מחזור ויטרי, הלכות סעודה ס
מחזור ויטרי · Machzor Vitry, Laws of the Meal 60
Open in the reader →1ס. אמ' אביי נקיטינן שנים שאכלו מצוה ליחלק. תניא נמי הכא שנים שאכלו מצוה ליחלק במה דברים אמורים בזמן ששניהם סופרי'. אבל אם אחד סופר ואחר בור סופר מברך ובור יוצא: ואתבעי ליה לבור לאודועי לסופר דהוא אינו מברך דלכוין דעתיה להוציא לבור. דנתכוין שומע ולא נתכוין משמיע. או משמיע ולא שומע לא יצא עד שנתכוין שומע ומשמיע: ואפי' למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה. דקתני גבי ק"ש היה קורא בתורה והגיע זמן ק"ש אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. ואמרי' מאי אם כיון לבו לקרות. לקרות הא קא קרי. בקורא להגיה. פ' שאינו קורא התיבה בקריאתה אלא במסורת שלה בחסירות ויתירות. כמות היא שלא יטעה לעשות מהחסר היותר ובהפך בהגהתו: וג' שאכלו כאחת הוו חייבי' דא"ר אסי א' קרא (תהילים ל״ד:ד׳) גדלו ל"י אתי ונרוממה שמו יחדיו. וגמרי' מיניה דבעי מיפתח גדול בראשון. ומיעניה אינון בתריה. וגמרי' מיניה דבעו תרין ואנא בהדייהו. הא תלת כת'. אתי ונרוממה: ג' שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק: יהוד' בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדפתי כריכו ריפתא בהדי הדדי. לא הוה בהו מאן דפליג מחבריה. אמרי (כדתנן) [הא דתנן] ג' שאכלו כאחת חייבין לזמן. הני מילי היכא דאיכא גדול. אבל הכא חילוק ברכות עדיף. (כריכו) [בריכו] כל חד וחד לחודיה. אתו לקמיה דמרימר א' להו ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם. וליהדור זימון. אין זימון למפרע. ואילו תלתא דאכלי בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך. ואע"ג דתרין אינון הואיל וקבעי בזימון מעיקרא מזמנין אינון והוא עמהון. נפקינון ידי זימון. מאי טע' זימון והדר ברכה הויא. ברכה והדר זימון לא הוי. דא' רבה תוספאה הני (מילי) תלתא דקבעי סעודתייהו בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך אינהו נפקו בזימון ומזמנינן עילווייהו. איהו לא נפיק בזימון דליהון ואין זימון למפרע. והיכא דקבעי למיקם חד מינהון. פסקו סעודתייהו ומזמנין (עליהון) [עליה] עד הזן. וגמר איהו ברכה כולה ונפיק. ואוכלין. וגומרי' סעודת' ומברכי', והא מילת' לפני[ם] משורת הדין עבדי' ליה. אבל גמר סעוד' דתרין מינהון. ומסרהבין למיקם. דינא הוא דפסיק הד לחרין. דא' רבא הא מילתא אמר' במערבא משמיה דר' זירא אחד מפסיק לשנים. ואין שנים מפסיקי' לאחד. איני. והא רב פפא אפסיק (להו) [ליה] לאבא מר בריה דרב פפא. לאחשובי הוא דעבד ולפנים משורת הדין הוא דעבד: והיכא [דאכלו] בי תלתא בזימון. וקמי דלברכי נפיק חד מינייהו לשוקא. קרי ליה פלוני ופלוני ומזמני'. דא' רב דימי בר יוסף א' רב שלשה שאכלו יצא אחד מהן לשוק קורי' לו ומזמני' עליו. והוא דקרו ליה ועניי ושומעין קליה. מצטרף בהדייהו. א' מר זוטרא לא אמרן אלא בתלתא. דלא צריכי לאפוקי שם. אבל מעשרה דבעי למימר נברך אלקינו. אע"ג דקרו ליה ועני אין מזמנין עליו עד דאתי לגבייהו. מתקיף לה אביי. אדרבה איפכא מסתברא כו'. והילכת' כמר זוטרא. משום ברוב עם הדרת מלך: ושתי חבורות דיתבו בחד דוכתא בתרי כיתי אי חזו מקצתן אהדדי מצטרפן לחדא ואי לא לא מצטרפי: ומברכין כל חבורא חדא לחדא. ואי איכא שמש בינייהו דמשמש הכא והכא מצטרפין לחדא. ולית להו רשותא לאיפלוגי אלא מזמני תרוויהו כחדא. דתנן שתי חבורות שהן אוכלות בבת אחת בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו. מצטרפי' לזימון. ואי לא אילו ואילו מזמנין לעצמן. ותנא ואם יש שמש ביניהן מצטרפין והלכה כב"ש. ומותר לשמש בשמש עם הארץ: