מחזור ויטרי, הלכות נישואין תעב

1תעב. ת"ר מברכין ברכת חתנים כל שבעה. א"ר יהודה והוא שבאו פנים חדשות. והוא שבאו אל המשתה פנים חדשות בכל יום שלא היו שם אתמול. מאי מברך. אמר רב יהודה שהכל. יצר. פי' נר' בעיני. סדר ברכות שנסדרו על עסקי הזוג אינם אלא מאשר יצר ואילך. שאותה ברכה מתחלת לדבר משניהם אשר יצר. מדבר בזכר. והתקין לו ממנו. בגין עדי עד. היא הנקיבה. שוש תשיש לפי שאנו צריכין להעלות זכרון ירושלם על ראש שמחתינו. כדכת' אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. שמח תשמח. ברכה לחתן ולכלה. שיצליחו בשמחה וטוב לב. אשר ברא. לכל ישר'. ולפי שהסדר מתחיל מאשר יצר לפיכך פותח בה בברוך וחותם בה בברוך. כדרך כל ראשי סדרי ברכות. ושוש תשיש. שמח תשמח. מפני שהן ברכה הסמוכה לחבירתה לא פתח בהן בברוך. שכך תיקנו לכל ברכות הסמוכות אחר ראשונה על הסדר. ואשר ברא. מפני שנאמרה יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה מן הסמוכות. והיא צריכה לפתוח ולסיים בה בברוך. אבל שהכל. אינה מן הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד. זכר לחסדי המקום שגמל חסד עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין. ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד המקום היא. וברכה זו לכך נתקנה. ומשעת אסיפה היא ראוייה לברך. אלא שכיון שיש שם ברכה על הכוס הזקיקום לסדרם עליו. ומידי דהוה אברכת בשמים. וברכת האור במוצאי שבת דאמרי' ר' מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס. ור' חייא מכנסן. הואיל ויש שם כוס. ולפי שאינה [משאר סדר הברכות וכולה הודאה אחת לא חתמו בה בברוך מידי דהוה אברכת פירות ומצות. וכן] ברכת יוצר האדם שתיקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון כדלקמן. אי למאן דאמר שתי יצירות הוו. ולמאן דאמ' שתי יצירות עלו במחשבה. ובתר מחשבה אזלינן מ"מ אינה מסדר ברכות דהא ביצירה ראשונה אכתי נקיבה לא הואי. וא"ת למה היא באה מתוך שאנו מברכין על יצירה השנייה תיקנו אף על הראשונה שהיא עיקר תחילתו. והתקין לו ממנו. מגופו. מצלעותיו. בניין עדי עד. בניין נוהג לדורות. וקרי ליה בניין על שם ויבן ה' אלהים את הצלע. ותגל עקרה. ירושלם. ריעים האהובים. חתן וכלה. שני ריעים האהובים זה את זה. כשמחך יצירך. כמו ששמחת אדם הראשון בגן עדן מקדם. כדכת' ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר: משמח חתן וכלה. ובאחרונה משמח חתן עם הכלה. לפי ששמחת ברכה ראשונה לאו בשמחת חתונה אנו אומרים. שהרי תפילה היא שמברכין שיהו שמחים בהצלחת כל ימיהם. לפיכך אין לחתום בה משמח חתן עם הכלה. דמשמע שמח תשמח איש באשה. אלא כדרך המשמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב. ובאחרונה (שמחה) [שבח] היא (שמשמח) [שמשבח] הק' שברא חתנות דיבוק איש באשה. על ידי שמחה וחדווה. לפיכך יש לחתום משמח חתן עם אשתו. שהיא לשון שמחת איש באשה. צא ולמד שכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו: כל ימי החופה אין אומרי' שבע ברכות בברכת המזון אלא ברכה אחרונה אשר ברא אלא ביום ראשון של חופה. אבל אם באו בסעודת החופה פנים חדשות שלא היו שם אתמול מברכין כל ז' ברכות. ובשבת קודש שבתוך החופה נהגו לומר ז' ברכות אף בלא פנים חדשות. שהרי שבת כפנים חדשות הוא כדאמרינן ויכל אלהים.