מחזור ויטרי, הלכות תפילין מספר התרומה יד

1תקיד. ואלה ראשי השיטין שנהגו בשל יד שבע.

2פרשה ראשונה: וידבר. את היום. יוצאים. לתת. חג. ההוא. תורת: פרשה שנייה: והיה. רחם. בשה. לאמר. כי הקשה. בהמה. לאות: פרשה שלישית: שמע. את. והיו. לבבך. ובלכתך. ידך. מזוזות: פרשה רביעית: והיה. ובכל נפשכם. ואכלת. ה' בכם. אשר ה'. בין עיניכם. ביתיך ובשעריך:

3ראשי שיטין של ראש.

4פרשה ראשונה: וידבר. מזה. הזאת. זה: פרשה שנייה: [והיה. וכל פטר חמר]. ה' ממצרים מבית עבדים. כל פטר רחם הזכרים: פרשת שלישית: שמע. נפשך. לבניך. על: פרשה רביעית: והיה. עשב. לא תתן. את בניכם:

5כת' בשימושא רבה ורב אלפס הביאו. אמר רבא כל אלפא ביתא דתגי אתה מוצא בתפילין. אילו הן. ח"ץ דם ש"י ל'מ'ע'ת'. זהו פרשת קדש: ב'פ'רי. ה'ז'ם'. א"ך. ד'ק'ח'. כ"ה. זהו פרשת והיה כי יביאך: ש'ע'ט'נ'ז' נ"ץ דשמע. והיה אם שמע: וזהו פי'. ח"ץ של חמץ. ח' ד' תגי. ץ'. ה' תני. דם. דהיבוסי. ג"נ תגי: ש' דאשר. הי תגי. י' דלה'. ג' תני. ל'מ'ע'. דלמען. ד' ד' תגי. ת' דתורת ג"ג תני: ב' דיביאך. פ"ר דפטר. ג"ג תני. ה'ז'ם. דהזכרים. ג"ג תני. אך דישאלך ג"ג תני. ד'. דיד. ק' דהקשה. ח' דלשלחנו. כ"ה. דידכה. ג"ג תני. ש"ע דשמע. ט"ט דלטוטפות. ג' דנפשך. ז' דמזוזות. ג' דדגנך. צ' דהארץ ג"ג תגי: אמר רבא כל תפילי דלא בדיקי בהני אתוותא פסילי: עד כאן לשונם: מיהו בתלמוד שלנו [ליתא] כל זה. וכמו כן כת' שם. אי כתבינהו אגויל שפיר דמי. והא ליתה. דפריך בפ' המוציא יין תפילין אגויל מי כתבינן. והני זיונין המפורשין כאן היינו תגים גדולים. אבל תגים קטנים כל מקום שהאותיות ש'ע'ט'נ'ז' ג"ץ. צריכות זיונין קטנים. כדאית' פ' הקומץ רבה: הכותב תפילין יעתיק ממקום מדוייק מחסירות ויתירות. שאפי' קוצו של יו"ד מעכב. כדאי' פ' הקומץ. ומתוך תלמוד שלנו יש ללמד דלטוטפת אין בכל השלשה וי"ו אחר הפ"ה. כמו שפירשתי בריש סדר תפילין זה. ומווזות. יש ללמד שיש וי"ו באחרונה לפני תי"ו זות. מלא. מדאמרי' פ' הקומץ. מזוזות שומע אני שתים. כשכתב מזוזות בפרשה שנייה הוי ריבוי אחר ריבוי. ואינו אלא למעט. דברי ר' ישמעאל. אלמא מזוזות משמע שתים. א"כ יש וי"ו לפני תי"ו. ולכך משמע לשון זות. משום דקרינן לשון רבים לא קאמר. דהא ריש סנהדרין אית ליה לר' ישמעאל יש אם למסורת גבי לטוטפות: וכל פטר חמר. חסר וי"ו במסורת. ובחלומות דברהדיא פ' הרואה א"ל לרבא וי"ו דחמור גהיט מתפילך. בדק ביה ואשתכח דגהיט ופי' רבינו שלמה שכתבו הסופר מלא ונמחק הוי"ו. גהיט פירושו מחוק. ובהלכות גדולות דרב יהודאי כת' גבי גט. אי אית ביה גיהטא או מחקא. הייני נמי מעיניין מחק או העברת קולמוס על התיבה. ויהרג. יש ספרים שהוא מלא בוי"ו אחר הרי"ש. אבל נראה שהוא חסר מדא' בהקומץ. ההוא דאיפסיקא ליה וי"ו דויהרוג בניקבא. זהו שבתחילת התיבה. אתא לקמיה דר' זירא א"ל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טיפש אי קרי ויהרג שפיר. ואי לא יהרוג הוא ופסול. ואי כת' מלא. א"כ היה לו לומר ואי לא פסול. ולא יותר. (ולא) [ולמה] הזכיר יהרג הוא. כיון שאין זה שום תיבה. וכן מוכח במסורת הספרים. ד' מליאים בלשון הריגה. וכל שריה אהרוג. בעמוס. עת להרוג. כי נמכרנו אני ועמי. והרוג בשונאיהם. אבל ויהרג לא חשיב א"ב חסר הוא: אמרי' במסכת סופרים שמע ישראל צריך לכותבו בראש שיטה וכל אותיותיו פשוטות. וצריך שיהא אחד בסוף שיטה. ואע"ג דבתפילין ומזוזות דאחד אינו בסוף שיטה לפי מנהג שלנו. מ"מ בעיקר כתיבת גוף האותיות אין שום שינוי. א"כ צריך שיהא אותיות של שמע ישראל פשוטות. פי' גדולות ורחבות יותר משאר אותיות. והתם נמי כת' וישחט. חי"ת פשוטה. שהוא חצי פסוקי' של תורה. ה' דהלי"י. פשוטה. עין דשמע ישר'. רבה מכל עין. דל"ת דאחד שמינה מכל דלת: כת' בשימושא רבה. לא אכשר לאחותי תפילין אלא מאן דקרי בתורה נביאים וכתובים. ותלמוד. בתורה. בספר בראשית. בנביאים. בספר שמואל. בכתובים. בספר תילים, ואי הוי במשנה שפיר דמי. מסייעא ליה מתנית' לדשמואל. בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. אמר רבא והוא דידע לתרגומי בכולהו. דכת' ולמדתם. ושמרתם. ועשיתם. וקשרתם. אם אין למידה אין שמירה. אם אין שמירה אין עשייה. אם אין עשייה אין קשירה: עד כאן לשונם: אמנם בתלמוד שלנו לא מצינו כל זה. אלא אדרבה פרק לולב הגזול גרסי'. קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין. אע"ג שלא למד במשנה רק שיהא נקי לשומרם בטהרה כאלישע בעל כנפים. וכן כת' התם. אמ' אביי אי כתבינהו אגויל שפיר דמי. וליתה. דאילו פרק המוצא יין פריך תלמודא. תפילין אגויל מי כתבינן. ואין לסמוך על דבריהם בדבר שתלמוד שלנו חולק עליהם. הילכך כל אדם טהור וזריז לשמור אותם בטהרה יניחם עליו ויאריך ימים ושנים בנעימים:

6סליקו הילכות תפילין.

7ועל קשר של תפילין נחלקו שני גדולי הדור. רבינו אליהו ורבינו יעקב: רבי' אליהו היה אומר שצריך אדם לקשור קשר של תפילין בכל יום. ומביא ראייה ממנחות שילהי פ' הקומץ רבה. דבעי תפילין מאימתי מברך עליהן. אביי ורבא דאמרי תרוייהו משעת הנחה עד שעת קשירה. [ורבינו יעקב אומר שאין צריך לקשור בכל יום ומביא ראיה מהא] דתנן מכניסן זוג זוג. ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר ישנות. ומפ' איזהו חדשות כל שיש בהן קשורות ואינם מקושרות. ומשום הכי אסר. דילמא קטר להו. והוי קשר של קיימא. ואם צריך לקשור בכל יום א"כ יכול לקושרו בשבת שאינו של קיימא. אלא שאינו עשוי לקשור ולהתיר בכל יום. ועוד א"כ כולם חדשות נינהו. אפילו ישנות המקושרות כיון דצריך להתיר ולקשור. ואומר רבינו יעקב שאין צריך אלא פעם אחת. בשעת עשייתם. ומשום הכי אוסר בחדשות. דילמא קטר לחו והוי קשר של קיימא. ויתיב שפיר חדשות וישנות. חדשות שעדיין לא הוקשרו. וישנות שהוקשרו ועוד מביא ראייה רבינו יעקב מפ"ק דחולין. דאמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמד כתב שחיטה ומילה וי"א אף קשר של תפלין. וברכת חתנים וציצית. ואידך הני שכיחין. פי' כתב שחיטה ומילה כל שעה הוא צריך מהן. וצריך יותר שילמדם. אבל קשר וברכת חתנים וציצית לא שכיחי. ואינו צריך כל שעה לעשותם. דכיון שעשוי הקשר פעם אחת אינו צריך יותר לעשות. וכן הציצית בטליתו. וברכת חתנים נמי אינה תדירא ושכיחא כל שעה כמו הני: וההוא דהקומץ. פי' עד שעה קשירה. עד שעת קשירה. עד שעת שיהדק הקשר בראשו. ואינה קשורה ממש. כמו קשורה בו ככלב. וכמו השליא קשורה בוולד: