מחזור ויטרי, הלכות פורים רמט

1רמט. ניגון הפורים לר' יוספיה: וזה פתרונו:

2יום שַקָם שבט. לשון המקרא דגבי ישועת ישר' תפס לו. דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישר' ומחץ. כשיקום שבט ומחץ. שקם. כמו שקם. כמו שַקמתי. תומכיי. הה"ד בי תמך ימינך. וצדיקים תומכים. שח גבהות. פסוק הוא. ושח גבהות אדם. ועוד כת' וישח אדם וישפל איש. ודרשי' איש זה המן. אותו שר שהיה לראש. זה המן. נשפל. מטה המן. תחת נעצוץ. סמך המשורר על אגרת מגילה דדריש האי קרא על מרדכי והמן. תחת נעצוץ. שעשה עצמו ע"ז. וכת' בע"ז ובכל הנעצוצים וכל הנהלולים. יעלה ברוש. זה מרדכי שהיה ראש לבשמים שנא' ואתה קח לך בשמים ראש. ומתרג' מירא דכיא: כדאמ' פ' בתרא דחולין מניין למרדכי מן התורה שנאמר ואתה קח לך בשמים מתרג' מירא דכיא: ובקום רשע. פ"ה ובקום רשע לדור וקם שאון בעמך. ודרשינן רשע זה המן. וקם שאון. שנתחייבו שנאיהם של ישר' כלייה. ולכך מלא וקאם. שהנפילה הייתה אתמלאה אלמלא שלא עשו אלא לפנים מה שנשתחוו לצלם די הקם נבוכד נצר. כדאמ' במגילה וקם שאון בעדת ישראל הגולים בגלות בבל. עד שמע הצור נאקם. שאותו יום נפילה בי"ד באדר בו ביום נגאלו. ללמדך כמה גדלו נפלאותיו של הק'. וזהו יום הולדת הצרה. כמו יום הולדת פרעה. ולפיכך נקוד (הולְדַת) [הוֶלדֶת]. שהוא כמו יום הולדת הצרה. ויקנא אל. פ"ה ויקנא י"י אל עמו. לעשות נקמות. כמעשהו. הוא בקש להרוג היהודים ונהפוך הוא אשר יהרגו אותם. בסאסאה. לזר. להיות לזר כלפי ישר'. ונקם הבורא נקמתו. כדת מה לעשות בבכור שטניי. לשון המקרא הוא. יאכל בדיו בכור מות. ותניא הוא שטן הוא מלאך המות. ובלשון תלמוד בסוף ט'ו נשים. בכור שטן הוא. שהיה חריף ובקי ומעניש ומבייש בני אדם וממית. כמו השטן שממית בני אדם. וכן בקש המן להיות מלאך המות להשמיד להרוג ולאבד. ודת הוא למחות של עמלק כדכת' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים. שלא ישאר מגזעם לא שורש ולא ענף. וזהו ולשרש. תיבה הפוכה. כמו ותבואתי לשרש. כמו לדשנו. להסיר דשנו. עד שיתשלו מן העולם. ולשון המקרא דכת' ברשעים נקט. לא שורש ולא ענף. ודרשי' לא שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא. ולפי שתפס לו דרך שרשי האילן תפס תלישת האילן ושרשיו. ומספר ובא שהאל נקם. כאשר מחה יהושע שהיה ראש מחנה ישר' ובא משבט אפרים את עמלק. כדכת' ויחלש יהושע את עמלק ואת. עמו. ולכך תלה המשורר על מחייתו ומלחמת יהושע זה המעשה. לפי שנוסד במדרש עתידות מלחמת עמלק. כדכת' כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. ודרשי' במגילה. זאת מה שכת' כאן ובמשנה תורה. זכרון מה שכת' בנביאים על ידי שאול. בספר שמואל. בספר. מה שכת' במגילת אסתר. והזכירו קודם לשל שאול. והתחיל בחרוזתו השלישית סיבה היתה. כי על ידי סיבת שאול קם המן לישר' להיות שטן. כדאמרי' במגילה ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני. שאלמלא קטליה שאול לאגג לא מתייליד המן דגרים צערא לישר'. ויסד המשורר שכמו כן היתה סיבה לכפר על חט שאול שלא הרגו לשמעי שיצא ממנו מרדכי. שהקים האל מזרע שאול איש שהרג אותו צר שקם נגד ישר'. ומספר ובא כי סיבת לידת המן על ידי שהמלך שאול בן קיש ויך מחנה עמלק על שכת' בהם ראשית גוים עמלק. וכת' ויחמול שאול על אגג. עוד שאר שורש בסנה. כמו והסנה איננו אוכל. ונשאר בו שורש שלא נהרג אגג מיד ויצא ממנו המן שהיה מיצר לישר'. ולפי שרשעים נמשלו להמן המשיל כך. כאשר יסד המשורר בחרוזה רביעית קוץ מכאיב. הה"ד דכת' כקוץ מונד כולהם: ויש גורסי' נענש קישי ויחמול. העם על אגג והמקנה. שנסתלק ממלכותו על שם ויחמל. כדכת' נחמתי וגו'. אבות אכלו. שאול שהיה אב למרדכי שבא מזרעו. הקהו את שיניו. ועל שם שהוא משל בתלמוד אנו אין לנו אלא [שלש] אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. וזה היה עת חומסין אותי שגוזלין אותי משיעבוד היוצר. שהשתחוו לצלם לפנים. אז רבו עלי. לולי קדוש. אלמלא צור קדוש ישר' אשר שת תחתי בוססי' אותי. ולהודיע קדושות שמו עשה שהם לא עשו אלא לפנים. ופסוק הוא ציינו בוססו את נחלתינו. תחתי לכתוש. לפי אגרת מגילה נקרא' יסד כן. דגחץ ליה המן למרדכי כי ארב ביה אסוסייא דמלכא בעט ביה. כאשר יכתוש האויל במכתש. תחתי. ואתן ארם תחתיך. ודרשי' בברכות. אל תיקרי אדם אלא אדום. ועמלק מזרע עשו הוא.... ודוש. שדש ובעט בו. כדקא"ל מרדכי להמן. ואתה על במתימו תדרוך: פרח בראש. אית דגרסי' פרה. לשון פרה ראש הכת' ברשעים. והיא היא. פרח הוא הקוץ. מוסרח הוא מכאיב. לשון כאב בקוץ. על שם שמגדיל לנוגע בו. ויקם אל. ושם כנגדו איש שבא לכפר על חט שאול. ויקם אל. פ"ה. ויקם אל מושיע לעמו את אהוד. וכאן עשה גדר שהיה נפרץ. מאחי שאול. מקרובי שאול. כמו כי אנשים אחים אנחנו. שהיו מרדכי ואסתר ממשפחת שאול. והיו גורי. שבא משבט יהודה שנקרא גור אריה יהודה. ומבנימן שנקרא בנימן זאב יטרף. ולפי אגד' מגילה יסד כן. דאמרי' קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני. אביו מבנימן ואמו מיהודה וזה שאמרו לו אם מזרע היהודים שבא משבט יהודה שנא' בו ידך בעורף אויביך לא תוכל לו: וימן המן. פ"ה בריש דניאל. וימן להם המלך. וברשעים כת' בקהלת כדגים שנאחזים במצודה רעה בהם יוקשים בני האדם. וכן אירע להמן. גם באבדתו של האל. פ"ה בשיר של פגעים. באברתו יסך לך. על בת דוי. על בת ישר' שהיא אסתר שהיתה דות לב. כדכת' ותתחלחל המלכה מאד. שלבשתה רוח הקודש באברתו. או יש לומ' דאכנסת ישר' קאי. שהיו דוי לב. ונראה כפירוש הראשון דאאסתר קאי. וזה מוכיח. לומר מה תראי מאנוש. שכשנסתלקה שכינה ממנה כשהגיעה לבית צלמי' ואמרה אלי אלי למה עזבתני. וחזרה רוח הקדש אליה. לאמר מה תראי מאנוש. אחשורוש או המן. רגע. יסד כן על נפילת הרשעים שהיא בפתע פתאום. כדכת' כדגים שנאחזים. לפי רגע. וכת' חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. זו היא אסתר שהמתינה מעט קט עד שיעבר זעם אחשורוש. שבאו ג' מלאכי השרת אחד שמתח עליה חוט של חסד כדאית' במגילה. ונהפך שירי המן. וכבוד משתא שנשתבח בו. לוויי שאירע לו. אמנם יש לומר שיסד כן על שם שכבוד שאחשורוש עשה לו. נהפך לו לוויי. שכשבא מגינת הביתן אמי ווי מברא ווי מביתא. כדרשי' במגילה. (שקיש) [מקיש] שיבה לקימה. מה קימה בחימה. אף שיבה בחימה. כאשר זמם. המן. לענוש מרדכי הצדיק. פ"ה ועשיתם לו כאשר זמם. במדה שמדד שחשב לתלותו על העץ אשר הכין לו. ופ"ה גם ענוש לצדיק לא טוב: על אחת כמה וכמה שאין טוב לרשע צדיק. ולכך נענש בסאסאה: יזכר אל בית יעקב. שבח זו צריכין להזכירו. כעת צאת ישר' מבית פרעה שסח לי יאורי ואני עשיתיני. כדא' במגילה מאי דרוש. ומה מעבדות לחירות אמרו שירה ממיתה לחיים לא כ"ש. ובגאולת מצרים אמרו שירה דכת' השיר יהיה לכם כליל חג התקדש. ודרשי' בערכין ליל המקודש לחג טעון שירה:

3לא מצאתי פי' יותר:

4י ום שקם שבט תומכיי. שח גבהות צר היה לראש. מט המן לפני מרדכי תחת נעצוץ עלה ברוש: ו בקום רשע לדור וקאם. שאון ומהומה בעדת גולים. עד שמע נאקם. צר מצרה יום הולֶדֶת. ויקנא אל לנקום נקמות. מעשהו לדר כדת. מה לעשות בבכור שוטניי. מה. למחות ולשרש עד תלוש. כאשר מחה ראש מחניו. איש אפרתי ויחלוש: מט: ס יבה היתה מאז במולכו בן קיש. ויך מחנה. ראשית (א) גליון כת"י: י"א נענש קיש. ויחמול העם על אגג והמקנה. גוים ויחמול. עוד שאר שורש בסנה. אבות אכלו בוסר תמול ותקהינה שיני בניהם אחריהם עת חומסיי: הם: רבו עלי לולי קדוש. ישראל שתלי בוססי. תחתי לכבוש לכתוש ודוש: מט: פ רח כרוש נצר אגג. קוץ מכאיב שהגדיל כאב. ויקם (ב) גליון כת"י: ויקם אל עושה סייג. ויש מחזורי' שכת' בהם וַיֵפֵר. כגון ויפר את עמון. ועיין בן פורת יוסף. אל עושה סייג. מאחי שאול. גורי זאב. וימן המן לאחוז כדג. במצודה רעה. גם באברתו יסך על בית דוי. באברתו. לאמר מה תיראי מאנוש. רגע נהפך שירו לוויי. כאשר זמם צדיק ענוש. מט: יזכר אל בית יעקב. יום צאת מבית סח לי יאור. נין עשו אין דם לעקוב. מחמם אחיו השאיר שאור. יקבו אוררים ארור וקוב. למועד יחשכו צר ואור. נכון לו יום חשך ולי שרים. חבוש י"י את שבר עמו: את שברי. גם יד הוללי. קדקד וזרוע עד יבוש: מט: ה בו לצדיק מפרי. ידיו שם עולם לצבי. בלשן בלשונו שת צרי. לְחֳלְיֵינו בצר שבי. האיר בן יאיר עם מרירי יום ותעש בת אביחיל לכן כדיי. זכר למו. כזכור לראש. הם האבידו למאבידיי. שורש פרה לענה ורוש: מט: אחר: