מחזור ויטרי, הלכות ראש חדש רכז

1רכז. נהגו העם לברך בראש חדש לקרוא את ההלל. אבל רבינו תנוח נפשו בצרור החיים. לא מברך עליו: והא לך תשובתו: ששאלתם על היחיד הקורא את ההלל בימים שאינם מי"ח של תורה אם חובה על הציבור לברך יברך גם היחיד: אבל אני איני מברך עליו לא עם הציבור ולא ביחיד. לפי שאינו אלא מנהג. ואין מנהג צריך ברכה. כדאמרי' בסוכה פ' לולב. שקיל חביט חביט ולא בריך. קסבר ערבה מנהג נביאים הוא. כו'. לפיכך איני מברך עליו אשר קדשנו במצותיו וציונו. אבל אני מברך עליו ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה המהולל בפי עמו משובח ומפואר בשירי דוד עבדך ברוך אתה י"י מהולל בתשבחות. ולאחריו יהללוך כדרכה: ולא שמעתי יותר כי לא דקדקתי מרבותיי: שלמה בר' יצחק: וראיתי ר' שלא קרא הלל דראש חדש עם הציבור וקראו בפני עצמו מיושב בשעת קריית ספר תורה: ת': וזו תשובה השיב ר"ת על רש"י זקינו: גרסי' בערכין פ' אין מעריכין. מאי שנא הני הואיל דגומרין בהן את ההלל. דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק. שמונה עשר ימים גומרין בהן את ההלל. ואילו הן. שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב ראשון של פסח. ויום טוב ראשון של עצרת. מהכק שמעי' דאין חובה אלא באילו הימים. וצא ולמד מדקפריך במסכת' תענית בפ' ג' פרקי'. וניתני בניסן לא היה בו מעמד שהיה בו הלל קרבן מוסף וקרבן עצים. ועלה א' רבא זאת אומרת הלל דראש חרש לאו דאוריית'. דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק כו': ואמרי' התם רב איקלע לבבל חזנהו דהוו קא קרו. סבר לאפסוקינהו. כיון דחזא דקא מדלגי א' ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. הרי במקומו של רב לא היה מנהג לקרותו. (ובבל) [ובבבל] היה מנהג. הא למדת שמצוה לקרותו ולברך עליו. ואפילו יחיד שכן נהגו לברך ולקרות בבבל. ולא דמי לההיא דאמרי' בפ' לולב וערבה אייתו ליה ערבה חביט ולא בריך. קסבר מנהג נביאים הוא. דהתם טילטולא בעלמא. אבל גבי הלל חייב לברך. דאמנהגא מברכי'. כדאמרי' גבי שני ימים של גליות. במסכת ביצה. היזהרו מנהג אבותיכם בידכם. ומברכינן ומקדשינן אמנהג אבותיכם. אבל אמנהג נביאים דטילטול לא מברכינן. ועוד דלא מייתי ראייה דלא מברכינ' ממנהגא: תדע דמברכי'. מדאיקלע רב לבבל ברכו כדי לקרותו. אמטו להכי סבר לאפסוקינהו כסבור דטועים הוו. ולא מצי למימר דרב באמצע הלל נכנס. דא"כ הוה ליה למימר רב איקלע לבבל. על לבי כנישתא. אלא מתוך ששמע שהם ברכו. סבר לאפסוקינהו. והילכך לא שנא יחיד ולא [שנא] ציבור קורין בראש חדש ומברכין דעל כורחי' ר' יוחנן דא' גומרין לא פליגי במילתיה למימר הכא גומרין. אבל בשאר ימים אין גומרין. אלא קורין בדילוג. דאם כן דאורייתא הוא בראש חדש ובחולו של מועד אלא שידלג. והוא בא ללמדינו שאילו מדאורייתא. ולא מדראש הדש. ולא נתכוון לומ' אלא שבאילו חייב לקרות. ולשון גומרין. היינו קורין. כדאמרי' גומרי' אותה עם הנץ החמה. והתם מוכח דקורין קא' כי מעיינת ביה שפיר. וכאלה רבות גומרין לשון קרייה בתלמוד. ואין לומר גומרין היינו מסיימין כדפרי': ואם [תאמר] אמאי נקט יחיד. אומ' אני דלא גרסי' הכא בעיניין יחיד בכל הספרים. ואי גרסינן ליה היינו טעמא דבמתניתין קת' בשנים עשר יום החליל מכה לפני המזבח. בשחיט' פסח ראשון. ובשחיט' פסח שני. ביום טוב הראשון. וקא' בגמ' מאי שנא הואיל וגומרין בהן את ההלל. דא"ר יוחנן י"ח ימים שיחיד גומר בהן את ההלל למעוטי שחיטת [פסח] ראשון ושני דתניא במתני' דאין שוחטין הפסח על היחיד ואע"פ כן לא מצאתי יחיד בכל הספרים. ועוד נ"ל מה שכתב בהלכות גדולות. דהיכא דלא כניפו כולו ישר' קרי יחיד לגבי הלל. לפי (שיהוא) [שהוא] מתוקן לשחיטת פסח שהוא ציבור דכולהו ישר'. כדא' בערבי פסחי'. אבל הכא באילו י"ח יום לא הוי ציבור אלא כעין יחיד לגבי כולהו ישר': וראיתי תשובה על זה שסותרת מה שכת' בהלכות גדולות. ואין בה ממש. דאי גרסי' יחיד כדבריהם כן הוא. ועוד אמרי' בתענית. תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר. ופר"ח לא יתחיל בברכה. ואם התחיל בברכה גומר. כגון מקום שנהגו לברך ולקרות. לא שנא בין יחיד בין רבים. דמאחר דהוא מנהג מה לי יחיד מה לי רבים. צא ולמד מערבה דהוא מנהג ויחיד חייב. הילכך כל אדם חייב הואיל ואין מנהג. וגם לברך הוא צריך ולא דמי לערבה לגבי ברכה. ואי נמי גומרים גומרים ממש לאפוקי דראש חדש דמדלגין מ"מ מברכין דאמרי' בברכות פ' הקורא בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל. דלא פסקינ' ואי לא ברכה אמאי לא פסקי'. לא אשכחן בכולי תלמוד' דלא פסקי' אלא במקום ברכה. כגון במגילה ובק"ש. ואפי' בתחילה דמובטח לו שהוא בן העולם הבא. לא איירי תלמוד' דלא פסקי'. וכן פוסק בה"ג בהילכות לולב דמברכינן תחילה וסוף. ואמרי' בתלמוד ירושלמי אם ראית הלכה רופפת בב"ד ראה היאך ציבור נוהגים. ובתלמוד שלנו אמרי' מנהג עוקר הלכה. ואמנהגא סמכי' וכל המשנה ידו על התחתונה. דאפי' בכ"א יום שיחיד גומר בהם את ההלל. לא מצינו ברכה אלא ממנהג. ה"ה נמי בשאר ימים דסמכי' אמנהג ומברכינן: יעקב בר' מאיר: