מחזור ויטרי, הלכות מילה ה

1תקה. שמונת ימי המילה כשמרחיצין את הקטן ממעכין לו את הערלה ביד. מפני שהיא מתרככת על ידי מיעוך. ונוח לעשות הפריעה. ועושין לו סמרטוטין עגולין נקובים באמצע ונותנין בשמן זית להלביש בהן את המילה. וכותשין עשב אפייא ונותנין על המילה להסיר את הכאב: ביום שמיני של מילה משכימין לבית הכנסת להתפלל. שזריזין מקדימין למצות דכת' וישכם אברהם בבקר. ומדליקין את הנר. על שם כי נר מצוה ותורה אור. ת'. ועוד דאמר באחד דיני ממונות אור הנר בברור חיל משתה שם. ונר סימן למשתה הוא ת': ומתקינין לשם שני קתידראות ופורסין עליהם מעיל או כל דבר תפארת לנוי. האחת לצורך אליהו הבא ויושב שם ורואה בקיום המצוה. ת':

2מצאתי במדרש אגדה. כל אותן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא היו פורעים מפני עינוי הדרך. וכשהיו מוהלין היו נותנין את המילה בעפר. ומאותה שעה ואילך היו נוהגין לתת את המילה [בעפר]. והיו נוהגין כן עד שגדלה מלכות ירבעם ובטלה. ובא אליהו והחזירה. והיינו דכת' כי עזבו בריתך בני ישראל. אמר לו הק' אתה הפקדת על המילה. חייך שכל שעה שמקיימין בניי מצוה זו תהא עומדת ביניהם. לפיכך תיקנו לעשות כסא כבוד למלאך הברית. וזהו אליהו. דכת' ומלאך הברית אשר אתם חפיצים. וכת' (הנני שולח) [הנה אנכי שלח] לכם את אליה וגומ': מיכן התקינו לעשות כסא למלאך הברית: בפרקי' דר' אליעזר: ת'. ואחת קתידרא לבעל הברית. היושב בה והילד על ברכיו. ומפות מביאין שם שהמוהל מקנח בהן את ידיו. לאחר שנטלם מדם ברית. ויש אומ' דסימן משתה הוא כל זמן שהמפה על הפתח. וכלי מלא חול שבו נותן קציצת המילה. על שם ושמתי את זרעך כחול הים. ת'. ואמרי' במדרש. גבעת הערלות. לוקחין הערלה ומכסין אותה ואת הדם בעפר. ועוד שנמשלו ישראל כעפר הארץ: בתשובות הגאונים: ת':

3ומרחיצין את הקטן בחמין. ומלבישין אותו בגדים נאים. כתנת בד. וסרבל. וכובע תפארת בראשו. כיום הכנסתו לחופה. ונושאין אותו בהדר לבית הכנסת לאחר תפילה: ועומדין הציבור מפניו כשנכנס הילד. ואומרי' ברוך הבא. והמכניסו אומר בשם ה': ואבי הבן נוטלו ומברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. מידי דהוה אכל מצות שמברך עליהן עובר לעשייתם. על ביעור חמץ. על אכילת מצה על תקיעת שופר. על נטילת לולב. והעומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים: ואסיפה היא זו שנתקבצו. לכך נקראת הכנסתו לברית. כמו שמפורש כשהכל ברא לכבודו. שמשעת אסיפה היא ראוייה לברך: ת'. כך אומר הגאון אבל לא כך נהגו העם [לברך] להכניסו עד לאחר מילה. כאשר פירשתי לעיל: ת': ונותנו אביו לבעל הברית. והוא יושב בקתידרא ונוטלו על ברכיו. והמל בא. ומברך בא"י אמ"ה אשר קב"ו על המילה. ומוהל. ופורע. ומוצץ בפיו. ומזלף עלייה היין בפיו ונותן עליה סמרטוטין הנבללים בשמן זית. ומושח היטב מן השמן זית ואחר כך נותן עליה אק"א הכתוש וכורך עליה סמרטוט גדול כדי שלא ישפשפנה הילד בשוקיו: