מחזור ויטרי, סדר שחרית פח

1פט. (א) גליון כת"י: [צדק] (צדיק) לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. מיכן שאסור לו לאדם לעשות חפצו קודם שיתפלל. אמר להן ר יהושע בן לוי לבנוהי אקדימו (ואחשינו) [ואחשיכו] לבי כנישתא כי היכי דתורכון ימי. שנ' לשקד על דלתותי יום יום. וכתיב כי מוצאי מצא חיים: ואני ברב חסדך אבא ביתיך אשתחוה אל היכל קדשיך ביראתך. ואני תפילתי לך יי עת רצון אלקים ברוב חסדך עניני באמת ישעך: מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. שמחתי באומרים לי בית י"י נלך: שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב: אמרי האזינה י"י בינה הגיגי: הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי כי אליך אתפלל: י"י בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה:

2ברוך אתה י"י אלקינו מלך העולם אשר קדשינו במצותיו וציונו על (ב) גליון כת"י: כשאין לו מים מנקה בצרור ומברך על נקיות ידים שלא נתקן על נטילת אלא לסעודה שאמרו חכמים שצריך כלי. תשבי: נטילת ידים: ברוך אתה י"י אלקינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים (ג) גליון כת"י: חלולים. לא נימא חללים דלא לישוי לכולי עלמא(מדיעי) [מריעי לשון חלל:] חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח (ד) גליון כת"י: שאם יפתח אחד מן החללים הסתומים כגון הדקין וסמפוני הלב וקיבורת של זרוע וכל שוק שקורין בראון אם ניקבו כמלא חרירה של מחט מיד מת. או אם יסתם אחד מן הנקבים המפולשין כגון נקבים שלמטה והפה והאף: אפילו שעה אחת. לא גר' ליה. שהרי כמה מדוקרים וניקב בית חללם ומתרפאים. ובמסכתא נדה גרסי' ליה. והתם דווקא. דקת' התם דרש ר' שמלאי למה הוולד דומה במעי אמו מקופל ומונח כפינקס ושתי ידיו על שתי צדעיו ושני אצילין על שתי ארכבותיו ושתי עקיביו על שתי עגבותיו וראשו בין ברכיו. פיו סתום וטיבורו פתוח אוכל מה שאמו אוכלת שותה מה שאמו שותה ואינו מוציא ריעי שמא יהרוג את אמו. וכיון שיוצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לעמוד אפילו שעה אחת: אחד מהם או יסתם אחד מהם אי איפשר להתקיים ולעמוד לפניך ב"א י"י רופא כל בשר ומפליא לעשות:

3ב"א י"י אל' מ"ה שלא עשאני נכרי:..... עבד:..... אשה: (ה) גליון כת"י: אלהי נשמה. ברכה הסמוכה לחבירתה היא לאשר יצר ששתיהן בשורת הגוף ולכך אינה פותחת בברוך:

4אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה בראתה ואתה יצרתה ואתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא כל זמן שהנשמה תהא תלוייה בקרבי מודה אני לפניך רבון כל המעשים אדון כל הנשמות ב"א י"י המחזיר נשמות לפגרים מתים:

5ב"א י"י אל' מ"ה פוקח עורים. בא"ה אמ"ה מלביש ערומים. בא"ה אמ"ה מגביה שפלים. בא"ה אמ"ה סומך נופלים. בא'ה אמ"ה זוקף כפופים. בא"ה אמ"ה מתיר אסורים. בא"ה אמ"ה רוקע הארץ על המים. בא"ה אמ"ה המכין מצעדי גבר. בא"ה אמ"ה אוזר ישראל בגבורה. בא"ה אמ"ה עוטר ישראל בתפארה. בא"ה אמ"ה שעשית לי כל צרכי. בא"ה אמ"ה הנותן ליעף כח. בא"ה אמ"ה אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. בא"ה אמ"ה המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי:

6יהי רצון מלפניך י"י אלקינו ואלקי אבותינו שתתן לי חלקי בתורתך וכוף את יצרי להשתעבד לך ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגיליני לדבר עבירה ושמריני מבוא לידי הירהור עבירה ומבוא לידי חטא ומבוא לידי עון ומבוא ליד נסיון ומבוא לידי בזיון וישלט בי יצר טוב ואל ישלט בי יצר הרע ותניני היום ובכל יום לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותגמילני חסדים: ב"א י"י הגומל חסדים טובים לעמו ישראל: יהי רצון מלפניך י"י אלקינו ואלקי אבותינו שתשכין בינינו ובפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות ותרבה גבולינו בתלמידים ותצליח בסופינו אחרית שלום ותקוה (ו) גליון כת"י: לשון קניין כמו והקנינו ובירושלמי כתוב והקנינו: ותקנינו ביצר טוב וחבר טוב בעולמך ונשכם ונמצא ייחול לבבינו לאהבה וליראה את שמך ותבא לפניך קירת נפשנו לטובה: יהי רצון מלפניך י"י אלקינו ואלקי אבותינו (ז) גליון כת"י: צלותיה דר' בפ' ב' דשבת: שתצילני היום ובכל יום מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומחבר רע ומשכן רע ומפגע רע ומיצר רע ומשטן המשחית מדינה של גהינם מדין קשה ומבעל דין קשה בין בן ברית ובין שאינו בן ברית:

7יהי רצון (ח) גליון כת"י: רב בתר דמצלי א' הכי: מלפניך י"י אלקינו ואלקי אבותינו שתתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה חיים של יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים של עושר וכבוד חיים של חילוץ עצמות חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים שלימה חיים שתמלא כל משאלות לבינו לטובה:

8יהי רצון מלפניך י"י אלקינו ואלקי אבותינו שלא אחטא ומה שחטאתי לפניך מרוק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי ייסורין וחלאים רעים. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך י"י צורי וגואלי: (ט) גליון כת"י: כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. של חיי שעה (בדרך) [מברך של חיי עולם לא כ"ש. וכשמברך קודם עשייה נראה שמצווה ועושה:] ברוך אתה י"י אלקינו מלך העולם אקב"ו לעסוק בדברי תורה: (י) גליון כת"י: הערב נא. ברכה אחת היא. וסיומה היא זו כר' יוחנן. ואע"ג דאמרי' בברכות דאשר בחר בנו נתקנה לאחר הערב. דאמר רב פפא הילכך (נימדינהו) [לימרינהו לכולהו(ן) אשר קדשנו. הערב. אשר בחר. מיהו זימנין דא' לה לבדה בקריאת התורה, ופתח בה בברוך כאילו אינה (כמזכה) [סמוכה] לחבירתה. מידי דהוה אאשר ברא ששון ושמחה. היכא דליכא פנים חדשות. כדפי' הקונט' בפ' קמ' דכתובות: תם.] הערב נא י"י את דברי תורתך בפינו ובפי פיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו כולנו וצאצאינו וצאצאי כולנו יודעי שמך ולומדי תורתיך ב"א י"י המלמד תורה לעמו ישראל: ב"א י"י אלקינו מ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ב"א י"י נותן (*י) גליון כת"י: לאחר ברכת התורה או' ברכת כהנים שיש בה ס' אותיות כנגד ס' מסכתות שבתלמוד: התורה:

9יברכך י"י וישמרך. יאר י"י פניו אליך ויחנך. ישא י"י פניו אליך וישם לך שלום: אילו דברי' שאין להם שיעור הפיאה והביכורים והראיון וגמילות (יא) גליון כת"י: וגמילות. אע"ג דאמרינן בנדרים ביקור חולים אין להם שיעור לא החשיב ליה דכלל גמילות חסדים שייך כדמוכח בפ' מפנין: חסדים ותלמוד תורה: אילו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא אילו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם [(יב) ביקור חולים והכנסת אורחים אין כת' במשנה וגמילות חסדים הוא. כדאמר בפרק מפנין:] לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם: שליש במקרא. וידבר י"י אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו: ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו ל"י כבשים בני שנה תמימם שנים ליום עלה תמיד: את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים: ועשירית האיפה סלת למנחה כלולה בשמן כתי' רביעית ההין: עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחח אשה לי"י: ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר ל"י. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחח לי"י: [(יג) וביום השבת. רבנו תשבי היה מדלגו וכן בראש חדש דלא יתכן לומרם בתפילת יוצר והם למוספם:] וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם ושני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו. עלת שבת בשבתו על עלת התמיד ונסכה: ובראשי חדשיכם תקריבו עלה לי'י פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים: ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחר ושני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. ועשרון עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עלה ריח ניחח אשה לי"י. ונסכיהם הצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה: ושעיר עיזים אחד לחטאת לי"י על עלת התמיד יעשה ונסכו: (יד) גליון כת"י: וערבה. פ"ה במלאכי:

10וערבה ל"י מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות: שליש במשנה. (טו) גליון כת"י: איזהו. משנה היא בזבחים: איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן בצפון פר ושעיר של יום הכפורים שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזייה על בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזה' ומתנה אחת מהן מעכבת. ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבית של מזבח החיצון אם לא נתן לא עיכב: פרים הנשרפים שעירים הנשרפים שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזייה על הפרכת ועל מזבח הזהב מתנה אחת מהן מעכבת שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון אם לא נתן לא עיכב: אילו ואילו נשרפין בבית הדשן. חטאת הציבור והיחיד אילו הן חטאות הציבור והיחיד שעירי ראשי חדשים ושל מועדות שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות: כאיזה צד עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית. מזרחית צפונית. צפונית מערבית. מערבית דרומית. ושירי הדם היה שופך על יסוד דרומית ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות: העולה קדשי קדשים שחיטתה בצפון וקיבול דמה בכלי שרת בצפון ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים: זבחי שלמי ציבור ואשמות אילו הן אשמות. אשם גזילות אשם מעילות אשם שפחה חרופה אשם נזיר אשם מצורע אשם תלוי שחיטתן בצפון וקיבול דמן בבלי שרת בצפון ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות: התודה ואיל נזיר קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל ליום ולילה עד חצות: המורם מהן כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהן ולעבדיהם: שלמים קדשים קלין שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד: המורם מהם כיוצא בהן אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם: הבכור והמעשר והפסח קדשים קלין שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד ושינה באכילתן: הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד: הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנויין ואינו נאכל אלא צלי: שליש בתלמוד. ר' (טז) ר' ישמעאל בריש ת"כ. מק"ו (כאיזה) [באיזה] צד ואביה ירק ירק בפניה. ק"ו לשכינה י"ד יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מג"ש כיצד. נאמר בשומר שכר אם לא שלח ידו. ונאמר בשומר חנם אם לא שלח ידו. מה שומר שכר פטר בו את היורשין. אף שומר חנם פטר בו את היורשין. מבניין אב וכתוב אחד. כיצד. לא הרי המשכב כמושב. ולא הרי המושב כהרי המשכב. הצד השוה שבהן שהן עשויין לנחות לאדם לבדו: והזב אותו בזובו לטמא אדם במגע ומשא. ולטמא בגדים. יצא המרכב שהוא עשוי לסבלון אחר: מבניין אב ושני כתובים כיצד. לא פרשת נידות להרי פרשת שילוח טמאים ולא פרשת שילוח טמאים כהרי פרשת נידות. הצד השוה שבהן בצו מיד ולדורות אף כל שהן בצו מיד ולדורות: מכלל ופרט כיצד. אדם כי יקריב. מן הבהמה. כלל. מן הבקר ומן הצאן. פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. מפרט וכלל. כיצד. כי (יפקיד) גליון כת"י: [יתן] איש אל רעהו חמור או שור או שה. פרט. וכל בהמה. חזר וכלל. נעשה כלל מוסף על הפרט: מכלל ופרט וכלל. כיצד. ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך. כלל. בבקר ובצאן פרט. ובכל אשר תשאלך נפשך. חזר וכלל. כלל ופרט וכלל. אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש שהוא וולד וולדות הארץ. אף כלל אין לי אלא דבר שהוא וולד וולדות הארץ: מכלל שצריך לפרט. ומפרט שצריך לכלל. כיצד. קדש לי כל בכור. יכול אפילו הנקיבות. ת"ל זכר. אי זכר. יכול אפילו יצאת נקיבה לפניו. ת"ל פטר רחם. אי פטר רחם. יכול אפילו נולד לאחר יוצא דופן. ת"ל בכור. וזהו כלל הצריך לפרט. ופרט שצריך לכלל: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד. לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כיצד. והנפש אשר תאכל בשר מבשר זבח שלמים וגו'. והלא שלמים בכלל קדשים היו. ולמה יצאו להקיש עליהם. ולומר לך. מה שלמים מיוחדין שהן קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצא קדש בדק הבית: כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעום טעם אחר שלא כעיניינו יצא להקל ולהחמיר. כיצד. ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן והלא ראש וזקן בכלל עור היו: ולמה יצאו. להקל עליהם שלא ידונו בשער לבן. ולהחמיר עליהם שידונו בשער צהוב: כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעום טעם אחד שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר. כיצד. ובשר כי יהיה בעורו שחין. והלא שחין ומכוה בכלל כל הנגעים היו. ולמה יצאו. להקל עליהם. שלא ידונו כמחייה ושלא ידונו אלא בשבוע אחד: כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש. כיצד. ושחט את הכבש במקום וגו'. שאין ת"ל כי כחטאת האשם הוא לכהן. אלא לפי שיצא לידון בבהן יד ובבהן רגל ובאזן ימנית יכול לא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח ת"ל כי כחטאת האשם הוא לכהן. החזירו לך הכת' לכלל בפירוש. מה חטאת טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח. אף אשם טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח: דבר הלמד מעיניינו כיצד. ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא. יכול יהא טהור מכל טומאה. כשהוא אומר בקרחת או בגבחת. הדבר למד מעיניינו. שהוא טהור מכל טומאת נתקים בלבד. ודבר הלמד מסופו כיצד. ונתתי נגע צרעת בבית אחזתכם. משמע בבית שיש בו אבנים ועצים ועפר במשמע. וכשהוא אומר ונתץ את הבית. את עציו ואת אבניו ואת עפרו. דבר הלמד מסופו. שאין הבית מטמא עד שיהו אבנים ועפר. שני כתובים המכחי' זה את זה. כיצד. כתוב אחד אומר וידבר אליו מאהל מועד. והוא חוץ לפרוכת. וכתוב אחר אומר. ודברתי אתך מעל הכפורת בא זה והכריע ביניהם. ובבא משה אל אהל מועד ושם שומע את הקול הבא מעל הכפורת: ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת בהן, מקל וחומר, ומגזירה שוה, ומבניין אב, וכתוב אחד מבניין אב ושני כתובין, מכלל ופרט, מפרט וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד. לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעום טעם אחד שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר וכל דבר שהיה בכלל ויצא לטעום טעם אחר שהוא [שלא] כעניינו יצא להקל ולהחמיר. כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב בפירוש, דבר הלמד מעניינו, ודבר הלמד מסופו, וכן שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם:

11לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר: רבון העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים י"י שמעה י"י סלחה י"י הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלקי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך: מה אנו מה חיינו מה חסדינו מה כוחינו מה גבורתינו ומה צדקינו מה נאמר לפניך י"י אלקינו ואלקי אבותינו הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב (מעשתו) [מעשינו] תהו וימי חיינו הבל לפניך שכך כתוב ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל: אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המורייה וזרע יצחק יחידו שנעקד על גבי המזבח ועדת יעקב בנך בכורך כי מאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו וקראת אותו ישר' וישורון לפיכך אנחנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך ולרוממך וליתן שבח והודייה לשמך וחייבין אנו לומר לפניך בכל יום תמיד. אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ומייחדים שמך פעמיים בכל יום ואומרים שמע ישראל י"י אלקינו י"י אחד: אתה הוא אדון קודם שנברא העולם ואתה הוא אדון משנברא העולם אתה בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא ושנותיך לא יתמו. קדש את שמך בעולמך וקדש את שמך על מקדישי שמך ובישועתך מלכינו תרום ותגביה קרנינו: ב'א י"י מקדש את שמך ברבים: אתה הוא י"י אלקינו בשמים ממעל ובשמי השמים העליונים אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלקים קבץ קוויך מארבע כנפות כל הארץ יכירו וידעו כל באי עולם בי אתה אלקים לבדך על כל ממלכות הארץ יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה אלקים לבדך עליון על כל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה אבינו שבשמים עשה עמנו בעבור שמך הגדול וקיים לנו י"י אלקינו מהרה מה (שהטחתנו) [שהבטחתנו] בקבלה על ירי צפניהו חוזך ככת' בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר י"י: ברכי נפשי את י"י וכל קרבי את שם קדשו. ברכי נפשי את י"י ואל תשכחי כל גמוליו: י"י בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה: ברכו י"י מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו: ברכו י"י כל צבאיו משרתיו עושי רצונו: ברכי נפשי את י"י י"י אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת: יהי כבוד י"י לעולם ישמח י"י במעשיו. אשירה ל"י בחיי אזמרה לאלוקי בעודי: יערב עליו שיחי אנכי אשמח בי"י. יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. ברכי נפשי את י"י הללויה: יהי רצון מלפניך י"י אלקינו ואלקי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו:

12ברוך שאמר והיה העולם. ברוך הוא ברוך שמו. ברוך עושה מעשה בראשית. ברוך אומר ועושה. ברוך גוזר ומקיים. ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות. ברוך משלם שכר טוב ליריאיו ולקוויו ולחוסי בו: ברוך הוא ברוך שמו ברוך הוא על כסא מלכותו. ברוך פודה ומציל. ברוך אל חי לעד וקיים לנצח. ברוך אתה י"י אלקינו מלך העולם האל אב הרחמן המלך הגדול והקדוש מהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך נהללך י"י אלהינו בשבחות ובזמירות נגדלך אלקינו יחיד חי העולמים מלך משובח ומפואר לעדי עד: ברוך אתה י"י מלך מהולל בתשבחות: (הודו (יז) גליון כת"י: הודו לי"י כך אמר דוד וכל אחיו עונין אחריו. הודיעו בעמים עלילותיו מעשה גבורותיו ונפלאותיו שפעל עם הארון. קראו בשמו. י"י יעזור לארונו. זכרו נפלאותי במכת עכברים. ושלקחו פרות עלות ובניהם כלו בבית. וישרנה הפרות ולא חזרו לאחוריהן. ופרץ בעזא. וכל השיר הזה נעשה על הארון והיו אומ' אותו על תמיד של שחר. ולמי אני אומר שיזכרו נפלאותיו. לזרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו. כי הוא י"י אלהינו וגו'. זכר לעולם בריתו. דבר צוה לאלף דור. ועתה מספר מה היא. אשר י"י כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידיה ליעקב לחק לאמר לך אתן את ארץ כנען וגו'. שעם כל אחד ואחד כרת ליתן להם את ארץ כנען. בהיותכם מתי מספר. אז נשבע לתת להם ארץ כנען. חבל נחלתכם וזהו דבר גדול שאין לומר מרוב עם שהייתם תפשתם את ארץ כנען. אלא במתי מספר. ואם תאמר אפי' לאלף ויותר יש מספר. וזה שכתוב בהיותכם מתי מספר. לכך אומר כמעט וגרים בה. פתרון אם למיושב הייתי אומר לאברהם בלבד. ליצחק בלבד. ליעקב בלבד. לאחד מהן היה אומר לך אתן את הארץ הזאת לא היה תימה שהרי מיושבים היו בה. ואם היה נשבע לתת להם את הארץ לא היה פלא כל כך כזה שאפילו גרים ותושבים לא היו אלא ויתהלכו מגוי אל גוי. אברהם הלך למצרים לגור. וכן יצחק בגרר. יעקב היה בבית לבן. כ' שנים. גם עתה כי וילכו לא נאמר אלא ויתהלכו פוראלנט בל'. לא הניח לאיש לעושקם. אע"פ שהלכו ממקום למקום. ומנהג להזיק עוברי דרכים. וכשבאים למלון מוצאים עליהם עלילות. אבל אילו לא הניחם הק' להזיקם ולעושקם. וא"ת מה שלא עשקום חומסי דרכים ושרי המדינות שעברו אילו בתוכם לפי שלא הרגישו בם. אבל אם היו מרגישים בם היו עושקים לכך נאמר ויוכח עליהם מלכים. כלומר ודאי עשקם. כגון פרעה ואבימלך לאברהם ליצחק. ולבן ושכם ליעקב. וא' להם הק' אל תגעו במשיחי: באברהם כת' וינגע י"י את פרעה. ויאמר לו הנך מת. וביעקב כת' בלבן השמר לך מדבר עם יעקב. ובשכם ויהי חתת אלקים. שירו לי"י כל הארץ. ספרו ישוע' שעשה לנו כשגלה הארון. לפלשתים. כי כל אלקי העמים תהו. מעשה ידי אדם. וי"י שמים עשה. באלילים כת' לעשות אלילים אילמים. אבל הק' עשה השמים ואת הארץ. הוד והדר לפניו. אבל האלילים במקום שהם מוטלים במקום שמשימים אותם שם הם מונחים. השתחוו לי"י בהדרת קדש כי כן אמרנו הוד והדר לפניו. חילו מלפניו כל הארץ. אף תכון תבל בל תימוט. מלך בשר ודם כשרואה שדואגים ויראים ממנו אז הוא מטיל יותר עליהם אימה והם דואגים ממנו יותר. שלא יחריב כל בתיהם. ומידת הק' אינו כן. שכשהעולם יריאים ממנו אז תכון תבל בל תימוט. שהוא עושה נקמה מליסטים והישרים מתקיימים והארץ מתקיימת ואינה מתמוטטת. לכן חילו מלפניו כל הארץ. אך אל תדאגו ממנו. כי לא יבא הק' כי אם לתיקון העולם וליישבה. אבל כשאין הבריות דואגים ממנו אז יהפכם ויאבדם. ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים י"י מלך. כשבשר ודם מולך הכל עציבים שאינם יודעים אם ישתתף בינינו. אבל כשימלוך הק' תשמח ותגל הארץ. וכל הישרים יאמרו עתה מלך י"י שהחזיר לנו את הארץ. ירעם הים ומלואו. כל בריות המים. הודו לי"י כי טוב כי לעולם חסדו. לפי שהתחיל המזמור בהודו סיימן בהודו. והוא נויו ושבחו של מזמור. כמו אשרי האיש. וסיום אשרי כל חוסי בו: וכו' עד ופדנו למען חסדך בלי שינוי כמו בסדור שלנו): וחסד י"י מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל: שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלקי' אלקיך אנכי: ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר וכו' עד ודור אמונתו (כמו בסדור שלנו). בשבת מדלגין מזמור (יח) גליון כת"י: מזמור לתודה להודייה. לאומרו על זבחי התודה: עבדו את י"י בשמחה. וכל כך למה. דעו כי י"י הוא אלקים שישלם להם שכר פעולתכם. אבל שכרי ש' אין להם לעבוד בשמחה שהרי אין משתלמים שכר: הוא עשאנו ולא אנחנו. כשלא היינו בעולם. בתודה. בהודייה: לתודה לפי שאין תודה קריבין בשבת. וביום טוב יש שמדלגין. ופלוגתא היא פ"ב דביצה. אם תודה קריבה בחג הסוכות אם לאו. אבל בפסח כולהו מודו דאינה קריבה. בחג המצות לא מפני חמץ שבה. ולא בעצרת שהוא יום טוב. ונדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב: בשבת אומר (יט) גליון כת"י: למנצח השמים מספרים כבוד אל. המשורר עצמו פירש הדבר אין אומר ואין דברים. אינם מדברים עם הבריות אלא מתוך שבכל הארץ יצא קוום ומאירים לבריות ומתוך כך מספרים הבריות כבוד אל. ומודים ומברכים על המאורות. יום ליום יביע. מעשה מתחדש מיום אל יום. לערב חמה שוקעת וזורחת לבקר ומתוך כך יביעו הבריות אמרי שבח. על ידי הלילות והימים שמורים את הבריות לקלס ולהודות. בכל הארץ יצא קוום. קו לשמים שהם נמתחין על פני כל הארץ ומחמת כן מקצה תבל מיליהם שהכל מדברים בנפלאות שהם רואים. לשמש שם הק' אהל בהם. בשמים. מכאן שהשמש נתון בתוך תיקו תנחומ': והוא כחתן. בכל בקר. וזהו השמים מספרים כבוד אל, ותקופתו. הקפת סיבובו מקצה אל קצה. ואין נסתר מחמתו. אלמלא ניתן ברקיע התחתון לא היה אדם נסתר מפניו מרב חמימותו. תורת י"י תמימה. גם היא מאירה כשמש. משיבת נפש. מגינה על לומדיה. עדות י"י נאמנה. להעיד בלומדיה. משיבת נפש. משיבתו מדרכי מיתה. לדרכי חיים. ברה. מצהרת. תורת. עדות. פקודי. מצות. יראת. משפטי. ששה כנגד ששה סדרי משנה. ובין כל שם חמש תיבות עם השם עצמו כנגד חמשה חומשי תורה. וחותם בסופם. אמת צדקו יחדיו. כלם יחד מקוים בצדק ואמת. מחכימת פתי. נותנת חכמה לפתאים. ונופת צופים. ומתק צופים. בשמרם עקב רב. נזהרתי בשמירתם בשביל רב טוב אשר צפנת ליריאיך. ד"א סופם של תלמידי חכמים לבא לידי גדולה. עקב לשון סוף. ויש לו חבר בלשון משנה. עקבות המשיח. שגיאות מי יבין. אני נזהרתי בהם. אבל אי איפשר ליזהר שלא אשגה בהם. ואתה נקיני מנסתרות שנסתרו ממני. ולא ידעתי בחטאי בשגגה. גם מזדים חשוך. מזדונות. אז איתם (אהיה) אהיה תמים. אמרו חכמים למה דוד דומה לכותי המחזיר על הפתחים והם מערימים בדבר מכל אדם. ואומר תנו לי מים לשתות דבר שאין בו חסרון כיס. אחר ששתה. אומר יש כאן בצל קטן. משנתנו לו אומר יש בצל בלא מלח משנתנו לו אומר תנו לי מעט לחם שלא יזיקני הבצל. כך אמר דוד בתחילה על השגגות ואחר כך על הזדונות ואחר כך על המרדים. פשעים אילו המרדים שהוא מתכוין להכעיס. וכן מלך מואב פשע בי. יהיו לרצון. לפיוס. לרצותך: למנצח. (כ) גליון כת"י: לדוד בשנותו. בשנותו את טעמו. כעניין שנאמר ויתנו על דלתות השער. וישנה את טעמו לפני אבימלך. כל מלכי פלשתים נקראים אבימלך. וכל מלכי מצרים פרעה. ואע"פ ששמו אכיש קורין לו אבימלך. ומדרש אגדה שהיה צדיק כאבימלך. שלא רצה להורגו. ואנשיו אומרים לו הלא זה דוד מלך ישראל. כדאיתא במדרש תילים. בי"י תתהלל נפשי. מתפאר אני ומתהלל שיש לי פטרון כזה להושיע ולהגן. ישמעו ענוים נפלאות שעשה לי מתוך מהללי יבינו אותם וישמחו. מגורותי. לשון פחד. כמו ויגר מואב. הביטו אליו. כל אותם שהביטו אליו מתוך צרתם נהרו והאירו פניהם. בקש שלום. במקומך ורדפהו במקום אחר. צעקו הצדיקים וי"י שמע. רבות רעות צדיק. הרבה רעות ופחדים באים עליו ומכולם ניצול. שומר הק' כל עצמותיו. תמותת את הרשע רע שהוא עושה. תמותת. תמית. לא יאשמו כל החוסים בו. לא יתחרטו לאמר אשמנו שחסינו בך: לדוד. תפלה למשה. ויהי נועם. הללויה. (כא) גליון כת"י: הודו ל"י כי טוב כל"ח למכה מצרים בבכוריהם. בכורי מצרים לא נאמר אלא בבכוריהם. עמדו בכורות וקיפחו שוקן של אביהם המעכבין בישראל כששמעו מכת בכורות מפי משה. לגזרים י"ב קרעים לי"ב שבטים. מלכים גדולים. כאן רמז ל"א מלכים. והשוה להם פרעה וחילו ומכת מצרים למלכים אדירים קשים מהם. שקל סיחון כנגד כולם ועוג כנגד כולם כל אחד לעצמו. וכן פירש למעלה. לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען. כן באג'. שבשפלינו. במצרים זכר לנו. ויפרקנו מתוכם והפליא לנו כל זה. נותן לחם לכל בשר. רמז כאן חסד כל המעשים. הודו לאל השמים. המכין בהן מזון לכל ברייא. כ"ו חסדו נאמרו במזמור זה. כנגד כ"ו דורות שהיה העולם בלא תורה ונתקיים בחסדו של הק': הודו. (כב) גליון כת"י: הודו לי"י בכינור. בנבל עשור. של עשר מיני נעימה. כנד. לש' גובה. וכן תירגם אונקלוס נצבו כמו נד. קמו כשור. וכן פתרו מנחם. ואין נד ונאד שוין. נותן באוצרות תהומות תחת הארץ. השגיח. הביט. היוצר יחד לבם לב כלם יחד. ורבותינו הסיבוהו אל ממכון שבתו השגיח יחד לבם היוצרם. ודרשו מכאן שכולם נסקרים בסקירה אחת. רננו. מזמור שיר ליום (כג) מזמור שיר ליום השבת שאומרים אותו בשבתות. והוא מדבר (בעין) גליון כת"י: [בענין] העולם הבא שכולו שבת. להגיד בבקר חסדך. בעת הגאולה. ואמונתך בלילות. ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך. כל זה נאה וטוב. עלי עשור. כנור של עשרה נימין. איש בער לא ידע. את האמור למטה. בפרוח רשעים כמו עשב. אינו יודע שפריחתם אינה אלא להשמדם עדי עד. שמשלם לשנאיו אל פניו להאבידם ואתה מרום. בכל משפטיך ידך על העליונה. שהכל מצדיקים עליהם דיניך. בלותי בשמן רענן. לבלותי בשמן של שררה. בלותי לשון בלול בשמן. בשורי. בעוייני. כמו שוררי. בקמים עלי מרעים. על הרשעים הקמים עלי. שמעו אזני מאחורי הפרגוד שלא יועילו לכלות אותנו שכך שמעתי צדיק כתמר יפרח. כתמר לשו' פירות וכארז להחליף גזעו. שתולים. יהיו הצדיקים בבית י"י. ינובון. יצמחו. דשנים. שמינים ורעננים יהיו ואז יגידו כי ישר י"י: השבת. י"י (כד) גליון כת"י: י"י מלך. יאמרו לעתיד. אף תכון תבל. במלכו תשמח הארץ. נשאו נהרות י"י. לשון צעקה. אהה ה'. הנה האומות השוטפים כנהרות נשאו קולן (ויתמאו) [ויהמיון]. ואת דוך עמק נבכיהם ישאו ויגביהו תמיד להתגאות נגדך. מקולות מים רבים ידעתי אני כי יותר מקולות המים הרבים אשר יהמיון עלינו ומאדירות משברי הים הזה. אתה אדיר במרום י"י. וידך תקיפה עליהם. עדותיך. שהעידו והבטיחו נביאיך לביתך שהוא נאוה קדש נאמנו לביתך מאד ולארך ימים היא מצפה להם. ואע"פ שארכו הימים נאמנים הם לה'. נאוה כמו את נאות אלקים. לשון נוה ותדע שכל נאות שבמקרא אינם מפקין אלף. לפי שהם לשון נוי. וזה מפיק אלף: חז"ק. מלך. יהי כבוד עד ביום קראנו. (בלי שום שינוי): אשרי תמימי דרך ההלכים בתרת י"י: אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרושוהו: אשרי אדם עוז לו מסילות בלבבם: אשרי איש ירא י"י במצותיו חפץ מאד: אשרי העם יודעי תרועה י"י באור פניך יהלכון:

13אשרי יושבי ביתיך עוד יהללוך סלה וכו'. הללויה הללי נפשי. הללו יה. הללויה הללו. הללויה שירו. הללויה הללו אל. ברוך י'י לעולם. ויברך דוד. ויושע. אז ישיר עד ושמו אחד (כבסדור שלנו בלי שינוי). וכל אחד מתעטף בטליתו ומברך בא"י אלמ"ה אקב"ו להתעטף בציצית: ומי שיש לו תפילין ורוצה להניח מניח של יד תחילה ומברך בא"י אלקי' מ"ה אקב'ו להניח תפילין: ואחר כך מניח של ראש בלא ברכה: ואם אין לו אלא אותו של ראש מניחן ומברך עליהם על מצות תפילין: וחזן בית הכנסת עומד לפני התיבה ואומר ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ כי לך נאה י"י אלהינו ואלהי אבותינו שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח גדולה וגבורה תהילה ותפארת קדושה ומלכות ברכות והודאות מעתה ועד עולם בא"י אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות אדון כל הנפלאות הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים: קדיש. (וכשהחזן מתחיל יתגדל אומר הציבור זה הפסוק. ועתה יגדל נא כח י"י כאשר דברת לאמר: זכור רחמיך י"י וחסדיך כי מעולם המה): יתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא דיברא כרעותיה וימליך מלכותיה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן: ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: ויתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה דקודשא בריך הוא. לעילא מכל בירכתא שירתא תושבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן: וכשרוצה לסיימו אומ'.. תתקבל צלותהון ובעותהון דכל ישראל קדם אבוהון דישמיא ואמרו אמן: יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן: עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן: ואומר ברכו את י"י המבורך: ועונין ברוך י"י המבורך לעולם ועד: ובעוד שהחזן או' ברכו. או' הציבור בלחש: ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של מלך מלכי המלכים הוא הקב"ה שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

14ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל: המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית: מה רבו מעשיך י"י כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניינך: המלך המרומם לבדו מאז משובח ומפואר ומתנשא מימות עולם. אלהי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עזינו צור משגבנו מגן ישענו משגב בעדינו: אל ברוך גדול דיעה הכין ופעל זהרי חמה טוב יצר כבוד לשמו מאורות נתן סביבות עזו פינות צבאיו קדושים רוממי שדי. תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו תתברך י"י אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת תתברך מושיענו על שבח מעשה ידיך ועל מאורי אור שעשית יפארך סלה. תתברך צורינו מלכינו וגואלינו בורא קדושים ישתבח שמך לעד מלכינו יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלהים חיים ומלך עולם. כולם אהובים. כולם ברורים. כולם גיבורים. וכולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם. וכולם פותחים את פיהם בקדושה בטהרה בשירה ובזמרה ומברכין ומשבחין ומפארין ומקדישין וממליכין ומעריצים את שם האל המלך הגדול והגיבור והנורא קדוש הוא וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח: בשפה ברורה ובנעימה קדושה כלם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה: קדוש קדוש קדוש י"י צבאות מלא כל הארץ כבודו: והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים לעומתם משבחים ואומרים: ברוך כבוד י"י ממקומו: לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקיים זמירות יאמרו תושבחות ישמיעו כי הוא לבדו פועל גבורות עושה חדשות בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות בורא רפואות נורא תהילות אדון הנפלאות ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו בא"י יוצר המאורות: אהבת עולם אהבתנו י"י אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו אבינו מלכינו בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים כן תחונינו ותלמד' אבינו מלכינו אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבנו להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. והאר עינינו במצותיך ודבק לבינו ביראתך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך ולא נבוש לעולם ועד כי בשם קדשך באמת נקרא עלינו ועשה עמנו בעבור שמך הגדול והגבור והנורא מהרה באהבה תרום ותגביה קרננו ותושיענו למען שמך. בך בטחנו לא נבוש. ובשמך חסינו לא נכלם ולא נכשל לעד ולעולמי עד. כי אתה י"י אלהינו אבינו. ורחמיך וחסדיך הרבים אל יעזבונו נצח סלה ועד. והבא עלינו ברכה ושלום ומארבע כנפות הארץ תוליכנו קוממיות לארצינו כי אל פועל ישועות אתה ובנו בחרת מכל עם ולשון. וקרבתנו לשמך הגדול סלה באמת להודות לך ולייחדך באהבה בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה: ואום' ק"ש בדקדוק אותיותיו ותיבותיו. וצריך לכוין את לבם להשלים תיבות כנגד רמ"ח איברים: ומפני כבודו של יעקב שאמרו הוקבע כאן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואו' אותו בלחש מפני כבודו של משה שלא אמרו: ויתן רוח בין הדביקים: אל מלך נאמן שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד; ואהבת וכו' עד אני י"י אלהיכם אמת (כבסדור שלנו בלי שינוי.) ועתה השלים רמ"ח תיבות. לכן לא יפסיק בין אלהיכם לאמת. אמת ויציב ונכון (ונכון) וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה עלינו לעולם ועד אמת אלהי עולם מלכינו צור יעקב מגן ישענו לדור ודור הוא קיים ושמו קיים וכסאו נכון ומלכותו ואמונתו לעד קיימת ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד ולעלמי עולמים. מושך חסד ליודעיו וצדקתו לישרי לב עלינו ועל אבותינו על בנינו ועל דורותינו ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך על הראשונים ועל האחרונים דבר טוב וקיים לעולם ועד אמת ואמונה חק ולא יעבר: אמת שאתה הוא י"י אלהינו מלכינו מלך אבותינו גואלינו גואל אבותינו צורינו צור ישועתינו פודינו ומצילנו מעולם שמך אין אלהים זולתך: עוזר אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע לבניהם אחריה' בכל דור ודור ברום עולם מושביך ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ. אשרי איש שישמע במצותיך ותורתך ודברך ישים על לבו: אמת אתה הוא אדון לעמך מלך גיבור לריב ריבם: אמת אתה ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע. ממצרים גאלתנו י"י אלהי' ומבית עבדים פדיתנו. כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת וים סוף בקעת וזידים טיבעת. יבשה עשית וידידים עברו ים ויכסו מים צריהם עד אחד מהם לא נותר. על זאת שבחו אהובים ורוממו לאל ונתנו ידידים זמירות שירות ותשבחות ברכות והודאות למלך אל חי וקיים רם ונשא גדול ונורא משפיל גאים מגביה שפלים מוציא אסירי' ופודה ענוים ועוזר דלים ועונה לעמו בעת שועם אליו תהילות לאל עליון ברוך הוא ומבורך משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כלם: מי כמוכה באלים י"י מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהילות עושה פלא: שירה חדשה שבחו גאולים לשמך על שפת הים יחד כולם הודו והמליכו ואמרו י"י ימלוך לעולם ועד: גואלינו י"י צבאות שמו קדוש ישראל ופדה כנאמך יהודה וישראל בא"י גאל ישראל: וסומך גאולה לתפילה. שכל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום. וכן שנינו במסכת ברכות. כל הסומך גאולה לתפילה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ויכוין כנגד אביו שבשמים לבו. ויתפלל י"י שפתי תפתח: י"י שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך: כי שם י"י אקרא הבו גדול לאלהינו:

15ברוך אתה י"י אלהינו ואלה' אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון גומל חסדים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה מלך עוזר ומושיע ומגן: בא"י מגן אברהם: אתה גיבור לעולם י"י מחייה מתים אתה רב להושיע. (ממוסף יום שמיני עצרת עד מוסף יום ראשון של פסח או' משיב הרוח ומוריד הגשם): מכלכל חיים בחסד מחייה מתים ברחמים רבים סומך נופלים רופא חולים מתיר אסורים ומקיים אמונתו לישיני עפר מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחייה ומצמיח לנו ישועה ונאמן אתה להחיות מתים בא"י מחייה המתים. (שליח ציבור אומר כאן נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישין אותו בשמי מרום. וכן כתוב על יד נביאך. וקרא זה אל זה ואמר ק' ק' ק' י"י צבאות מלא כל הארץ כבודו: לעומתם ברוך יאמרו. ברוך כבוד י"י ממקומו. ובדברי קדשך כתוב לאמר. ימלוך י"י לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה. לדור ודור נגיד גודלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש לעולם ועד כי אל מלך גדול וקדוש אתה בא"י האל הקדוש): ויחיד או' כן. אתה קדוש ושמך הקדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה בא"י האל הקדוש: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחנינו מאתך בינה דיעה חכמה והשכל. בא"י חונן הדעת: השיבנו אבינו לתורתך וקרבינו מלכנו לעבודתך ודבקינו במצותיך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך. בא"י הרוצה בתשובה: סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכינו כי פשענו כי אל מלך מוחל וסולח אתה. בא"י חנון המרבה לסלוח: ראה נא בעוניינו וריבה ריבנו וגאלינו מהרה למען שמך כי אל מלך גואל וחזק אתה. בא"י גאל ישר': רפאינו י"י אלהינו ונרפא הושיענו ונושעה כי תהילתנו אתה והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו ולכל תחלואינו כי אל רופא נאמן ורחמן אתה. בא"י רופא חולי עמו ישר': ברך עלינו י"י אלהינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה: (מיום ס' לתקופת תשרי עד פסח או'. ותן טל ומטר לברכה ובשאר ימות השנה. ותן טל לברכה): על פני האדמה ושבעינו מטובך וברך שנתינו כשנים הטובות. בא"י מברך השנים: תקע בשופר גדול לחירותינו ושא נס לקבץ גליותינו וקבצינו יחד מארבע כנפות כל הארץ לארצינו. בא"י מקבץ נדחי עמו ישר': השיבה שופטינו כראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו אתה י"י לבדך בחסד וברחמים וצדקנו במשפט. בא"י מלך אוהב צדקה ומשפט..... תקוה וכל..... כרגע יאבדו וכל אויבי עמך ישר' מהרה יכרתון..... ותכניע כל..... במהרה בימינו. בא"י שובר אויבים ומכניע..... על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך בית ישראל ועל פליטת סופריהם ועל גירי הצדק ועלינו יהמו נא רחמיך י"י אלהינו ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו. בא"י משען ומבטח לצדיקים: ולירושלם עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דברת ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם וכסא דוד מהרה לתוכה תכין. בא"י בונה ירושלם: את צמח דוד עבדך מהרה אתה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קיוינו כל היום. בא"י מצמיח קרן ישועה: שמע קולינו י"י אלהינו חוס ורחם עלינו וקכל ברחמים וברצון את תפילתנו כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה ומלפניך מלכינו ריקם אל תשיבנו וענינו כי אתה שומע תפילות עמך ישראל ברחמים. בא"י שומע תפילה: רצה י"י אלהינו בעמך ישר' ובתפילתם והשב העבודה לדביר ביתך ואישי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון ותהי לרצון תמיד עבודת ישר' עמך. ואתה ברחמים תחפץ בנו ותרצינו. ותערב לפניך עתירתינו כעולה וכקרבן אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים ואתה ברחמים תחפוץ בנו ותרצינו. (כאן או' יעלה ויבא): ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים כמאז בא"י המחזיר שכינתו לציון: מודים אנחנו לך שאתה הוא י"י אלהינו ואלהי אבותינו צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורים בידך ועל נשמתינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאתיך וטובותיך שבכל יום ובכל עת ערב ובקר וצהרים. הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמנו חסדיך כי מעולם קוינו לך. (כאן או' על הנסים). ועל כולם יתברך ויתרומם וישתבח תמיד שמך מלכינו לעולם ועד: וכל החיים יודוך סלה. בא"י הטוב שמך ולך נאה להודות. חזן מוסיף כאן ברכת כהנים ביוצר ומוספי' שבכל השנה ומנחה בתענית הציבור. אלהינו ואלהי אבותינו ברכינו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עברך האמורה מפי אהרן ובניו עם קדושך כאמר: יברכך י"י וישמרך: יאר י"י פניו אליך ויחנך: ישא י"י פניו אליך וישם לך שלום. שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים [עלינו] ועל כל ישראל עמך ברכינו אבינו מלכנו כאחד באור פניך בי באור פניך נתת לנו י"י אלהינו תורת חיים ואהבת חסד צדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום. וטוב בעיניך לברך את עמך ישר' בכל יום ובכל עת ובכל שעה בשלומך. בא"י המברך עמו ישר' בשלום: אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי וכל המחשבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך י"י צורי וגואלי. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישר' ואמרו אמן: באילו ג' תיבות. עושה שלום במרומיו צריך לפסוע ג' פסיעות לאחריו ואחר כן יתן שלום לשמאלו ואחר כך לימינו. ששמאלו כנגד ימין של הק'. ואם לא עשה כן ראוי לו כאילו לא התפלל. ויש שאומרים קודם אלהי נצור. אלהינו אבינו מלכינו יחיד שמך בעולך קרב קץ ביאת משיחך פדה עמך שמח עדתך. עשה למען חסדך. למען צדקתך. למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענינו. אלהי נצור כו'. (בתענית ציבור קובע כאן שליח ציבור ברכה בפני עצמה בשחרית ובמנחה בין גואל לרופא):