מחזור ויטרי, הלכות לולב שפד

1שפד. בשמיני עצרת. ליל התקדש חג. שמיני ספק שביעי הוא ומקדש בסוכה את יום שמיני לחג עצרת הזה. וצריך לומ' זמן שהרי רגל בפני עצמו הוא. כדאמ' פ"ק דיומ'. וראש השנה לעיניין פז"ר קש"ב ת'. רגל לעיניין לינה. ואבל. כפר"ח. וברכה. ברכת מלך עולם. כדאמ' בתוספת'. ושיר מפר' במסכת סופרים למנצח על השמינית. ותרי מזמור כתיבי על השמינית. ושמא חד נאמ' בשני עינייני'. והשני על המילה: ת"ם: ודלא כפי' הקונט'. חדא דפזר לקשב הוה ליה למימר ולמיחשב לינה. כדמוכח בלולב וערבה. ועוד ברכת המלך כל שבעה מי איכ' כדפריך גבי זמן התם. ועור דמסיק התם ברכת המזון ותפילה. וא"כ היינו רגל היינו ברכה: ת': וקיימ' לן הילכת' מיתב יתבינן לשם סוכה ברוכי לא מברכינן. ת': דתרתי דסתרו אהדדי בחד דוכתא הואי. שלאחר שעשיתו קודש בקידוש לומ' את יום שמיני לחג עצרת הזה. תעשהו חול. בברכת סוכה. ועוד דאמרי' בירושלמי מי שסוכתו עריבה עליו יקדש בתוך ביתו ויחזור ויאכל בתוך סוכתו. ואין זה קידוש שלא במקום סעודה. דכיון שדעתו מתחילה לאכל בסוכה כבמקום סעודה דמי. וכן כתב רבינו ניסים מההוא הירושלמי: והרב ר' יוסי מקינון לא היה אוכל בסוכה ליל שמיני עצרת: ת': ואתרוג לא מיתאכלא ביה. דהואיל ואתקצאי לשבעה אכתי לא נפק מקדושתיה עד תשיעי ספק שמיני דבטל שם ספק שביעי לגמרי. ומיהו במקרא פרשה לא משנינו למיקרי ביום השביעי. כי היכי דלא ליזלולו ביה. שאתה קורהו מקרא קודש ותחללנו בשם שביעי. ומהאי טעמא נמי לא קרינן ביום השני. בהדי חמשה עשר ביום שני של סוכות. שלא לפקפק קדושת היום מחזקתה. להכריעה לכאן ולכאן: ובפרשת היום עשר תעשר היא. בין שחל להיות בשבת בין בימי השבוע. שכך שנינו בשמיני עצרת. מצות וחוקים ובכור. ומחמת מצות הענקה. דכי קאי בפסח ביום טוב האחרון קרי ליה תנא כל הבכור בהדיא. ש"מ דחג דזמן אסיפא היא. ורישא דשתא לחינוך שמיטין ויובלות. הזקיקו רבותי' להוסיף על כל הבכור עשר תעשר. להכריז על המעשרות. וחוקי שמיטות. ולצוות הענקת עבד ופתיחת יד לאביונים. היינו דקת' מצות וחוקים ובכור: ומחמת חידוש הפרשה וחיבת המעשר ייסדו לו פייטנין קרובה מיוחדת. היא [איום] אמצה עשירייה. ושוררו עליו קיבוץ עשרונות ועשיריות המצויינין בתורה על פי הלכות ואגדות. ורמו המייסד בסילוק פרשה זו נקראת שתי פעמים בשנה. אחת של ראה אנכי. ואחת בשמיני עצרת. וכך התחיל. השקיפה ממעון קדשך מן השמים. וברך משנני עשר פעמיים: ובדורו של קלירי עמד המשורר ואחז בידו שער יסודו לפיוט: גומרין הלל וקורין קוהלת אם עדן לא נקרא: ת'. ורש"י הורה כן. פרשת עשר תעשר בפסח ועצרת אין קורין אותה אלא מתחילין כל הבכור. אלא א"כ אירע קריאתה בשבת מפני שקורין בה ז'. ויהא הפרשה קצרה. לפיכך מתחילין בעשר תעשר. אבל בסוכות ביום שמיני ספק שביעי מתחילין עשר תעשר בין בחול בין בשבת. מפני שיש בה מצות וחוקים ובכור. נתינת מעשרות וחילוק מתנות לעניים שמפורשין בה. ובסוכות עת הבציר ועת האסיף הוא. וכדי להשמיע ולהזכיר חוקי הפרשה כדי שיחלקו לעניים ויתמכו האביונים נהגו לאומרה: ויש חולקין בדבר. ואומ' שאין צריך להתחיל אלא בכל הבכור. אך אין ממש בדבריהם. דקאמרי' במגילה פ' בני העיר. ביום שמיני של חג מפטירין במצות וחוקים ובכור. ובכור תרתי משמע. בכור. כל הבכור. ומצות וחוקים דעשר תעשר: ומצינו ראייה לדבר שר' אליעזר בירבי קליר יסד קרובה על פרשת עשר תעשר. בסוכות. מה שלא יסד בשאר רגלים. ועוד יסד בקרובה פרשה זו בסילוק. ונשנית בשנה שתי פעמים. כלומר חוק הוא ולא יעבר. שתהא נקרית ב' פעמים אחת במקומה לשבתה. ואחת לסוכות ביום שמיני של חג: ולדברי האומ' מתחילין כל הבכור שאלנו לר'. מפני מה נקראת ביום השמיני. הלא לא נזכר בה ביום שמיני כלל. ואמ' לנו ר' מפני שכת'. והיית אך שמח (דברים ט״ז:ט״ו). ואמרי' בפ' בכל מערבין. לרבות לילי יום טוב האחרון של חג לשמחה: והרב ר' חיים כהן בר' חננאל פי' מצות וחוקים ובכור. מצות אלה המשפטים. שהן גופי מצות ודיניו. וחוקים. אם בחקתי. שהן קבלת מצות ותוכחות. ובכור. כל הבכור. ופי' או מצות. או חוקים. או בכור: ואנו לאפוקי נפשין מפלוגת' קרינן בעשר. וכל הבכור: אע"פ שבירושלמי מצא הרב סייג לדבריו: וכן עמא דבר: ור"ת פי' לכך מתחילין מעשר תעשר. לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה שנוהגות באותו זמן. שהוא זמן האסיף. ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל ביתם. ויש באותה פרשה מצות מעשר עני. ומצות נתן תתן. פתה תפתח. הענק תעניק. העבט תעביטנו: ת"ם: ת': ומוציאין שתי תורות וקורין ה' בפרשת עשר תעשר. ואם שבת הוא קורין בה ז'. והמפטיר קורא בפנחס. ביום השמיני עצרת. וקורין בנביא ויהי ככלות שלמה (מלכים א ח׳:ס״ו). עד וכפיו פרושות השמים. מתוך האמור בו ביום השמיני שלח את העם: ת': היום פוסקין צדקה לעניים ברבים. שהרי המפטיר בנביא והמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני י"י. והקורא הכריז לא תקפץ את ידך. פתח תפתח. ובכל הרגלים אתה מוצא פיסוק צדקה ביום קרות איש כמתנת ידו: ת': מעתה עומדין למוסף: ומזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים: משיב הרוח ומוריד הגשם: אתה בחרתנו. מפני חטאינו: פסוקי מוסף כמו שסדורין למעלה. והשיאנו: עבודה והודאה וברכת כהנים. ושים שלום: קדיש כו':