"כ עגולה למעלה. אבל כשיש לה זויות למעלה ועגולה למטה אפשר דיש לסמוך להכשיר בדיעבד כשנמצא כן בס"ת בשעת הקריאה שלא להוציא ספר תורה אחר ועיין בס"ק שאחר זה:

16ויש מכשירין. ע' מג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו. ובתשו' דב"ש סי' קס"ג מבואר ג"כ שהיה מנהגם לכתבה כמו דל"ת ולא פקפק בזה כלל ע"ש. ואולי משום דס"ל דאף דאין לחלק בין כפופה לפשוטה וגם הפשוטה צ"ל באופן שאם תכפף תהא כא"ף כפופה כמ"ש הפוסקים. מ"מ ס"ל דכפופה גופא אין קפידא אם אינה עגולה למעלה וכמ"ש בס"ק שלפ"ז. ועכ"פ גם מי שירצה להחמיר נראה לפע"ד דיכול לתקנה גם בתפילין ומזוזות ע"י הוספת דיו לעשותה עגולה ולא הוי משום זה שלא כסדרן דצורתה עלי' מקרי כמ"ש הפרמ"ג. ודלא כש"ע הנ"ל שהחמיר בזה כדעת הריא"ס:

17ארוך כמו וא"ו. ואם לא האריך את הצואר אלא עשאו כעין יו"ד יש פוסלין ויש מכשירין (ע' בס' מלא"ש) ונראה לפע"ד דאם נמצא כן בס"ת בשעת קריאה שאי אפשר לתקן יש להכשיר. וכן אם נמצא כן בשם הקודש. וכן בתו"מ יש להכשיר. אבל במקום שיכולין לתקן צריכין לתקן. ואם עשה את הצואר רק קו פשוט ולא כמו וי"ו יש להכשיר בשעת הדחק דהיינו אם נמצא כן בס"ת בשבת א"צ להוציא אחרת וכן בתפילין אם אין לו אחרים יניחם בלא ברכה (ס' החיים):

18וכפוף היטב לפניה. בס' גן המלך (לבעה"מ גו"ר) הביא בשם הרדב"ז שצ"ל דוקא הצד שלמטה עד כנגד הצד שלמעלה כדי שיהי' לה ממש תמונת כ"ף כפופה עם וי"ו. והיא ז"ל חולק עליו וכתב שאין דעת הפוסקים שצריך להיות לה תמונת כ"ף בהחלט אלא לומר שקרובה להיות כך אבל לא לעיכובא. וראיתי בס' עבודת היום שכתב ויש פוסלין אם נכתב גג התחתון רחב כמו העליון וכו' עכ"ל. ולא ידענא מאן נינהו יש פוסלין אלו. והרי דעת הרדב"ז בהיפוך ממש ואף בעל ג"ה לא כתב אלא דאינו מעכב אם אינו רחב כמו צד העליון. אבל פשיטא דגם להיפוך אינו מעכב. והנך רואה שכל הפוסקים כתבו שתמונתה כמו כ"ף וי"ו. וע' מ"ש הב"י בשם הריא"ס. וא"כ מאן ספין למיפסל:

19הימיני גבוה מעט וכו'. כי אלו שני תגין מרמזין על חסד ודין. ע"פ הימיני שמרמז לחסד גדול יותר:

20ככ"ף כפופה. ואעפ"י שיש לה זוית למטה מ"מ כיון שהיא עגולה למעלה ואין לה עקב למטה דמי טפי לכ"ף מלבי"ת כי הבי"ת יש לה עוקץ למעלה ולמטה עקב. והזוית שלמטה אינו מהפך תוארה (ב"י):

21אם אפשר לתקן וכו'. נסתפקתי אם תקנו באופן זה שהרחיב גם הצד התחת?ח?ון וחברן בקו וגם את הקו הראשון הניח אשר הוא חולק עתה את המ"ם באמצעיתה אם הוא כשר או לא. והנה אף אם נימא דכשר. מ"מ בשם פשיטא דגם תיקון זה אי אפשר. דכיון שאנו מסופקין שמא היא כשרה בלי תיקון. א"כ בין שהוא עושה תחלה את הקו המחבר בין שמרחיב תחלה את הצד התחתון הרי הוא מקלקל תחלה את המ"ם הראשונה. ועוד שהרי הוא מבטל את הקו המחבר הראשון מקדושתו. והרי הוא כמוחק מן השם. ואמנם מצד הסברא נראה לפע"ד דגם במ"ם שהיא חול אי אפשר לתקן כך. משום דכל זמן שלא הסיר את הקו המחבר הראשון. שנמצאה חלוקה לשתים אף שהתינוק קורא אותה מ"ם. מ"מ אנו רואים שאין לה צורה הראויה. ולכן גם אם אח"כ הוא גורד את הקו הזה פסול משום חק תוכות. ודמי לשי"ן בד' ראשים דסי' ח' סעיף י"ב. אלא צריך לגרוד תחלה את הקו המחבר ואח"כ לתקן באופן הנזכר. ואם רוצה לתקן באופן שיקצר הצד העליון פשיטא דלא מהני משום דהוי חק תוכות אלא צריך לגרוד כולה. כדלקמן סי' ח':

22כמ"ש למעלה. באות גימ"ל. וע"ש בסק"ז. והנה בס' מלא"ש כתב וז"ל נו"ן כפופה וכו' וצוארה ארוך קצת כדי להסמיך אות אצל ראשה כגון בתיבות פני ארצי שהיו"ד נכתבת סמוך לראש הנו"ן וכו' ויש מושכין גופה לצד ימין קצת מהך טעמא ועיין בינה עכ"ל. ובבינה כתב וז"ל ז"ל ספר האשכול נו"ן יהא ראשה וצוארה עם גופה דומה לזיי"ן אך שיהי' משוך גופה לצד ימין כדי לקרב אלי' אות אחרת למעלה לראשה ג"כ ולא די בקירוב למטה וכו' עכ"ל (ס' האשכול) הנה מדברי הנ"ל הגם שלכאורה איזה ט"ס יש וכו' עכ"ל (בעל מלא"ש בבינה) ובמחכ"ת לא דק בזה כראוי מה שלקח הדוגמא פני ארצי כי בשביל סמיכת היו"ד לא היו צריכין לשום תחבולה תהי' איך שתהי' יכולין להסמיך לה יו"ד. לא נחלקו (הב"ש והאשכול) אלא בשביל סמיכת אות אחר כמו וא"ו וכדומה שאם יעשה צואר הנו"ן ישר וימשוך מושבה התחתון לצד שמאל היטב אז לא יוכל להסמיך אלי' וא"ו וכדומה. אלא למטה ולא למעלה. ודעת הב"ש לתקן זאת במה שיאריך צואר הנו"ן כי אז יוכל להסמיך אות אחר אצל ראשה. ולא ניחא לי' בתקנת ס' האשכול למשוך גופה לצד ימין כי ס"ל שכל אות צריך להיות עומד ישר כמ"ש הרמב"ן בפ' הבונה גבי כרעא דדל"ת ע"ש. וס' האשכול ס"ל דיותר טוב למשוך גופה לצד ימין מלמשוך מושבה לצד שמאל שנצטרך ג"כ להאריכה יותר משאר אותיות. והנה אם יצטרך להסמיך אות פשוטה אצל אות כפופה מודה הב"ש דצריכין לתקנת בעל ס' האשכול כמ"ש בגימ"ל תנינא בשם החסיד שאם צריך לכתוב ארצך טוב לעקם צואר הצדיק מעט לצד ימין וכו' ע"ש בב"י לכן בחר בעל האשכול בתקנתו. ומ"ש בעל מלא"ש שלכאורה איזה ט"ס יש בדברי ס' האשכול לפי דעתי אין בו שום ט"ס. וכבר נהיגי ספרי דידן כדבריו. וע"ל ס"ק כ"ה שגם דעת הריא"ס כן:

23פסולה. בפ' הבונה כתב הר"ן וז"ל. ואמרי' נמי זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן פי' נו"ן פשוטה. ומכאן שצריך להיות הקו הארוך של נו"ן פשוטה באמצע ראשה הגס כצורת זיי"ן ואל יסמוך הקו הארוך בקצה ראשו כעין וא"ו שא"כ היה לו לומר ווי"ן נוני"ן נוני"ן ווי"ן עכ"ל. והפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב כתב וז"ל נו"ן כפופה ופשוטה וכו' ראשה זיי"ן דוקא והר"ן מביא ראי' מהבונה וכו' וצ"ע אם כתבם צורת וי"ו למעלה אם כשרה וכו' עכ"ל. הנה מסתפק בשתיהן הן בכפופה הן בפשוטה. אבל בס' לדוד אמת גבי נו"ן פשוטה כתב אם עשאה כמין וי"ו ארוכה פסולה. ומשמע דבכפופה דעתו להכשיר:

24ויזהר שלא תגע הנקודה וכו'. בקונטרס הר"י ב"ש שהביא הב"י בתנינא כתב וז"ל ותהיה רחבה קולמס וחצי כדי לתלות בה הנקודה מבפנים שלא תגע וכו' עכ"ל. וכוונתו פשוטה דהא חלל הב' והכ' היא כעובי קולמס כמש"ל. ואם גם חלל הפ"א יהי' רק כעובי קולמס. הנה מאחר שהוא עושה את הנקודה בעובי הקולמס אמתא באמתא היכא יתיב. ולכן כתב שיהיה רוחב חללה קולמס וחצי. אבל בס' מלא"ש כתב וז"ל ע"כ יעשה גגה רחב כדי שלא תבא לכלל נגיעה ע' ס' ב"ש (שבב"י) בתנינא שכתב ותהא רחבה וכו' כדי לתלות בה הנקודה בפנים שלא תגע כו' עכ"ל. ובמחכ"ת לא דק. כי אין כוונת הב"ש להגג אלא להחלל. והגג פשיטא שלא יהי' פחות מג' קולמסים כמו הב':ואפשר שהוא ט"ס במלא"ש וצ"ל יעשה חלל רחב וכו'. אבל אינו מדוייק כי בחלל אין עשיה והוא העדר הפעולה:

25וצוארה קצת ארוך וכו'. בקונט' הר"י ב"ש שבב"י. בקמא כתב וז"ל והצואר יהי' קצת עב וקצת ארוך ומושבה משוך לצד שמאל יותר מן שני הראשים היטב וכו'. ובתנינא כתב וז"ל וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה ומושבה משוך לצד שמאל היטב כי תאר גופה קבלנו שהיא כמו נו"ן וכו' עכ"ל. והב"י בתוספותיו כתב וז"ל. וז"ל הר"י אסכנדרני ידביק היו"ד וכו' וימשוך מושבה לצד ימין קצת וכו' עכ"ל. הנה נראה פשוט כי לדעת הריא"ס שמושכין מושבה לצד ימין תו לא צריכין למשוך אותו גם לצד שמאל. כי במה שנמשך לצד ימין כבר יש לה תאר נו"ן. ואך הב"ש לפי שדעתו לעשות את הצואר ישר בלי נטיה לצד ימין הוצרך להמשיך מושבה לצד שמאל שיהיה תאר נו"ן. ומשום דלפי"ז אם יצטרך להסמיך אלי' אות אחר לא יהיה סמוך אצל הראש. לכן כתב להאריך הצואר קצת. אבל להריא"ס שעושין את הצואר משוך לצד ימין תו לא צריכין לא להאריכו ולא למשוך מושבה לצד שמאל יותר מכנגד ראשה. והיא דעת בעל האשכול כמ"ש בס"ק כ"ב. וכן הוא מנהג ספרי דידן. ובס' מלא"ש כתב וז"ל והצואר יהי' קצת עב וקצת ארוך כדי להסמיך אות אליה וימשוך אותה למטה לצד ימין קצתו כו' ותושבה משוך לצד שמאל היטב יותר משני ראשיה וכו' עכ"ל. הנה כתב להמשיך לימין וגם לשמאל. ובמחכ"ת לא דק:

26נוטה לצד הרי"ש. בגמ' (שבת דף ק"ד) ומאי טעמא מהדרה תגי' דקו"ף לגבי רי"ש אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי וכו'. ותמיהני שלא הביאו זאת הפוסקים שיהי' התג נוטה לצד הרי"ש:

27לכתחלה. הפרמ"ג מסתפק אם אינו מעכב אפי' בדיעבד. ועכ"פ צריכין ליזהר בזה מאוד כי הוא מן הגמ' מאי טעמא שיקרא אחדא כרעא קאי. ופירש"י כל אות ואות שבו (בתיבת שקר) עומדת על רגל א':

28נוגעין בגוף האות. בתשו' הרמ"ע סי' ל"ח גער בנזיפה כשאין התנין מחוברין לאות אלא תלוין למעלה. כי אף להרמב"ם שהתגים אינן מעכבין היינו בדליכא כלל אבל כשכתבם ולא חברם הויין כאותיות יתדות ופוסלין. ולכן צוה לתקן. והמג"א העתיק משמו בקיצור ואם אינן נוגעין בגוף האותיות פסולין. ומתוך כך כתב בשו"ת זכרון יוסף סי' י"ח די"ל היינו שפסולין התגין וצריכין לתקנם אבל אין הס"ת נפסל משום כך דלא גרע מאין לה תגים כלל דלא פסל עכ"ל. וכן נראה שהיה דעת הגאון מהר"ש שכתב בש"ע שלו אבל בדיעבד אפי' לא עשה להם כלל כשרים. משמע דכ"ש מה שכתב בתחלה אם אינן נוגעין. והאמת מפורש ברמ"ע שכשיש לה תגין ואינן מחוברין גרע טפי מאין לה תגין כלל. ולכן שניתי קצת ההעתקה: