מעלות המדות, כג; מעלת דרך ארץ

1בעבור שמעלת דרך ארץ מידה חשובה עד מאד ויקרה אצל בני אדם והיא מעלת מידה כללית וכוללת כל שאר מעלות המידות הרוחניות והגופניות ונמשכות עמה ולה פארות וענפים יוצאין לכאן ולכאן, לפיכך איחרתי אותה וכתבתיה בסוף כל שאר המעלות מלבד מעלת השלום שאיחרתי וכתבתי אותה בסוף כל הספר כולו כדי להשלימו ולחתום בו בשלום.

2והזכרתי במעלת המידה הזאת קצת מכל שאר המעלות הכתובות בספר הזה, וכתבתיה על דרך קצרה כדי שאם יקשה לאדם לעיין תמיד בכל הספר יקרא המעלה הזאת ובה יזכור ממה שיש בשאר מעלות המידות. ואילו לא כתבתי לכם מעלה אחרת זולתי זאת מעלת דרך ארץ, היתה מספקת לכם בהנהגת העולם הזה והעולם הבא. לכן בני שימו ליבכם עליה ותעיינו בה תמיד. והספר הזה כולו תחזרו עליו פעם ופעמיים בשנה ויועיל לכם בעזרת האל.

3בני, בואו ואלמדכם מעלת דרך ארץ. דעו בני כי מעלת דרך ארץ מידה חשובה עד מאד, ובעבורה יקנה האדם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא. ולא עוד אלא שבשביל דרך ארץ יקנה האדם תורה וחכמה ומצות ויראת שמים ומעשים טובים, שכך אמרו חז"ל אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה. אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת. אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח.

4חביבה היא מידת דרך ארץ לפני המקום, לפי שאין יישובו של עולם כלום אלא בדרך ארץ. וכל מי שאינו בדרך ארץ אינו חשוב לכלום אלא כחיות שבמדבר, ועליו נאמר ועייר פרא אדם יוולד. ואמרו חז"ל כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב. והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק.

5בני, צאו וראו חיבתה של דרך ארץ לפני המקום, שהרי הקדים הקדוש ברוך הוא דרך ארץ לתורה, דתנא דבי אליהו ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים ויגרש את האדם, מלמד שנתן לו הקדוש ברוך הוא גירושין כאשה, וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, מלמד שהכרובים קודמין למעשה בראשית. ואת להט החרב המתהפכת זו גיהנם, לשמור את דרך זו דרך ארץ. עץ החיים זו תורה, כמה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. הא למדת שחביבה מעלת דרך ארץ לפני המקום שהקדימה לתורה.

6חביבה היא מידת דרך ארץ לפני המקום, שכל זמן שיש בו באדם דרך ארץ הרי הקדוש ברוך הוא והבריות מתפארין בו, ואף התורה מתפארת בו מפני שכל מי שיש בו דרך ארץ עם התורה היא מתקשטת בה ומתקנת את לומדיה והרי הוא מקובל ומכובד בפני הבריות והבריות מתקרבין אצלו מפני דרך ארץ שבו. וכל מי שאין בו דרך ארץ לא ידור עם בני אדם כי מעשיו אינן מקובלין ודבריו אינן נשמעים ובני אדם מתרחקים ממנו הרחקה יתירה. שכן שכל מי שאין בו דרך ארץ אפילו הוא בן מאה שנה הרי הוא חשוב כנער הזה שעושה מעשה נערות. ואין אדם מקובל בפני הבריות בעבור תורה ומעשים טובים ויראת שמים ובעבור חכמה ותבונה בלבד, אם אין דרך ארץ מעורב עמהן.

7דרך ארץ הוא שיהא האדם מחשב בליבו הדרכים שיש לו לנהוג ולילך בהן כדי שיתרצה בהן בפני המקום ובפני הבריות, כענין שאמר דוד עליו השלום חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. כך אמר דוד כל דרך שהייתי (רוצה) [חפץ] לילך בה וכל דבר שהייתי רוצה לעשות הייתי מחשב בו בטרם שאעשנו אם היא דרך טובה וישרה בעיני המקום ובעיני הבריות הייתי הולך בה, ואם נראית בעיני דרך לא סלולה הייתי מניחה והולך, לפי שכל דבר יש לו שני דרכים. לפיכך יש לו לאדם לבחור מהן הדרך הטובה והישרה בעיני המקום ובעיני הבריות. ומהו ואשיבה רגלי אל עדותיך, כלומר לא מליבי בחרתי הדרך הטובה והישרה אלא תורתך לימדתני דרך ארץ ומנהגות ראוים שאהיה מקובל בעיניך ובעיני כל הבריות שהיא מחכימת פתי, כענין שנאמר עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. וכן הוא ואמר, לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזימה, לפי שאין אדם למד דרך ארץ כל כך כמו שלומד אדם מן התורה, כמה שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

8בני, התנהגו בחסידות וביראת שמים עם הבריות, ותתנהגו עמם בענוה ורוח נמוכה ולשון רכה, ואל תשנו ממנהגות בני אדם, שכל המשנה ידו על התחתונה. ותשאו ותתנו בטובתן של בני אדם, ותדברו בשבחן, ותעשו כמעשה הטובים שבהן, ותהיו מצויינים במעשיכם ובדבריכם, באכילתכם ובשתייתכם בעטיפתכם ובמלבושיכם במשאכם ובמתנכם בהליכתכם ובישיבתכם, ותרגילו עצמכם בכל דרך טובה ומנהג טוב שנוהגין בני אדם החכמים והטובים, כדי שתהיו מקובלין בפני המקום ובפני הבריות.

9ועתה אשוב לזכור מעט מזער מכל מעלה ומעלה על הסדר בדרך קצרה, כי כולם יראת שמים ודרך ארץ, כדי שתהיו רגילין וזריזין בהן בעזרת שדי.

10בני, השתדלו לידע ולהכיר את בוראכם שברא אתכם מאין והמצא אתכם מאפס וגמלכם כל טוב וגומל לכם תמיד בכל יום. ועיקר ידיעתו להידבק בו דיבוק יתר וללכת בדרכיו ולעשות מצותיו ולשמור חוקיו ומשפטיו, זהו עיקר ידיעת האל יתברך. ודבר זה חייבתו השכל והראתו דרך ארץ, שאם אדם כיוצא בך עשה עמך גמילות חסד וטובה אחד מאלף ממה שגמל לך הבורא, הלא אתה מוכרח מן הדין לידע אותו ולהידבק בו ולעשות כל מה שיגזור עליך. קל וחומר למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

11וכמו כן צריכין אתם לעבוד לבוראכם מאהבה, ושיהו כל מעשיכם ודבריכם לזכר אהבתו לא על מנת לקבל שכר וגמול טוב ממנו, אף לא כדי להינצל מן העונשין, כי אם הכל על דרך האהבה, מפני שהקדוש ברוך הוא אוהב את אוהביו ביותר ועושה להם רצונם. ודבר זה כמו כן חייבתו השכל והראתו דרך ארץ שאם יאהבך אדם כיוצא בך אהבה שלימה ועושה לך רצונך הלא אתה מוכרח להיות אדוק וקשור באהבתו, קל וחומר למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ותאהבו גם את חביריכם כגופכם מפני שהקדוש ברוך הוא אוהב את ישראל ביותר, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר ואהבת לרעך כמוך. ותאהבו גם את נשיכם ובניכם ובנותיכם כי עצמכם ובשרכם הם. ותאהבו תלמידי חכמים ביותר, שנתרבו באזהרה מאת ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים. ותאהבו גירי האמת והצד, מפני שהותרה הזהירה עליהם והקדוש ברוך הוא אוהב אותם.

12כמו כן, צריכין אתם לירא מפני בוראכם ולעשות כל מצותיו וחקותיו ביראת שמים לפי שאין דבר בעולם חשוב לפני המקום כיראת שמים מפני שהשליט האדם עליה והיא ברשותו של אדם. ודבר זה כמו כן חייבתו השכל והראתו דרך ארץ שכן בני אדם יריאים לעבור על גזירת מלך בשר ודם ועל מצותיו מפני היראה, קל וחומר למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וכך אמרו חכמים במסכת דרך ארץ רבה כל דרכיך יהיו לשם שמים הוי אוהב את השמים וירא מן השמים חרד ושש לכל המצות. הוי כנוד בקוע שאינו נפתח להכניס בו את הרוח וכערוגה עמוקה שמחזקת את מימיה וכקנקנה זפותה שמשמרת את יינה. שב לפני הזקינים, הט אזנך ושמע דבריהם, הקשב לדברי חביריך ואל תהי נבהל להשיב, והוי מחשב את הדברים כעניינם על דבר ראשון הוי משיב ראשון ועל דבר אחרון הוי משיב אחרון. והוי מודה על האמת, ואל תדבר לפני מי שהוא גדול ממך בחכמה.

13ותיראו אביכם ואמכם שטרחו ושעמלו בכם וגידלו אתכם עם סיוע המקום ואם תיראו מהם ותכבדו אותם יכבדו אתכם מן השמים ותזכו לחיי העולם הבא.

14ותהגו בתורה יומם ולילה כי היא חייכם ואורך ימיכם ובה תצליחו בכל ענייניכם ותזכו לירש חיי העולם הזה ולנחול חיי העולם הבא. ותתעסקו לעשות כל המצות כתיקנן וכנתינתן כמו שפירשו אותם חז"ל כי בעשותכם אותם כתיקנן תינצלו מכל צרה וצוקה בעולם הזה ותזכו לגן עדן לעולם הבא.

15ותגמלו חסד לכל מי שתוכלו לעניים ולעשירים לחיים ולמתים כי היא מעלת הבורא יתברך שגומל חסד לבריותיו. ותחלקו מממונכם לצדקה ותאכילו פיתכם לעניים מפני שכל העולם עומד בזכות בעלי גמילות חסדים וצדקה. ושנו חכמים במסכת דרך ארץ רבה הוי אוהב את העניים כדי שלא יבואו בניך למידה זו. הוי אוהב גמילות חסדים כדי שתינצל ממלאך התשחורת, יהי ביתך פתוח לרווחה כדי שלא יחסרו מזונותיך, הוי זהיר בדלתי ביתך שלא יהו סגורות בשעה שאתה מיסב באכילה ובשתיה מפני שדלתי ביתך הן מביאין אותך לידי עניות. והוי זהיר בכבוד אשתך כדי שלא תהיה עקרה. הוי שמח בייסורין הבאין עליך מפני שייסורין הבאין עליך הן מצילין אותך מחולאים של מטה. הוי שמח על שולחנך בשעה שהרעבים נהנין ממנה כדי שתאריך ימים בעולם הזה ולעולם הבא. הוי שמח במתנה שנתת בתוך ביתך כדי שיכפה ממך מלאך המות שנאמר מתן בסתר יכפה אף. אם מנע אדם עצמו מדבר מצוה ועבר בדבר עבירה מלאך המות קודמו. אם פיזרת לרגליך על העני ועל המצות נתקיים עליך ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. ותנא דבי אליהו הרחמנין ומאכילי רעיבים ומשקי צמאים ומלבישי ערומים ומחלקי צדקות עליהן הכתוב אומר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.

16והוו זהירין וזריזין להתפלל תמיד בבית הכנסת עם הציבור ולהתפלל כל התפילות בעונתן וסדרן ותקראו קרית שמע שחרית וערבית בעונתה כדי שיקבל הקדוש ברוך הוא תפילותיכם לרצון כי התפילות ניתקנו במקום הקרבנות. ושנו חכמים במסכת דרך ארץ, הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה כדי שתינצל מדינה של גהינם.

17בני, אהבו את הענוה ובחרו בשפלות מפני שהקדוש ברוך הוא אוהב את הענוים והשפלים ונמוכי הרוח. ואם תהיו שפלים ונמוכי רוח לא יתקנאו בכם בני אדם. ושנו חכמים במסכת דרך ארץ רבה, הוי אוהב את הענוה כדי שתימלא ימיך. ושנו חכמים בתחילת מסכת דרך ארץ, דרכן של תלמידי חכמים עניו ושפל רוח זריז וממולא עלוב ואהוב לכל יודעיו ושפל רוח לאנשי ביתו, ירא חטא ודורש כל אדם לפי מעשיו, ואומר כל מה שיש לי בעולם הזה אין לי חפץ בהן לפי שאין העולם הזה לי, יושב ומעטף כסותו לפני תלמידי חכמים ואין איש רואה בו דבר רע. שואל כעניין ומשיב כהלכה. וכל המשפיל את עצמו מגביהין אותו, וכל המגביה את עצמו משפילין אותו. וכן הוא אומר, זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל. וכן תנא דבי אליהו, ההוגים כיונים והמנהמין כדובים והמנפנפין בידיהן והבועטין ברגליהן והמהלכין בראשי אצבעותיהן עליהן הכתוב אומר אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים תנידיני. ותנא דבי אליהו, המאוסין בעיניהן והמבוזין בפני נפשם והכובשין את יצרן והמשפילין את רוחן עליהן הכתוב אומר כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו ושרים וישתחוו. העניים ושפלי הרוח ובעלי הבטחה ונוחי תשחורת עליהן הכתוב אומר ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.

18ותשנאו מידת הגאוה, וגסות הרוח, מפני שהגאוה מלבוש הבורא ולו יאות הגיאות והגדולה. והיא מידה שנואה מאד בעיני המקום ובעיני הבריות, כי יתרחקו הבריות מבעלי גסות הרוח הרחקה יתירה. והגאוה מוכנת לתקלות רבות ובעליה לא יינצלו מן המכשולות שנאמר לפי שבר גאון ולפני כשלון גובה רוח.

19בני, אהבו את הצניעות, שכל מי שהוא צנוע בדרכיו אינו נכשל בעבירה והקדוש ברוך הוא ברא את העולם בצניעות ונתן את התורה בצניעות ואוהב מאד את הצנועים ואינו מקפח שכרן. ותשמרו את עצמכם מן הפריצות ודברי הנבלות מפני שהן סרסורין רעים ומבואות פתוחות לזנות. וכל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם ואפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה.

20בני, אהבו מעלת הבושת ותחזיקו בה שכל המתבייש לא במהרה הוא חוטא וניצל מן החטאים והעונות וזוכה לגן עדן. ושנו חכמים במסכת דרך ארץ, אל תאמר אחניף לזה שיאכילני אחניף לזה שישקיני אחניף לזה שיכסיני אחניף לזה שילבישיני, מוטב שתתבייש מעצמך ואל תתבייש מאחרים, אל יביישוך שפתותיך ואל יבזך פיך ואל יקללך לשונך ואל יכלימוך שיניך ואל תשתחוה לדבריך.

21ושנאו את העזות, שכל מי שהוא עז פנים יורש גיהנם, והוא הנקרא רשע. ולא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להן בושת פנים זה מזה.

22בני, בחרו במידת האמונה, מפני שהיא ממידות הבורא. וכל הזוכה בה זוכה ויושב במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. ולא עוד, אלא שבכל מקום שהנאמנות מצויה שם הברכה והגדולה מצויה.

23ושנאו הגזל והגניבה, שהקדוש ברוך הוא שונא אותם. וכל הגונב או גוזל דבר מחבירו מעלין עליו כאילו הרגו. וכל מה שאדם גוזל וחומס בעולם הזה אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזין אותו.

24בני, אהבו את התמימות, שהקדוש ברוך הוא חפץ בתמימים. וכל מי שהולך בתמימות עם האל והבריות הקדוש ברוך הוא משמרו מן החטאים והעונות ומציל את נפשו מדינה של גיהנם.

25ושנאו את הרמאות, שכל מי שהולך ברמאות עם חבירו בידוע שחורש עליו רעה וסופו לשקר ולכחש לו. וכל המכחש ומשקר לחבירו כאילו מכחיש את המקום שהוא אמת.

26בני, אהבו מידת הרחמנות שהיא ממידות הבורא. ולא היה העולם מתקיים אילמלא שיתף בו הקדוש ברוך הוא מידת הרחמים. וכל המרחם על בריות מביא טובה לעולם ומרחמין עליו מן השמים.

27ושנאו מידת האכזריות, שכל המתאכזר על הבריות מביא חרון אף עליו ועל כל העולם כולו, והקדוש ברוך הוא נפרע ממנו באכזריות.

28בני, אהבו מידת הרצון, שכל מי שהוא רצוי ומקובל מן הבריות למטה בעבור שיודע לרצותם בדבריו ולדבר להם בלשון רכה, בידוע שהוא רצוי ומקובל למעלה, שכל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימינו והקדוש ברוך הוא מעלה אותו למעלה ושררה.

29ושנאו מידת הכעס, מפני שהכעס מסלק את הדעת והמידה הזאת אות לשוטים ולסכלים. וכל הכועס עיניו כהות ויצר הרע מתגרה עליו וגורם לו לחטוא.

30בני, בחרו במידת שם טוב בעבודת המקום, שהקדוש ברוך הוא בעצמו חיזר לקנות שם טוב בעולמו. ושם טוב גדול מכל היחסים ויקר מכל כסף וזהב בעולם. ושנאו מידת שם רע [טוב] המגיעכם בהבלי העולם, כי היא חרפה וגנות ומוציאה את האדם מן העולם. וכל זמן שאדם מתכוין להגדיל שמו בהבלי העולם שמו מתמעט והולך, שכל הרודף אחר השררה, שררה בורחת ממנו.

31בני, בחרו במידת יצר טוב מפני שנברא מן העליונים ממקום טהרה וקדושה והולך אחר טבע הנשמה. אשרי מי שמגביר עליו יצר טוב ומחזיר נשמתו טהורה לבעליה כדרך שנתנה בגוף. ותגערו ביצר הרע וזבחו אותו לפני הבורא כדי שלא יכשיל אתכם ולא יחטיאכם ויטרדכם מחיי העולם הבא, כי הקדוש ברוך הוא ברא אתכם צדיקים וישרים, לפיכך אל תשתעבדו ליצר הרע שבלבבכם ואל תשמעו אליו.

32בני, בחרו בתשובה שהיא מגעת עד כסא הכבוד והקדוש ברוך הוא מקבל שבים ומקרבן אצלו ומושיבם לפניו. והשתדלו לשוב בתשובה שלימה לפני הבורא קודם ביאת הפורעניות והפגעים רעים כי התשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות. והמקום יקבל תשובתכם ויסלח וימחול את כל עוונותיכם.

33בני, בחרו במעלת החכמה שהיא מתנה נתונה לאדם מאת המקום ומביאה את האדם לידי יראת שמים ולעושר וכבוד וחיים בעולם הזה ולירש חיי העולם הבא ומגינה על האדם מן החטאים והעוונות ומצילתו מדינה של גיהנם. ושנאו את השטות והסכלות מפני שהכסיל מגנה את עצמו ומגנה את אביו ואת אמו ואת כל משפחתו ומאבד ממונו וחייו מן העולם הזה ומכרית נפשו מן העולם הבא.

34בני, בחרו במעלת העושר והשתדלו לקנות עושר ונכסים באמונה וביושר ותזכו בעולם הזה ולעולם הבא מפני שלא נבראת מידת העוני אלא כדי שיזכו העשירים בהן וינצלו מדינה של גיהנם. והעושר הזה היא מתנה נתונה לאדם מאת המקום, ואל יאמר העשיר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כי הממון הזה כנפים יש לו ובשמים הוא פורח והיום האדם עשיר ולמחר חלף הלך לו.

35בני, בחרו במידת הזריזות, שלא נברא האדם אלא שיהיה זריז ומהיר במלאכתו, והאדם הזריז ממנין אותו על עבודת המלכים והשלטונים וכל מי שמתכבד במלאכתו מלאכתו מכבדתו ונכסיו מצליחין. ושנאו את העצלות מפני שהיא מידת הפתאים וחסירי לב וסימן לעצלות עניות.

36בני, בחרו במידת ההסתפקות מפני שהיא ממדות החסידים המסתפקים בין ברב בין במעט. וכל הנהנה מיגיעו ומסתפק בו קונה לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא ומוצא קורת רוח ומנוחה בעולם הזה ואינו בא לידי חולי מעיים וכאב לב. ואיזהו מסתפק, זה השמח בחלקו שחננו המקום. ושנאו מידת זולל וסובא מפני שהיא מידת הרשעים וסופו לבוא לידי עניות ומביא לעצמו חלאים גדולים וכבידים וסופו יורש גיהנם.

37בני, בחרו במידת הנדיבות שלא נבנה העולם עד שלא שיתף בו הקדוש ברוך הוא מידת הנדיבות. והנדיבות מורה על היחס והחסידות. ושנאו מידת הכילות שכל מי שעינו צרה מוציאתו מן העולם מפני שמסיר בטחונו מן המקום ותולה בטחונו על ממונו והיא מן המידות הגרועות שיימצאו בבני אדם. דבר קשה הוא עין הרע שהוא שקול כנגד כל החלאים כולן וכל מקום שען הרע שולטת בו אוכל ממנו וכל המשים עין הרע על חבירו כאילו הרגו.

38בני,' אהבו את השלום שבכל מקום שהשלום מצוי שם יראת שמים מצויה. גדול השלום שאפילו העליונים צריכין שלום כל שכן התחתונים ואפילו המתים צריכין שלום כל שכן החיים. בקשו אחר השלום ורדפו אחר השלום שהקדוש ברוך הוא אוהב את השלום ומתחילת ברייתו של עולם נתעסק לבראות דבר של שלום והוא האור. ולא עוד אלא שכל הברכות טובות ונחמות טובות שהקדוש ברוך הוא מביאן עלינו חותמיהן שלום. ותברחו מן המחלוקת מפני שהוא דבר שנאוי מאד בעיני המקום שמצינו שוויתר על עבודה זרה ולא וויתר על המחלוקת. ואפילו כדי לעשות סייג וגדר למצות. התרחקו מן המחלוקת כי המחלוקת מביאה את האדם לידי מלקות ולידי סכנת נפשות. ושנאו מידת הרכילות ולשון הרע שכן טורדין את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא שכל המספר לשון הרע הקדוש ברוך הוא דוחפו לגיהנם ותלוי בלשונו בגיהנם מפני שמביא שלש פורעניות גדולות לעולם ואילו הן, מחלוקת ועבודה זרה וגלות. וכל מי שיאמין אל הרכילים לא ישאר לו אוהב ואפילו יהיה לו חביב וקרוב.

39בני, אל תתפארו בנפשכם ואל תתנשאו בעצמכם על הבריות בשביל מעלותיכם ובשביל תורה ומעשים טובים שקדמתם אלא תשפילו עצמכם ותכניעו רוחכם לפני כל אדם ותהיו כאסקופה התחתונה שהכל דשין בה וכיתד נמוכה שהכל תולין עליה.

40בני, אם חס ושלום לקיתם בגוף או בממון אל תתרגזו ואל תתקצפו נגד הבורא אלא הצדיקו עליכם את הדין וקבלו כל דבר מאהבה וזכרו את איוב שלקה בגופו ובבניו ובבנותיו ובממונו ולא חטא בשפתיו ולא נתן תפלה לאלהים.

41בני, אל תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם מפני שהם שנים סרסורים רעים לגוף שהעין רואה והלב חומד והגוף עושה העבירה. ואין לך אבר באיברי האדם שיגרמו לו מכשול כמו העינים. וזכרו את שמשון שהלך אחר מראה עיניו מה עלתה לו.

42בני, אל תשבו עם המינין ואל תתווכחו עמהן בדברי התורה פן תימשכו אחריהם ויביאו אתכם אל הבוז והקלון בעולם הזה וסופכם יורשין גיהנם.

43בני, אם ידברו אחרים עליכם דבר רע גדול אל תגדילו אותו יותר מדאי ואל יהי בעיניכם גדול, אבל יהי בעיניכן כקטון כדי שתניחו מקום לשלום. וכן אם אמרתם על אחרים דבר רע קטון אל תאמרו מה אמרנו הלא דבר הוא ומה בכך, אבל יהי בעיניכם כגדול עד שתלכו ותפייסו אותם ותרבו עליהם ריעים עד שתפייסו אותם פיוס גמור וריצוי שלם.

44בני, יהי פירקכם נאה ושמועתכם טובה והשתדלו להוסיף על השמועה הטובה כדי שיבחרו הבריות בחברתכם וידבקו בכם ויתקרבו אצלכם כי כל מי שפירקו רע ושמועתו מגונה לא ימצא חברים ויתרחקו הבריות ממנו ויסורו מעליו.

45בני, אהבו את התורה ותכבדו אותה ואת לומדיה שכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה ואינו מכבדה כראוי גופו מחולל ומבוזה על הבריות.

46בני, אם תראו חבריכם תאבים וחפצים בדבר שבידכם וברשותכם למלאות חפצם ורצונם השתדלו לעשות חפצם ובטלו רצונכם מפני רצון חבריכם שכן עשתה רחל ללאה. ותעבירו רצונכם ורצון חבריכם מפני רצון אביכם שבשמים, כדרך שעשה יעקב אבינו שלא נשק ליוסף כשהיה קורא קרית שמע.

47בני, אל תלשינו חבריכם בדבר שיבוא להם שום היזק בסיבתכם, לא בגוף ולא בממון, מפני שהלשון נכנס תחילה לדין, וכל המלשין את חברו אין לו רפואה. ואם שמרתם פיכם מלשון הרע תהיו כל ימיכם בשלום.

48בני, התרחקו מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שמא יחשדו אתכם בדבר עבירה ואפילו במה שאין בכם, שכל המביא עצמו לידי חשד אל יאשים את חושדיו אלא יאשים הוא את עצמו מפני שהוא בעצמו גורם עליו שם רע וחשד.

49בני, התרחקו שלא יתרעמו עליכם בני אדם שמא תצטרכו להתרעם על אחרים ותוסיפו לחטוא.

50בני, אם תרצו ללמוד תורה או דבר חכמה או דבר מדרך ארץ אל תאמרו על מה שלא שמעתם שמענו ואם ישאלו אתכם דבר ואין אתם בקיאין בו אל תתביישו לומר אין אנו יודעין אותו, אבל תאמרו למדוהו לנו.

51בני, אם תבטיחו את חבריכם בשום דבר השתדלו להביאו לידי גמר כדי שתהיו מבטיחים ועושים מדברים ומקיימים, שכל מי שמבטיח ואינו עושה עליו הכתוב אומר למדו לשונם דבר שקר וגו'.

52בני, אהבו את התוכחות וקנו את המוסר כי יביאו אתכם להצלחת העולם הזה וינחילו אתכם חיי העולם הבא.

53בני, אהבו את כל אדם איש כפי מעלתו ותהיה לשונכם רכה עם כל אדם כי בלשון רכה ייכנעו הקשים וישחו הגאים והאויבים יהפכו לאוהבים.

54בני, הוו יראים וחרדים ונרתעים מחטא הקל פן יביאכם חטא הקל לידי חטא חמור שעבירה גוררת עבירה. והוו רצים למצוה קלה שהיא תביאכם לעשות מצוה חמורה שמצוה גוררת מצוה.

55בני, יהי כבוד חבריכם חביב עליכם כשלכם ואל תתכבדו בקלונם שכל המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא.

56בני, אם חפצים אתם שידבק בכם אהבת הבריות הוו נושאין ונותנין עמהן באמונה וביושר ובצדק והוו נושאין ונותנין בטובתן ואל תספרו בגנותן ויהיו דבריכם עמהן נוחין ועריבים כדי שתהיו אהובים למעלה ונחמדים למטה.

57בני, אם תרצו להתרחק מן החטא תחשבו בסופו כי כפי עריבות החטא ומתיקותו בשעת עשייתו כן יהיה מרירותו בסופו.

58בני, תעשו המצות על דרך האהבה, ואם עשיתם מצות הרבה יהו בעיניכם מעטים לפי חיובכם בהם.

59בני, אם עשיתם טובה וגמילות חסדים וצדקה אל תאמרו משלנו היטבנו, אלא ממה שהיטיבו לכם מן השמים, לפיכך צריכין אתם ליתן שבח והודאה לבורא שספן לכם טובה והיטיב לכם, ואם היטיבו לכם מן השמים דבר מועט יהי בעיניכם הרבה. ואל תאמרו בשביל מעשה ידינו שהן הגונים היטיבו לנו, אלא בשביל מעשינו שאינן הגונין ודרכינו שאינן מתוקנין היטיבו לנו, כענין שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגו'.

60בני, אם הריעותם והרשעתם מעט יהי בעיניכם הרבה, ואמרו אוי לנו שחטאנו אוי לנו שבא דבר עבירה ומכשול לידינו. אם הריעו לכם מן השמים הרבה יהיה בעיניכם דבר מועט ואמרו כמעט נגבינו מחובותינו והלא הרבה רעה יותר מזו היתה ראויה לבוא עלינו לפי רוב עונותינו.

61בני, תחשבו על דבריכם קודם שיצאו מפיכם כי משיצאו מפיכם לא תוכלו להשיבם כאשר לא יוכל המורה בקשת אחרי שירה החץ להשיבו אליו.

62בני, תחשבו על כל מעשיכם ותתקנו כל ענייניכם לעשותם במוסר ובדרך ארץ וצדקו עליכם לעולם את הדין ותוציאו עצמיכם מן התרעומות.

63בני, לעולם הוו דנין את כל האדם לכף זכות, ואל תכריעו אותו לכף חובה, שכל המכריע את חבירו לכף חובה מפריד החברה וסוגר דלתי השלום ופותח דלתי התחרות והאיבה, ולא עוד אלא שמן השמים ידינו אותו לכף חובה. וכל המכריע את חבירו לכף זכות ידינו אותו מן השמים לזכות.

64בני, הוו ששים ושמחים במה שחננכם הבורא מן הטובה והממון ואפילו הוא דבר מועט, שכל מי ששמח בחלקו נקרא עשיר, ואפילו הוא עני. וכל מי שאינו שמח בחלקו נקרא רש ואפילו הוא עשיר גדול.

65בני, אם באת מצוה לידכם אל תתרפו לעשותה שאם תתרפו במצוה אחת סופכם להתרפות באחרת. ואם עברתם על דברי תורה ברצונכם מעבירין אתכם ברצונכם ושלא ברצונכם.

66בני, אל תחמדו ממון חבריכם ואל תתנו עיניכם בממון שאינו שלכם, ואל תקחוהו לעצמכם כי אם נטלתם את שאינו שלכם סוף שיטלו את שלכם מכם.

67בני, אל תהיו רגילין בנדרים שכל הרגיל בנדרים סופו למעול בשבועות ותחילת נדרים פתח לאיולת.

68בני, אל יהי עסקיכם עם הנשים ואל תנהגו עמהן קלות ראש שכל מי שעסקו עם הנשים סיאורו רע והוא תחילת פתח לניאוף וסופו יורש גיהנם.

69בני, אל תערבו את חבריכם בממון אלא על מנת לפרוע משלכם. ודעו כי הערבות מפתח העניות.

70בני, אם לקחתם ממון בהלואה תסגלוהו על הבטוח כדי שלא יכלה הקרן ויהיה לכם מה לפרוע שכל מי שמלוה מעותיו רוצה להיפרע. ואם הלויתם ממון לאחרים אל תתביישו מלבקש ממונכם אלא תחזרו עליהם ותפקדו אותם מדי יום יום כי לא הבויישן למד. ודעו כי הבושת ההוא רע מן החציפות והעזות.

71בני, הוו יושבין עם החכמים, והתרחקו משבת עם הכסילים מפני שאין כבודו של אדם וקלונו אלא בישיבתו.

72בני, אל תהיו כאסקופה העליונה שמנגפת את הרגלים ולא כאמצעית שכל היושב עליה זועף וסופה להיסתר. אלא הוו כאסקופה התחתונה שרוב בני אדם דורסין אותה וסיף כל הבניין כולו נסתר והיא במקומה עומדת.

73בני, אם תראו אדם חכם יותר מכם אל תאמרו מפני מה זה האיש חכם יותר ממנו מפני שלא שימשתם כיוצא בו ולא נתעסקתם בחכמה כמוהו. לפיכך השתדלו לקנות החכמה והמוסר מפני שהן עיני האדם שמראין לו לאדם הדרך הטובה והישרה. וכן אם ראיתם אנשים עשירים גדולים יותר מכם אל תתקנאו בהם ואל תאמרו מפני מה האנשים הללו עשירים יותר ממנו, מפני שהעושר בא לו לאדם מאת הבורא או שמא היו זריזין במלאכתן ובענייניהם יותר מכם או אפילו אילו הייתם זריזין וחריפים לעשות מלאכתכם וענייניכם יותר מהם דעו בני שאין כל אדם זוכה לשתי שולחנות העולם הזה והעולם הבא. ושמא אותם העשירים קיבלו שכרן בעולם הזה וגמולכם צפון לעולם הבא. לפיכך אל תהרהרו אחר רצון הבורא. וכן אם ראיתם אדם נאה בעל קומה יפה תואר ויפה מראה יותר מכם אל תתקנאו בו כי ביום המיתה אתם שוין וחשובין כנבילה, ולא עוד אלא שהנבילה יהנו הבעלים מן העור, ומן האדם אין כל בריה נהנית ממנו כלום.

74בני, הסתכלו בשלשה דברים ולעולם לא תבואו לידי הרהור עבירה ועון. דעו מאין באתם ולאין אתם הולכין ולפני מי אתם עתידין ליתן דין וחשבון.

75בני, אל תשמיעו לאזניכם דברים בטילים מפני שהן (נכוון) תחילה לאיברים, ואם תשמעו דברים בטלים מאחרים תכופו אליית האוזן לתוכה כדי שלא תשמעו אותם.

76בני, אל ימצא בידכם גזל וגניבה ולא דבר רע, שכל איבריך יעידו עליך.

77בני, אל תתייראו מבית דין של מטה שהרי עדיכם אוהבי ממון הם ותוכלו לפייסם בממון, והוו מתייראין מבית דין של מעלה שאם יש לך עדים למעלה לא תוכל לפייסם בממון. ולא עוד אלא שמכריזין עליך מריבה בכל שעה ושעה. ואמרו חז"ל במסכת דרך ארץ: אמר הקדוש ברוך הוא אם עשית דברי בשמחה פמליא שלי תצא לשחרך ואף אני בעצמי אצא לקראתך ואומר לך בואך בשלום. עיניך שלא נתת בממון שאינו שלך הם יאירו לך באישון לילה ואפילה שנאמר וזרח בחושך אורך. אזניך שלא שמעת בהם דברים בטילין הם יאזינו לך לחיי העולם הבא. פיך שלא סיפר בלשון הרע עליו יהרגו כל בעלי הריגה. פיך שעמל בדברי תורה עליו יתברכו כל בעלי ברכה. ידיך ששימרתם מן הגזל מה יעשו לך כל בני עוולה? ידיך שלא קפצת מן הצדקה מה יעשו לך כל בעלי כסף וזהב? רגליך שלא קדמוך לדבר עבירה מה יעשה לך מלאך המות? דברי אלה הרציתי לך מה שתרצה עשה שלא תאמר לא התרו בי.

78בני, אהבו את המוכיחים אתכם מפני שהן מביאין אתכם לחיי העולם הבא, ושנאו את המשבחים אתכם אפילו במעלה שיש בכם, וכל שכן שתשנאו המשבחים אתכם במעלה שאין בכם מפני שהן מחניפין לכם ולפיכך ראויים לשנאותם תכלית שנאה.

79בני, אהבו לילך תמיד לבית הכנסת כדי להתפלל בו כדי שתיטלו שכרכם בכל יום שאפילו על פסיעותיכם אתם מקבלין שכר.

80בני, אהבו את המדרש ואת חכמי התורה כדי שתזכו ויבואו בניכם לתלמוד תורה.

81בני, אל תעיזו פניכם בפני מי שהוא גדול מכם, שכך אמרו חכמים במסכת דרך ארץ, כל מי שמעיז פניו בפני מי שהוא גדול ממנו סוף שהוא בא לידי בהרת. ואם מנע אדם עצמו מדבר מצוה ועסק בדבר עבירה סוף שמתה אשתו במגפה שנאמר הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה. אם רצת לכבוד חכם יהיו לך בנים ובנות נתונים למעלה, ואם רצת לכבוד עני יהיו לך בנים ובנות עוסקי תורה ומקיימי מצוות בישראל. אם ראית חכם שמת עמוד וחזור עליו עד שייפטר ממך. אם ראית עני שמת עמוד וחזור עליו עד שתוליכהו לקבר שבחזירתך יספרו בשלומך כשלום פינחס בן אלעזר. אם ראית עני חברך שנידלדל ומטה ידו עמך אל תחזירהו ריקם שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. אם הלוית סלע או מאומה לעני בשעת דוחקו נתקיים עליך אז תקרא וה' יענה. אם גידלת עצמך בפני חברך הקדוש ברוך הוא משפילך, ואם גידולך אחרים בין בישיבה בין במסיבה עשה עמהם שלום כדי שיבוא שלום וינוח על משכבך.

82בני, אהבו את תלמידי חכמים שנוהגין בעצמן כדרך שתלמידי חכמים נוהגין ותכבדו אותם כבוד גדול והמקום יכבד אתכם ויעלה אתכם אל המעלות העליונות. ואיזהו דרכן של תלמידי חכמים, כך שנו חכמים במסכת דרך ארץ, חמש עשרה מידות נאמרו בתלמיד חכם, נאה בביאתו, חסיד בישיבתו, ערום בדעת, פיקח במעשיו, מכיר את מקומו, שמח בחלקו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, כונס זכרן, מרבה (להשיב) [לחשב], שואל ומשיב, שומע ומוסיף על כל פרק דבר, הולך אצל חכמים, ולמד על מנת לעשות.

83תלמיד חכם צריך שיהא צנוע באכילה ובשתיה לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד ולא יקנח את הקערה ולא ילקלק בשפתותיו ולא יגסה בפני חבירו. ויהא צנוע ברחיצה וסיכה ובעטיפתו ובהליכתו וברוקו ובקולו ובמעשיו הטובים.

84מיעוט שחוק, מיעוט שיחה, מיעוט שינה, מיעוט תענוג, מעוט הין הין, מיעוט לאו לאו.

85בארבעה דברים תלמיד חכם ניכר, בכוסו, בכיסו ובכעסו ובעטיפתו. ויש אומרים בדיבורו. הדר תורה חכמה, הדר חכמה יראה, הדר יראה ענוה, הדר ענוה צניעות. ארבעה דברים גנאי לתלמיד חכם, לא יהא מחשיך בדרך ולא יצא מבושם לשוק ולא יכנס לבית המדרש באחרונה ולא ירבה ישיבתו עם עמי הארץ.

86צניעות גדול צריך לו לתלמיד חכם להיות נוהג בעצמו, ככלה הזו כדי שילמדו ממנו שאר בני אדם ממעשיו הטובים. מה הכלה הזו כל זמן שהיא בבית אביה היא מצנעת עצמה וכשהיא יוצאה לשוק מפרסמת עצמה ואומרת כל מי שהוא יודע בי עדות יבוא ויעיד עלי כך, תלמיד חכם צריך שיהא צנוע בדרכיו ומפורסם במעשיו הטובים, רודף אחר האמת לא אחר השקר, אחר האמונה ולא אחר הגזל אחר השלום ולא אחר המחלוקת אחרי הארי ולא אחר האשה.

87לעולם יהא אדם יודע אצל מי עומד ואצל מי יושב ואצל מי אוכל ואצל מי שותה, אצל מי מיסב ואצל מי מסיח, ואצל מי חותם שטרותיו.

88לעולם לא יהא אדם ער בין הישנים ולא ישן בין הערים, לא בוכה בין המשחקים ולא שוחק בין הבוכים, לא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים, לא קורא בין השונין ולא שונה בין הקוראין. כללו של דבר אל ישנה אדם ממנהג הבריות.

89לכניסה הגדול קודם. לבית הכלא הקטון קודם. לירידת הסולם הקטון קודם. לבי הוועד הגדול קודם. והמהלך שואל בשלום היושב.

90לא יסב אדם לפני מי שהוא גדול ממנו. בא לפרוס על הככר פורס ממקום הצלי שבו. בא לאכל צנון ובצל אוכל ממקום העלין, ולא יהא נוטל את הככר ויתלוש בשיניו ויחזירו על השולחן. וכשבא לשתות ברבים הופך עצמו לצד אחד ושותה. לא יהא עוקמן ולא גרגרן ולא נוקדן ומוותר על קללתו ואינו מתכבד בקלון חבירו. תחילת עבירה הירהור, שניה לה ליצנות, שלישית לה גסות הרוח, רביעית לה אכזריות, חמישית לה הבטלה ששית לה שנאת חנם, שביעית לה עין הרע. הוא ששלמה אמר כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בליבו.

91הוי רך כקנה שהרוח מנשבת בו לכל צד שתרצה, שאין התורה מתקיימת אלא במי שרוחו נמוכה עליו ולא במי שרוחו מושלת עליו. לפיכך נמשלה התורה למים, מה המים הללו אין דרכן להלך במקום גבוה אלא במקום נמוך, כך אין התורה שורה אלא במי שרוחו נמוכה עליו.

92כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. כל המתנכל על דברי תורה סופו להתחכם בהן שנאמר אם נבלת בהתנשא. כל המתחכם בדברי תורה מוסיפין לו חכמה על חכמתו שנאמר תן לחכם ויחכם עוד. כל המזלזל דבר אחד מן התורה חייב כרת שנאמר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. מלמד שהנפש נכרתת ועונה עמה.

93כל תלמיד חכם המזלזל בנטילת ידים הרי זה מגונה, אורח מכניס אורח מגונה הימינו, אורח מטריח אורח מגונה משלשתן. שבעה דברים בגולם: מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו, ונכנס לתוך דברי חבירו, ונבהל להשיב, שואל שלא כענין ומשיב שלא כהלכה, ואומר על אחרון ראשון ועל ראשון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר שמעתי, ואינו מודה על האמת. לעולם תהא נאה בכניסתך ותהא נאה ביציאתך ותהא ממעט את העסק ועסוק בתורה.

94ההולך אחר רבו אינו רשאי ליפטר מאחריו עד שיטול ממנו רשות. היו שני תלמידים שקולין זה כזה. כשנכנסין בעל הבית נכנס תחילה ואורח אחריו, וכשהן יוצאין אורח יוצא תחילה ובעל הבית אחריו. הנפטר מרבו בין כשהוא גדול בין כשהוא קטון אומר לו הריני נפטר. לעולם לא יפטר אדם לא מאצל חבירו ולא מאצל רבו אלא ימתינו עד שיטול הימינו רשות. וילמדו כל אדם דרך ארץ מן השמים שאמר לו לאברהם אבינו אברהם אברהם כלום אני צריך לך אמר לפניו רבונו של עולם הין. ואל יכנס אדם פתאום לבית חבירו. וילמדו כל אדם דרך ארץ מן השמים שעמד על פתחה של גן עדן וקרא לאדם שנאמר ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו איכה. ומעשה בזקנים שהלכו למלכות הפנימית והיה להם פילוסוף אחד חבר שם, ואלו הן: רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה. אמר לו ר' יהושע לרבן גמליאל ר' רצונך נלך ונקביל פני פילוסוף חברינו, אמר לו הין. הלך רק יהושע וטפח לו על הדלת והיה פילוסוף ההוא מחשב בדעתו ואומר אין זה דרך ארץ אלא של חכם. לעולם יהיו כל אדם חשובין בעיניך כליסטים, והרי מכבדן כרבן גמליאל.

95הנכנס לבית בעל הבית כל מה שיגזור עליו בעל הבית יעשה, ולא יהא קפדן בתוך סעודתו. מניחין פיאה במעשה אילפס ואין מניחין פיאה ממעשה קדירה. לעולם תהא דעתך מעורבת עם כל הבריות. אל יאחוז אדם פרוסה כביצה בידו. והאוחז פרוסה כביצה בידו הרי זה גרגרן. ולא ישתה אדם כוסו בבת אחת, והשותה כוסו בבת אחת הרי זה רעבתן. וכמה הוא שותה, שנים דרך ארץ שלשה מגסי הרוח. ולא יאכל אדם שום ובצל מראשו ולמעלה, ואם עשה כן הרי זה רעבתן. ולא ישתה אדם שני כוסות בתוך סעודתו ויברך ברכת המזון מפני שנראה גרגרן. שנים שיושבין על שולחן אחד הגדול שבהן שולח ידו תחילה ואחר כך הקטן. והשולח יד בפני מי שהוא גדול ממנו הרי זה גרגרן. לא יאכל אדם עד ארבע שעות. חמין רובן קשין לגוף ומיעוטן יפין. היין רובו קשה לגוף ומיעוטו יפה. שלשה דברים שקולין זה כזה החכמה והיראה והענוה. הנכנס לבית חבירו אל יאמר תנו לי ואוכל עד שיאמרו הן. מזגו לו את הכוס שוחה ושותהו. וכמה הוא שוחה, בחמין שלשה פעמים ובצונן ארבעה. אמר ר' יהודה במה דברים אמורים, בכוס שבגליל אבל בכוס שביהודה שוחה ושותהו כל צרכו. לא יאמר אדם לחבירו בוא ואאכילך מה שהאכלתני שזו דרך הריבית. לא ישלח אדם לחבירו חבית של יין ויתן על פיה שמן שזו דרך המיתה. לא יאמר אדם לחבירו סוף שמן מפך ריקן מפני שמניח בו טובת הנאה חנם. ולא ישקה אדם לחבירו יין חדש לשום יין ישן שזה דרך הגזל. היה שיפה יין לחמר אל יאמר סלקו את זה ותנו את זה שזו דרך הגזל. היה אדם עובר בשוק אצל מוכרי תבואה אל יאמר להם בכמה חפץ זה והוא אינו לוקח מפני שמשביע דעתו של מוכר. לא יפרוס אדם פרוסה על גבי הקערה אבל מקנח אדם קערה בפרוסה. ולא ילקט אדם פירורין ויניח על גבי השולחן מפני שהוא ממרה דעתו של חבירו. ולא ישוך מפרוסה ויחזירנה לתוך הקערה. ולא ישוך אדם את הפרוסה ויתננה לחבירו לפי שאין דעת הבריות שוה. ולא ישתה אדם מן הכוס ויתננו לחבירו מפני סכנת נפשות.

96ומעשה בר' עקיבה שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד נתן לו את הכוס וטעמו אמר לו ר' עקיבה לך ושתהו אמר לו בן עזאי עד מתי אתה משקה ר' עקיבה כוסות הטעומין. שוב מעשה בר' עקיבה שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד. נטל את הפרוסה וסמך בה את הקערה. חטפה ר' עקיבה ואכלה. אמר לו ר', אין לך פרוסה שתאכל אלא פרוסה שאני סומך בה את הקערה, אמר לו כמדומה אני שאתה נכוה בפושרין עכשיו אי אתה נכוה אפילו ברותחין. ולא ישתה אדם כוסו ויניחנו על גבי השולחן, אלא יאחזנו בידו עד שיבוא השמש ויתננו לו.

97חמשה דברים אמר ר' אין מניחין בשר חי על גבי הפת, ולא קערה על גבי הפת, ואין זורקין את הפת, ואין יושבין על השולחן שיש בו האוכלין מפי שמשביחין האוכלין. והנכנס לסעודה לא יטול חלקו ויתננו לאחרים או לשמש שמא יארע דבר קילקול בסעודה, אלא יטלנו ויניחנו לפניו ואחר כך יתננו לו. אורחין הנכנסין אצל בעל הבית אינן רשאין ליתן משלפניהן כלום לא לבנו של בעל הבית ולא לשלוחו אלא אם כן יטלו רשות מבעל הבית. ומעשה באדם אחד שהכניס אצלו ששלשה עניים בשני בצרות והיו לו שלש ביצים והניחן לפניהן. בא בנו של בעל הבית ועמד לפניהן ונטל אחד מהן חלקו ונתן לו. וכן השני וכן השלישי. וכיון שראה בעל הבית שלש ביצים ביד בנו עמד בעל הבית והגביהו מלא קומתו וחבטו בארץ ומת. אף אשתו כיון שראתה את בנה שמת עלתה לראש הגג והפילה עצמה משם ומתה. אף אביו כיון שראה כן שמתו בנו ואשתו עלה לראש הגג והפיל עצמו משם ומת. הרי שלש נפשות נהרגו על דבר זה.

98הנכנס למרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא. קודם שנכנס כיצד יעשה, חולץ את מנעליו ומסלק את טליתו ומתיר את חגורתו ופושט את חלוקו ואחר כך מתיר את אפיקרסו התחתונה. רחץ ויצא הביאו לו את המפה מקנח את ראשו תחילה ואחר כך מקנח את כל איבריו. הביאו לו שמן סך את הראש ואחר כך סך את כל האיברים מפני שהראש מלך על כל האיברים. ואחר כך מניח את אפיקרסו התחתונה ולובש את חלוקו וחוגר את חגורו ומתכסה בטליתו ומניח את כובעו ואחר כך מניח את מנעליו. וכשהוא מניח כיצד יעשה, מניח את של ימין תחילה ואחר כך של שמאל. וכשהוא חולץ חולץ את של שמאל תחילה ואחר כך של ימין. וכן לענין תפילין מניח של יד תחילה ואחר כך של ראש. וכשהוא חולץ חולץ את של ראש תחילה ואחר כך חולץ של יד. אם יש לו עבד או בן מניחין לו. ולא יכניס אדם שמן בזכוכית לבית המרחץ מפני הסכנה. ואל ירוק אדם בפני חבירו ולא ירוק אדם במרחץ מפני הסכנה.

99אומר אדם הלכה של בית הכסא בבית הכסא והלכה של בית המרחץ בבית המרחץ. אין אדם שואל ומשיב במקום שרובן לבושין ומיעוטן ערומין ולא ישאל אדם שלום בבית המרחץ מפני הסכנה. ואם שואלהו אומר לו מרחץ הוא. ויש אומר משיבו ואין בכך כלום. אל יניח אדם רגליו על שפת האמבטי ויהא קבוץ בתוכה מפני שהוא דרך גנאי. ואל יאמר אדם לחבירו דרוס ידך עלי בבית המרחץ ואם עושה כן אינו יוצא משם שלם. אמר ר' יהודה במה דברים אמורים, במים המעוטין, אבל במים המרובין הרי זה משתבח. והקורא שני פעמים והטובל שני פעמים הרי זה מגונה. המתכסה בטליתו ועומד במקום הזיעה הרי זה גוזל את הרבים. הרוחץ בצונן ומשתטף בפושרין הרי זה גוזל את הרבים. כיצד יעשה, ילך ויחפור בורות שיחין ומערות ויתקן דרכים וסרטאות וימחול לו.

100היוצא לכרך קודם קריאת הגבר, ר' חייא אומר לא יפחות משנים. ובאיזה תרנגול אמרו, בתרנגול בינוני שנאמר מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. אדם הבא מן הדרך ונכנס למרחץ והקיז דם שתה ונשתכר ושימש מיטתו על גבי קרקע דמו בראשו. ההורג כינה על גבי מיטה דמו בראשו. האוכל שום קלוף או בצל קלוף או ביצה קלופה שלן עליהן הלילה דמו בראשו. העומד לאור הנר או לאור הלבנה דמו בראשו. השותה משקין מזוגין שלן עליהן הלילה דמו בראשו. השותה מי נחלים או נהרות בפיו או בידו אחת דמו בראשו מפני הנימה. הקיז דם וישב בתענית דמו בראשו.

101תגרי [כותבי] ספרים הן ותגריהן ותגרי תגריהן אינן רואין סימן ברכה לעולם. תגרי דגים טמאים והארבה טמא אינן רואין סימן ברכה לעולם. המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם. ואמר ר' עקיבה תלמיד חכם בטלין בתשעה באב וישימו הכל עצמן כתלמידי חכמים. אמרו פעם אחת היה יושב ר' עקיבה תחת הזית מפני הסכנה ואמר קוצצו אילנות טובים ומגדלי בהמה ותגרי סימטא והעושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה אינן רואין סימן ברכה לעולם. המצפה לשכר חמור ולשכר אשתו ולשכר הריחים והמוכר את ספרו אף על פי שאינו צריך לו, והמוכר את בתו אף על פי שאין לו מה יאכל אינו רואה סימן ברכה לעולם. ר' יצחק אומר האוכל קורצין הרי זה משופכי דמים שנאמר לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך אני ה'. ר' אליעזר אומר השונא את חבירו הרי זה משופכי דמים שנאמר כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם לו והכהו נפש. בן עזאי אומר השונא את אשתו הרי זה משופכי דמים שנאמר ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע וגו' סוף שהוא שוכר לה עדים ומקדימה לסקילה. ר' יוסי אומר הנותן את הקץ לכלום אדם אין לו חלק לעולם הבא. ר' מאיר אומר כל מי שיש לו בית המדרש בעירו ואינו הולך שם חייב מיתה. ועוד אמר ר' מאיר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות האמורות בתורה כל מי שאינו בא ועומד על פיסחו משעה ששוחטין אותו עד שעה שגומרין אותו חייב מיתה. בית המדרש שיש בו אלף אלפים וריבי רבבות מצות האמרות בתורה על אחת כמה וכמה. ועוד אמר ר' מאיר כל מי שיש בו אלף אלפים וריבי רבבות מצות האמורות בתורה על אחת כמה וכמה. ועוד אמר ר' מאיר כל מי שיש תלמיד חכם בצידו ואינו משמשו חייב מיתה שנאמר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר וגו'. וכל מי שהוא יכול ללמוד תורה ואינו לומדה עליו אמרה תורה כל אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו. הרוחץ מנעליו ויצא לשוק הרי זה מגסי הרוח. סנטירו לצדדין וכובעו מאחריו וירכתו על חבירתה ורצועות תפילין בידו מחזירין כשהוא הולך בשוק הרי זה מגסי הרוח. וכל גסי הרוח נדמין לעבודה זרה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. ולהלן הוא אומר תועבת ה' כל גבה לב. נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה, מה תועבה האמורה כאן עבודה זרה אף תועבה האמורה להלן עבודה זרה. נאמר להלן יצאו אנשים בני בליעל ונאמר להלן ובליעל כקוץ מונד כולהם. אלא הוו גיבורים לילך בדרכי המקום שאין גיבור אלא ההולך בדרכיו שנאמר ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו וגו'. לכן בני בחרו במעלת דרך ארץ מפני שאין בכל המידות טובה הימנה ובעבורה יזכה האדם ויגיע לכל שאר מעלות המידות.

102ואלהים יזכנו להבין דרכה ולידע את מקומה למען רחמיו הרבים וחסדיו הגדולים: