מחזור ויטרי, סדר שבועות רפט

1רפט. חנניה: ננסא. הוא נבוכד נצר. ושנינו בברא' רב'. ננוס קורטא. וקצר קטיע פושקא. גובהו לא היה אלא טפח בלבד. לצלמי לולבי דתמר. הצלם אעלה היה מן לולבי התמרים. פ"א אתם לולבי דתמר. שצדיקים נמשלו לתמר. שנ' אמרתי בתמר. ארמיית צדייא. השלכתי שממה בית המקדש. החרבתי אותם השוחטים קרבן המזבח וגם המזבח הרסתי. ע"א ארמית צדיין. בא בהיכל בחרבו שלופה (וגידד) [וגידר] את הפרוכת. ולקח ספר תורה שהמלך קורא בו. כמה שכת' וקרא בו כל ימי חייו והציעו תחת זונה ובא עליה. והוא שיסד המשורר ארמית צדיא. הארמית שצר מבחוץ והביאה בתוך מרפידו וחופתו של מלך. ע"א אדמית. על שם מזבח אדמה. ואותה אדמה שמתי שממה. כמה ששנינו בסוף סוכה לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם של ישר' ואי אתה עומד להם בשעת דוחקם: ואחר שעשיתי זאת כביכול. מבלתי יכולת. ואם כן בואו כרועו לצילמי: והם ענו אית לן פטרן. לשון אב. כמו ששנינו בויקרא רבה. הוה נקיט נכסי מפטר מוניקא דידיה. ושמו של מלכינו לא ינום ולא יישן: ועוד הוסיפו לדבר באבונן דלעיל. באבינו שבשמים בו אנו בוטחים. לבטח. מתרג' (לרוחינן) [לרוחצן]. בו אנו בטוחים מילדותינו. טליותן. כמו כד (הוצא) [הוינא] טליא. בנורא אנן יקדין. טרם נשרוף באש שנכפור בו. ולא נאה להחליפו כי כן ציונו. לא יהיה לך אלהים אחרים: גרמין אתון גרמיכון למיקוד. גורמין אתם עצמיכם לישרף. גופיכון יתעביד קטם. אפר מתרג' קטמא בגו אתון נורא. בתוך כבשן האש. גבורה (ודצמיט) [ודינמיט]. כח וגבורה אם יש ביראתכם הוא יצילכם. נמיט. כח. ודומה לו בירושלמי. חד סב הוה אזיל באורתא. אשכחוי טליא. א' לון. לווי לית נמיט. סבון בהדי פיתי יומא דמעצרתא. סעדוניה. וכתפוניה. חזויי דכחש חלוי. פרנוסניה עד שרי מדמך. וה"פ זקן אחד היה הולך בדרך. מצאוהו בחורים. א' להם בי אין כח. לקחוהו ערב יום טוב של עצרת. פקדוהו ונשאוהו בכתף. פי' ואת אחיך תפקוד לשלום. תרג' וית אחך תסעד לשלם: ראוהו שתשש כוחו. פרנסוהו עד יום מותו. שרי מדמך. שהתחיל לישן שנת עולם: ע"א ודינמוס. לשון חן ורחמים. בע"ז. דימוס אתה. מרוחם אתה: דחלתא דצילמך. יראת צילמך. אינה בליבנו דע דפטרונן הוי יודע שפטר שלנו פעלך ובראך בצלם דמותך. תיאורן. על לשון המקרא במחוגה יתארהו. ויש מפרשין לשון תואר. דע שהק' נתן לנו תאר פנים כשציוית להאכילנו פת בג המלך והאכלתנו זרעונים. כדמפורש בריש דניאל. ע"א דע דפטרונון תייארון יתן. דע שהק' תייר אותנו במדבר והוליכנו כאב שמוליך בנו. וי"י הולך לפני' יומם. וכמו כן הוא יכול להצילנו מידך: אנדרטי. דמות. כמו באנדרטי של מלכים שנינו: זעיף אנא עליכון. עוד בי רעה ותואנה אתם מבקשין שאתם מורדים עלי ועל דברי. שלא אביתם לכרוע לצילמי. ומן דתשמעון קל קרנא משרוקיתא ממללא. קול קרן הנשמע ומכריז כרועו לצלם. משרוקיתא. צועקת. מקר' הוא בדניאל: חבל. חבלא תהא על בנים שכופרין באביהם חס לן. חס ושלום. טבחית ונכסית גוזלוי דציון. בשעה שהרגו זכריה והיה דמו מבצבץ. שלח אחד משריו והרג תלמידי חכמים הרבה עד שהניח דמו. בפ' הנזקין: טיססנא לשון טיסה. מעופף, טליקית. חתכתי. ודוגמתו בבר' רב'. פ' וישלח. ר' יהושע בן לוי אמר שלח (פופירא) [פורפירא] וטלקיה קדמוי. פי' הפשיט לבושו וחתכו לפניו: מחסר. מגדף. חיסודא הוא: מן פרעה. הטוב אתה מפרעה שנטבע בים. וחילו. טנקליטין דידי. שרים שלי. בבר' רב' סנקליטין יועצים ושרים. כירים אתון. עבדים אתם ורוחכם גסה. שלא לכרוע לצילמי: פי' בארעא רקדא: ע"א כדאתון דרמית רוחכון. אין אדם מורד עלי ככם שנסה רוחכם: לית אין משגיחין. אין אנו משגיחין עליך. דבר איניש שפכיה. אין אנו חוששין. אין אנו חוששין באלה שבן אדם עשאו: מישך שדרך. מדאורייתא דמשה אסתכלו והגו. מבדריתו ופלחיתו סמיי ולא סגו. מתורתו של משה לימדו. שכת' ועבדתם שם אלקי' מעשה וגו'. אשר לא יראון ולא יאכלון ולא יריחון: נחנא נהירין זהירין בקיימי. במצות אנו זהירין לשמור את פיך בשבועת אלהינו שלא נעבור על תורתינו. שנ' אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים. והיינו דקא' נטורי פום מלכא במומי. אני פי מלך שמור. אני נכון לשמור דברת מלכי האומות המושלים בנו (בגולליות) [בגולגלויות] וארגוניות. ועל דברת שבועת אלהים. ובלבד שלא יעבירנו השבועה שנשבענו למקום. ועל דברת. ואצל שבועת אלהים אשמר פי המלכים. גולגלי ארנוני וזימי. עיניין מיסים הן: ספקתון בארעכון טפוסי דמשתמודעין מיהודאי. כשהייתם בארצכם הייתם שולחים צלמים והיו נכרין. שהאלילים של ישראל הן. שהן מוכרים לאומות. סמנין צייריתון. שנאמר צלמי כשדיים חקקים וגו' (יחזקאל כ״ג:י״ד) חצדאי לשון צדו: על דנא להתבותך לית אנן חשאין. מקרא הוא בדניאל. לכך אנו אומרין מלכא נבוכד נצר לית אנו חשאין על דא פתגמא להתבותך. אם מלכא למה נבוכד נצר ואם נבוכד נצר למה מלכא. אלא כך אמרין ליה לכך אנחנא אמרין דאת עלנא מלכא לעבודה ומסה וגולגליות: (אד) [אך] על דא שאתה אומר לעבוד ע"ז נבוכד נצר אתה ולא מלך. את וכלבא שוין: ומאתון שחין. הם. לשון שיחנא: פשחין. לשון ויפשחני: פסקי ורגושי. פסקים ורגשות של הבל הרביתם לשממה ועל לא דבר. לרעדו ותבן. ככלב שב על קיאו. מתרג' דתב על תוביה. ובפרש' ויקרא רב'. כשהייתם בארצכם פסקי שטרות והרגשות מעבדות ע"ז עשיתם והרחבתם. לעדו ותבו. לעובר (ושם) [ושב]. פריסנא לכון וילון. אפרוס לכם היריעה ותכתבו לי בספר פתקיכם לשמר מצותי. לתלתין יומין: אם אנשינן. אם שכחנו שם אלהינו וגו'. פרוז דוגמא. בב"ר. אל תהי בעיניך כפרוזדוגמא ישנה אלא כפרוזדוגמא חדשה. הלא י"י הלא אלהים יחקור זאת. פריש יאות. באר היטב. כי עליך הורגנו: צרופינהו. לקרוא הדברים בפני כל החיל בקול רם. בנס וקצף שגיא שחיל. בנס. לשון כעס. והנם זועפים. תורג' ואינון נסיסין. ופי' בכעס וקצף גדול מוצא משיתיהו. תרג' שחליתיה: צרצדא כדא. נפוח כנוד. לכלבא שוית. את וכלבא שוין. ברמיזא. במוחם: קרא דירמיה רישיה לבטולי שריתון. התחלתם לבטל ראש הפסוק שנאמר ועבדתם שם אלהים. קיומי סיפי דקרא צבונא. ואני רוצה לקיים סוף הפסוק. שנאמ' והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו (אל) [אותו את נבוכדנאצר] מלך בבל. וגו'. (והשמדתי אותו) פ"א ואבדתם בגוים. ועבדתם שם אלהים אחרים: רבנותא בסכנתא לא שנו. אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם מן הרבנות. שבכל תכשיטיהן הלכו שם אע"פ שיצאו לידון. רמין לנו. אתון נורא. הושלכו לתוך כבשן האש. ולא אינזקו בהבלא. מקרא הוא בדניאל. וחבל לא איתי בהון. ובגושמיהון. ובגופיהון: מלאכא דטאיס (על מא) [עלמא] בתרין טיסי. גבריאל שמעופף כל העולם בשתי עפיפות. כמא דאמרי' גבריאל בשתים. מלאך המות באחת. שגר מלבר. חמימות היתה מבחוץ. נס בתוך נס. שש ניסים נעשו בו. בחלק השיב להן. דאתנסיאו הוגניסי. השרים. שׁרַיִין. מותרים מאסוריהם: שבחו ואודו קדם י"י הללו את י"י כל גוים: שבחוניה כל אומיא. שבחוהו כל האומים. ארי תקיף. כי גבר עלינו חסדו:.... (א) גליון כת"י: נמחק בכונה. צורתיה דאדם ציירית. צורתו של אדם צייריתי. ולא אצטערית. בלא טורח עשיתיו. ברייתיה בריית. בנים שיצאו ממנו בראתי. ולא אתביירתי לא עשיתי דבר תיקון שלא יצטרך לעולם. כמא דאמר יתוש לחפפית: כו': בייר. כמו דביירי תרביצא במסכת תענית. שבורים הן ובטילים הן אותם המרביצים תורה בעת שטבת מנוולות. וכמו נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע. דמתרג' נחל בייר. על שם שהיה בור: קנאי אנא בנאי. אני אל קנא שבניתי עולמי. ולא אתקניתי. ולא הוצרכתי להבנות לה כי אני ראשון ואני אחרון. קבע לקיבלי. קבע עצמך לנגדי. ולא תחלפיני. ולא תמיריני: ע"א קנאי. נוצח. ולא אתקניתי נלחמתי להנצח. טבע לקיבלי. טביעות עינך ובטחונך בי: ריחמתיך ברישיך. ריחמתיך בסופך. אהבתיך תחילה וסוף. תובי לאכסניך. לנחומי עקתיך. אמר לאכסניך. הוא נשמתך. שובי נפשי למנוחייכי. לנחם צרתך. כשיצר לך אויביך ותזעק לפני. אני הוא שאקבל תפילתיך: שמעי חדוותי. זו התורה שנקראת חדווה. ואהיה אצלו שעשועי' יום יום. שמעי ברתי. קבלי ונטרי אורייתי: תתייהיב למאן יהב לך. תתני נשמתך למי שבראה ותוצרר בצרור החיים (ואי לא) [ואלה] אוחרן לא יהוי לך. ואלוה אחר לא יהי לך כדכת' לא יהיה לך אלהים אחרים על פני: