מחזור ויטרי, הלכות פסח קו

1אמנם ביום הראשון קורין את ארבעה עשר להגיד הילכות החודש הראשון. וכל חקת הפסח ומשפטו: ת': וזה טעם סדר הפרשיות וסדר קרייתם: ביום הראשון משכו. שהיא עיקר מצות הפסח ואזהרותיו. היאך נצטוו אבותינו. ואחר כך שור או כשב ששם מזהיר ומפרש דיני המועדות: ומשם ואילך ד' ימי חול המועד קורין ד' פרשיות. וכל אחת מקדמת בתורה יותר מחבירתה וכמו שהיא מוקדמת מקדימין לה לקרותה קודם לחבירתה. וזה הטעם שאנו מקדימין קדש. לאם כסף. ולחברותיה. ואפילו חל שבת להיות באחד מימות של חול מועד שקורין בה פרשת ראה. למחר קורין פרשת המוקדמת ולא תפסיד את מקומה. אבל האחרונה תדחה. והכי נמי אמרי' בסוכה שאחרון נדחה:

2[בשביעי] של פסח קורין בשלח. אע"ג שהיא מוקדמת יותר מקצת מהם. לפי שביום ז' עברו הים ואמרו שירה: כל הבכור מאוחרת לכולן. ויש בה מצות וחוקים: ואם לא תפרש כן יש לך לתמוה על הסדר. למה סידרו חכמים כן. אימא איפכא: הילכך נראה כמו שפירשתי. ועיקר: פר"ת:

3ואני אומ' בראשון להזהיר על הילכות פסח. ובשני שור או כשב. על שם וספרתם לכם שהיא למחרת יום טוב ראשון. ודיני מועדות. ולא על סדר פרשיות אלא על סדר הימים. קדש. כסף. פסל. מדבר. ארבעת אילו כסדר פרשיות. וקדש. על שם שמכת בכורות תחלה. ונקדשו על דבר זה בכורות ישראל. לכך נקראת תחילה. וכסף. פסל. שתיהן מזהירות על חילול המועדות. כדאמרי' אלהי מסכה לא תעשה לך. וסמיך ליה. את חג המצות תשמור (שמות ל״ד:י״ז-י״ח). לומ' לך כל המבזה את המועדות כעובד ע"ז. וכת' תשמר. ודרשי' במועד קטן ובאין דורשין. לימד על חולו של מועד שאסור בעשית מלאכה. במדבר. שילוח טמאים לפסח שני. אחרי הילכות פסח יש לנו לאומרה. שלח. ליל שביעי ירדו לים. ובשחרית אמרו שירה. וזה פי' הקונ'. בוכרא. כד' בפ' בני העיר לאומרה בשמיני עצרת על שיש בה מצות וחוקים ובכור להזהיר על המתנות ולהחזיר לבעליהן: כנ"ל איתו: ע"כ ת': ביום השלישי. שהוא חול המועד. קורין בבא אל פרעה קדש לי כל בכור. עד ויהי בשלח: ביום הרביעי. שהוא שני לחול המועד. קורין אם כסף תלוה. עד לא תבשל גדי בחלב אמו: ביום החמשי. שהוא שלישי למועד. קורין בכי תשא. פסל לך. עד בחלב אמו: ביום הששי. שהוא רביעי לחול המועד. קורין בבהעלתך. במדבר סיני בשנה השנית. עד לגר ולאזרח הארץ: ובאילו ד' ימים של חול המועד בכל יום מוציאין שתי תורות. וקורין באחת שלשה בעניינו של יום כאשר פירשנו. כמו שסידרו רבותינו משך. תורא כו'. הרביעי קורא בספר תורה שנייה בפנחס. מן והקרבתם עד וביום הביכורים: מתוך שהוא בא להיכר חובת היום. כדאמ' כל דטפי מילתא מחבריה טפי ליה חד גברא. לפיכך הנהיגו לייחד לו יחיד לקרות בפרשת מוסף: על ששאל אם שכחן וקראו ד' בעניינו של יום ולא קראו פרשת קרבן מוסף: אמנם כן נראה בעיני. שיחזור שליח ציבור ויקרא בפרשת והקרבתם. דהך רביעי כמאן דליתיה דמי. ואי איפשר שאין קורין בקורבנות דחובה. לפיכך יחזור שליח ציבור ויפתח ספר תורה ויקרא לכל מי שירצה או לרביעי או לאחר. ואין להקפיד בכך: ובמסכת סופרים יש מעין (רכר) [דבר] זה. כל ימות הפסח האחרון קורא והקרבתם. וקורא נמי וביום השביעי. דחדא פרשה היא ואין לשנות כלל: שלמה בר שמשון:

4ומחזירין התורות למקומן. ואומ' שליח ציבור לפני התיבה. אשרי ובא לציון: סדר קדושה. כמנהג חול גמור: קדיש: עד דאמירן: ועומדין למוסף. ומתפללין מגן. ומחיה. ומושלש: ואו' אתה בחרתנו. עד זכר לציאת מצרים. מפני חטאינו: כאמור והקרבתם: עד כהילכתו. מלך רחמן: והשיאנו: עבודה. הודאה. וברכת כהנים: שים שלום: קדיש כו'. וזהו הסימן שקבעו חכמים: משך. תורא. קדש. בכספא. פסל. במדברא. שלח. בוכרא: ואע"ג דסימנא הכי הוא. מכל שקום קרינן פסל לך בשבת של חול המועד. ומתחילין מראה אתה אומר אלי. לרבות הקוראים. עד ז'. דאמ' רב חנן בר אבא שבת שחלה בחולו של מועד בין בניסן בין בתשרי קרינן ראה אתה:

5וכשחל להיות פסח בחמשי בשבת. קורין בפרשת משכו. למחר. שור כשב: יום ג' שהוא שבת של חול המועד. קורין ראה אתה דהיינו פסל לך. יום ד' קורין קדש. דהא חוזרין לכסידרן. ומהו הסדר. לקרות פרשת קדש אחר שור או כשב. וכן היינו עושין אם לא שהפסיק שבת של חול המועד. ועכשיו שהפסיק. קורין אותה מיד אחר השבת: וכן הלכה:

6ומגילת שיר השירים אומ' אותה בשבת שחלה להיות בחולו המועד. ת'. ואם אין שבת בחולו המועד או' אותה יום שביעי של פסח. ת': ולכך אנו אומרי' אותה בפסח על שם ששיר השירים מדבר מגאולת מצרים. שנא' לסוסתי ברכבי פרעה. וגו'. וכל העניין מדבר מארבע גליות למבין: ושבת של חול המועד קורין מן ראה אתה אומר אלי. עד לא תבשל גדי בחלב אמו. ומפטיר קורא והקרבתם עד סוף הפרשה. ומפטיר ביחזקאל. היתה עלי יד י"י. עד סוף הפרשה אך הוקשה הדבר לר' כי אין בה מעניין הפסח כל עיקר. ונר' לר' שצריך להתחיל למעלה. כה אמר י"י עוד זאת אדרש לבית ישראל. וגו' כצאן קדשים. כצאן ירושלים במועדיה. דמתרג' כעמא דמידכן ואתאן לירושלם בזמן מועדי פסחא. ויש מקומות שנוהגין כן: ור"ת פי' על שם שהיו מיוצאי מצרים לפני הקץ: למוסף מתפללין אבות וגבורות וקדושת השם. אתה בחרתנו. עד ותתן לנו י"י אלהינו באהבה שבתות למנוחה ומועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום חג המנוח הזה ואת יום חג המצות הזה זמן חירותינו כו'. מפני חטאינו כו'. עד ומוספין כהילכתן. את מוספי יום המנוח הזה ואת יום חג המצות הזה נעשה כו'. עד מפי כבודך כאמור. וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו: עלת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה זה קרבן שבת. וקרבן היום נאמ': והקרבתם וגו': מלך רחמן: והשיאנו. כו' והנחילנו י"י אלהינו באהבה וברצון שבת ומועדי קדשך ברוך אתה י"י מקדש השבת ישר' והזמנים: רצה. ומודים. ושים שלום: קדיש כו':

7בשביעי של פסח. בלילי יום טוב מקדשין על היין. ואין צריך לומ' זמן: ת'. ובערבי פסחים מוכח הכי. דקא'. מדלא קאמ' זמן ש"מ בשביעי של פסח עסיקינן: דכל מה דהוה ליה אכליה. וסברא הוא: דזמן בהכנסת הרגל הוא: ת': ומתפללין כמו בימים הראשונים. בין בערבית בין בשחרית. אלא שבתפילת מוסף מוסיף על פסוקים של והקרבתם. ונא' וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו: ומנחתם: וגו': ומוציאין שתי תורות. וקורין מן ויהי בשלח. עד. כי אני י"י רופאך. לפי שביום שביעי אמרו שירה על הים ומפטיר קורא מוהקרבתם עד סוף פסקא. ומפטיר בשמואל. מן ותהי עוד מלחמה בגת. עד סוף השירה. לפי שהיא שירה. ומדבר בה מיציאת מצרים. עלה עשן באפו. וישלח חיציו: וקטן מתרגם כל פסוק ופסוק מן ויהי בשלח. (ומשיהה) [ומשירה] כולה. שהיום עברו ישר' את הים. ומתרגם הפרשה לפרסם הנס. וכיון שנהגו לתרגם בתורה נהגו לתרגם אף בנביא. וכן בעצרת. ולא בשאר מועדים: ביום השמיני. קורין כל הבכור: עד סוף פיסקא. ומפטיר בישעיה. בעוד היום בנוב. עד צהלי ורני. לפי שמפלתו של סנחריב בפסח היה: