מחזור ויטרי, הלכות סעודה סז
מחזור ויטרי · Machzor Vitry, Laws of the Meal 67
Open in the reader →1סז. וזה הוסד מפי רבינו תנוח נפשו בצרור החיים. נטילת ידים על שם כלי ששמו אנטל. והוא מהזיק רביעית לוג. כדאמרי' אנפק' אנבג אנטל. מחזיק רביעית של [תורה] ושנו רבותינו [מי] רביעית נוטלין לידים (ו) לאחד ואפי' לשנים הואיל ומשירי רביעית קאתו ונטילה שאמרו אינה אלא בכלי ואי נמי אי טביל ידיו בנהר אז במעיין או במקוה של מי סאה סגי. וכשהולך בדרך נוטל עמו כלי קטן שהוא מחזיק רביעית ליטול ידיו ממנו ודיו. או נוטל ידיו שחרית בביתו ומתנה עליהם לכל היום שמא לא ימצא מעיין או נהר לטבילה. ושאלנו לר' הנפנה ונוטל ידיו צריך לחזור וליטול פעם (פעם) אחרת או לא ואמ' לנו אף אני כך שאלתי את רבינו יעקב בר' יקר. ואמר צריך לחזור וליטול. (ובדברי) [וכדברי רבי] נטילה אחת עולה לכאן ולכאן וראייה לדבר מיהא דרב. דאמר בפרק כל הבשר נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם לכל היום כולו. ואמר להו רבינו לבני פקתין דערבות כגון אתן דלא שכיחי למיא משו ידייכו מצפרא ואתנו עלייהו לכולי יומא: והילכתא כרב באיסורי. ועוד מעשה דרבינא כרב. נטילת ידים פי' רב היי בתשובותיו על שם שצריך להגביה ידיו לאחר רחיצתן כמו (ישעיהו ס״ג:ט׳) וינטלם וינשאם כל ימי עולם. חייב אדם לברך על נטילת ידים על כל פעם ופעם שנוטל ידיו מכאן דמצוה לרחוץ משום ניצוצות כדאמר ביומא חייב לברך דנטילה זו לנקות עצמו שיהא ראוי לקרות בתורה. ולשאר מצות ואמרי' במסכת ברכות כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא שמע עליו הכתוב אומר (תהילים כ״ו:ו׳) ארחץ בנקייון (כפות) [כפי] ואסובבה מזבחך וגו' אבל ברכת נקבים לאחר שבירך שחרית אינו צריך לברך כל היום ויש אומר שצריך לברך על כל פעם ופעם שנפנה ואפילו לנקבים קטנים ושאלתי לר' אם מברך עמה על נטילת ידים על כל פעם ופעם והשיבני אם אני עומד לעסוק בתורה לאלתר או לילך לבית הכנסת או להוציא בפיו שום קדושה אז אני מברך על נטילת ידים ואשר יצר. אבל בשעה שאני יושב ובטל איני חושש לברך על נטילת ידים אלא אשר יצר. ואותה לפי שצריך לנקבים. ואם בא לאכל לאלתר אינו נוטל ידיו ב' פעמים בשאר אנשים אחת על אכילה ואחת על פנייה אלא פעם אחת מברך עליה על נטילת ידים ויושב ואוכל. ואם אמר אדם לחבירו לאחר שברך ברכת המוציא טול ברוך אינו הפסק ואינו צריך לחזור ולברך מיוחד שמעין אכילה דיבר. וכן הורה ר' ונראין דבריו שלא הסיח דעתו מן הברכה כדאמר רב טול ברוך אין צריך לברך ור' יוחנן אמר אפילו אמר הביאו מלח הביא ליפתן. ואפילו אמר תנו מאכל לבהמה אין זו הפסקה דחייב אדם להאכיל לבהמתו קודם שיאכל. דאמר רב ששת גביל לתורי גביל לתורי אין צריך לברך: ואמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיאכל לבהמתו. שנאמר (דברים י״א:ט״ו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת: