מחזור ויטרי, הלכות לולב שעו

1שעו. ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן: ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצותיו ותתן לנו י"י אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום חג הסוכות הזה. זמן שמחתינו באהבה מקרא קודש זכר לציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים. מועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו. ברוך אתה י"י מקדש ישראל והזמנים: ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה אשר קדשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה: ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה: ואם שבת הוא אומ' תחילה ויכולו: בורא פרי הגפן. ואשר בחר בנו. ומוסיף בה. ותתן לנו י"י אלהינו באהבה שבתות למנוחה ומועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום המנוח הזה ואת יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו באהבה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים שבת ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו ב"א י"י מקדש השבת ישר' והזמנים: לישב בסוכה: שהחיינו: ובברכת המזון מזכירין יעלה ויבא בבונה ירושלם: בשחרית הולכין לבית הכנסת. ומתפללין כתפילת ערבית: ולשיגיע שליח ציבור להמברך עמו ישר' בשלום: נוטל לולב בימין ואתרוג בשמאל. ועומד ומברך. ת': ומצאתי כל מצוה שכת' בה לכם. מברכין מעומד. כגון לולב. וציצית. ומילה. בלולב כת' ולקחתם לכם (ויקרא כ״ג:מ׳) בציצית כת'. והיה לכם לציצית (במדבר ט״ו:ל״ט). במילה כת' המול לכם כל זכר (בראשית י״ז:י׳) וכולהו ילפי' מעומר. דכת' וספרתם לכם (ויקרא כ״ג:ט״ו). מה להלן מעומד דכת' בקמה ודרשי' בקומה. אף כולן. ועוד כת' לעמוד (לשרת) לפני י"י [לשרתו] ולברך [בשמו] (דברים י׳:ח׳). איתקש ברכה לשירות: כך מצ'. ת': ומברך ב"א י"י אלהינו מ"ה אקב"ו על נטילת לולב: ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה: ומוליך ומביא ומעלה ומוריד: ומנענעו: והכי אמ' רב פלטוי גאון. מי שנוטל לולב לצאת בו חייב לברך עם נטילתם: שהלכה רווחת היא בישר'. כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן חוץ מהטבילה: והמנענע בשעת נטילתו מברך עליו. ונוטלו ומנענעו ומחזירו למקומו: אבל שליח ציבור אוחזו בידו עד שיגמור את ההלל. כל אותם שבעה ימים. ומנענעין את הלולב בהודו לי"י. תחילה וסוף. פי' בסוף הפסוק בחסדו. ת'. וצריך להתיז סמ"ך של חסדו. דלא לישתמע חדו: ירושלמי: ויש אומ' בסוף. בהודו שני אחרי ברוך הבא: ת': ובאנא י"י הושיעה נא: ואם שבת הוא אין נוטלין את הלולב משום דרבה: וקורין את ההלל. וגומרין את כל שמונה: והן מי"ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל. ומברכין בהן לגמור את ההלל. כשם שבכל יום ויום חלוק בפרי החג. ואף באחרון גומרין. שרגל בפני עצמו הוא. ושמחת תורה. וזהו ובגולה עשרים ואחד יום ט' ימי החג. ושני ימים טובים הראשונים של חג פסח. ושני ימים טובים של עצרת. ושמונת ימי חנוכה: ת'. שמאחר שהיה הנס גדל והולך כל ימי חנוכה הרי הוא כאילו חלוק בקורבנותיו. כשמונת ימי (חנוכה) [החג]. אבל שבעת ימי הפסח (אינו) [אינן] חלוקין: ת': קדיש. כו': ומוציאין שתי תורות. באחת קורין חמשה שור או כשב (ויקרא כ״ב:כ״ז). עד וידבר משה את מועדי ה' (שם כד): ואם שבת הוא קורין ז': ובשנייה קורא המפטיר בפנחס. ובחמשה עשר יום לחדש השביעי. עד סוף פיסקא: קדיש עד דאמירן: ת':

2וכן עיקר להודות ולקדש אחרי קריית המפטיר במקום שהמפטיר קורא חובת היום. כמשפט ראש חדש וחנוכה הבאים בשבת. וחגים שקורין בשתי פרשיות והשנייה שגם היא חובת היום קוראה המפטיר. הדין נותן שאחרי קריאת שהיא חובת היום יאמרו קדיש. כמו שנהגו בכל שבתות השנה אחרי קריאת חובת היום. והמדמים. דמה מצינו בכל שבתות השנה קודם המפטיר קדיש אף כאן. לא יפה דקדקו. דשאני התם שכבר קראו חובת היום. מה שאין כאן: ת': ומפטיר בזכריה: הנה יום בא לי"י (זכריה י״ד:א׳). על שם מגפת כל הגוים והבהמות שתהיה בחג הסוכות. וכדכת' באפטרת'. ולחוג את חג הסוכות: ת'. ועוד דקרובי דינא דינא בענן. שהרי עבר מעלינו יום הדין בסמוך. ומקרבינן ליה יומא דדינא דמלחמת גוג ומגוג: ת': אשרי: ואם שבת הוא יאמר יקום פורקן תחילה. ואחר כך אשרי: יהללו את שם י"י וגו'. ומחזיר התורות למקומן: ושליח ציבור אומ' לפני התיבה קדיש. עד דאמירן: ועומדין למוסף: ומתפללין אבות וגבורות וקדושת השם: אתה בחרתנו: עד זכר ליציאת מצרים: ואומ' מפני חטאינו: