מחזור ויטרי, הלכות פורים רמז

1רמז. הילכות פורים ומגילה לרב יהודאי גאון פסוקות וקצובות וקלות:

2בפורים אסור לעשות מלאכה. מזכירין על הניסים בתפילה ובברכת המזון. וכן בחנוכה: ובמגילה מברך ג' ברכות קודם קרייתו מנ"ח. מקרא מגילה. שעשה ניסים. שהחיינו. ולאחר שיקראנה מברך האל הרב את ריבינו. עד האל המושיע. בערב וביום אחד בלבד: וחייב אדם לאכול סעודת פורים ביום. וצריך לקרוא את המגילה בעשרה בין בזמנה בין שלא בזמנה. הרוצה לצאת לדרך מותר לקרוא את המגילה בא' עשר לחדש אדר השני. בזמן שיש ציבור. ובזמן שאין ציבור. קורין בי"א בי"ב בי"ג בי"ד. והבא מן הדרך לאחר הפורים ולא קראה קורא אותה עד ט"ו ימים. ויוציא בה ידי חובתו. וזהו שלא בזמנה. ואם הולך בשיירא או אם הוא בכפר יכול לקרותה בין בספר בין במגילה ויוצא בה ידי חובתו. אבל בציבור לא יצא ידי חובתו אלא במגילה של קלף שהוא מן גויל. ובלבד שתהא תפורה בגידין בכל יריעה ויריעה בשלשה מקומות. ושיהו משולשין בכל מקום. אבל אם תפורה בפשתן או במשי או בכל דבר אחר פסולה. ואם במגילה הנתונה בין הכתובים קרא לא יצא. והני מילי בציבור אבל יחיד נפיק בה ידי חובתיה. ויחיד או מי שלא שמע או שלא קרא את המגילה מרישא עד סיפא לא נפיק בה ידי חובתיה. וצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת. ואם טעה או נאנס יחזור אותם מראש. ואם קורא ומתנמנם כגון שקורין אותו ועונה וכשמזכירין אותו ונזכר זהו מתנמנם יחזור בפסוק שלו ויקרא. אבל ישן כגון שקורין אותו ואינו עונה וכשמזכירין אותו אינו נזכר זהו ישן ואסור: נשלמו: ע"כ ת':

3והקורא את המגילה בציבור כורך וקורא בה כספר תורה. ורשאי הוא לפסוק בכל מקום שירצה. בין בסוף פסוק. בין באמצע פסוק. וכן מנהג בשתי ישיבות. והכי נמי אמ' רב עמרם גאון ריש מתיבתא. וכן כתב רב יהודאי גאון. הקורא את המגילה בציבור כורך וקורא בה כספר תורה ואינו פושטה כאיגרת. שבשתי ישיבות (ובית) [ובבית] רבינו שבבבל ובכל מקומות (ישר') [של א"י] קורין אותה כספר תורה: וכן עמא דבר: ת'. ורב היי גאון אמר מנהגא דחזנא קורא ופושטה כאיגרת. אבל הקורא וכורך כספר תורה לא חזא לנא: בערוך בערך מגל: ויש שנהגו לחבר הפסוקים משום דנקראת אגרת. ולא היא. דיש להוכיח ממגילה נקראת דאינו. מדקאמר התם עשרת בני המן ועשרת. צריך למימר בנשימה אחת. ולא קא' איש ועשרת. ואי מסתבר ליה למה צריך לומ' ועשרת: ומדקא' התם מגילה צריכה שירטוט כאמיתה של תורה. ופר"ח כמזוזה. אלמ' כמזוזה היא לכל דבר. ויש לעשות לה זיונין כל שעטנ"ז ג"ץ. דמזוזה. גנ"ז. תלתא תגין לכל חד וחד: ש'. בב"ג. ט' ב"ג. ע' ב"ג. ץ'. ב"ג: ונתתי סי' להם. מעלין בקודש ולא מורידין: שעטנ"ז ג"ץ. וח' דחור גדולה מכל האותיות. מאלפא רבתי. במסורת הגדולה: וכן ז'. דויזתא. זעיר: ות' דותכתוב אסתר. וי"ו דויזתא גדולה. כדא' במגילה. ובמסכת סופרים פי' דלא כפי ר"ת. דפי' צריך למימתחיה בקריאה ולא בכתיבה. ובמסכת סופרים צריך לממתחיה כמודייא דלברות. בפ"ר י"ג. ובפרק השוכר את הפועלים. האלהים צריך וי"ו כמודיא דלברות. פי' מודיא. משוט של מלחים. לברות. שם נהר: משום דכולהו בחדא זקיפה אזדקיפו: ועיקר: מקום שנהגו לברך יברך שלא לברך לא יברך. אמר אביי לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה מצוה לברך. כדרב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתם כו': לפניה מנ"ח. ולאחריה. הרב את ריבנו. והכי אמ' מרנא ורבנא משה גאון ריש מתיבתא. מגילה מעין ברכה דיליה קא חתים. ואע"ג דא' הרב. והדן. והנוקם. והנפרע. חתים הנפרע. לעמו ישר' מכל צריהם. ואית דאמרי האל המושיע. אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו. הנפרע לעמו ישר' מכל צריהם. האל המושיע:

4ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על מקרא מגילה: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה: ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה: וקורא את המגילה בעמידה: ולאחר קרייתו אומ': ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם האל הרב את ריבינו והדן את דינינו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו. ברוך אתה י"י האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע: