מחזור ויטרי, סדר סעודה פא
מחזור ויטרי · Machzor Vitry, Order of the Meal 81
Open in the reader →1פא. אמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו. וכן הילכת'. והוא שנכנס בשנת י"ג אבל לא הגיע לשנת י"ג אין מזמנין עליו. ואנו לא סבירא לן הכי דכיון דקרי ליה קטן אפילו בן עשר ובן תשע מזמנין עליו. והכי חזינן לגאון. ואפילו ז' שאכלו דגן וג' שאכלו ירק מצטרף לברך אלקינו אבל ששה לא. דבענן רובא דמינכר. ואמרי רבנן דדווקא לאצטרופי (עשרה לבי') [לבי עשרה] אבל לבי תלתא אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן: כך מצאתי בהלכות רב אלפס. וי"ת אפילו זימון לתלתא: וכן כת' בברכות פ' ג' שאכלו. ולית הילכת' ככל הני שמעתת'. אלא כיהא דאמר ר' נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו. פי' זימון לעשרה קא'. ואין לפרש זימון לשלשה קא'. דא"כ קשיא ליה מתני'. דתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזומני' עליהם. ומשמ' אפילו קטן היודע למי מברכין. אלא ודאי זימון לי' קאמ'. והכי נמי מוקמי' לעיל מילתיה דר' יוסי דאמר קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו. זימון לעשרה. כדי לשנויי אליביה. וכדר' יהושע בן לוי דא' אע"פ שאמרו קטן אין מזמנין עליו. אבל עושין אותו צניף לעשרה. פי' חיבור לזימון י'. כן פסק רש"י בברכות. וזה לשונו: ובתשובות שהשיב רב נטרונאי גאון כתב. ועוד שמענו בפירוש מרבותי' שאילו שמועות של ג' שאכלו כאחת. כגון תשעה ועבד. תשעה וארון. שנים ושבת. וקטן פרח. וקטן היודע למי מברכין. אין הלכה. ואין עושין מעשה כמותם. ויש לומר כי מה שפסק רב אלפס מזמנין עליו. זימון לעשרה קאי. וכן ההיא דאביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה כו'. וכן מצאתי בתשובות הגאוני'. האנשים הרגילים משלימין קטן לעשרה ונותני' בידו ספר. אין נר' למורי. ויש להחמיר ולא להקל פן יצא ממנו קדושת השם לבטלה. בלא עשרה בני מצוה. דהיינו עדה. כדא' עד מתי לעדה וגו'. יצאו יהושע וכלב. אך יש לומ' שסמכו רבותי' הגאוני' שמתפללי' בתשעה וקטן וספר חומש בידו על מה שנמצא כתוב בפרקי דר' אליעזר. והכי איתה התם. (שמות י״ב:א׳) ויאמר י"י אל משה ואל אהרן לאמר. מהו לאמר. כך א' הק' למשה לך אמור להם לישר' עד עכשיו היה אצלי סוד העיבור מכאן ואלך של ישר' הוא לעבר השנה. ותניא סוד העיבור בכמה. ר' יוסי אומר בשלשה. ר' אליעזר אומר בעשרה. ואם נתמעטו מעשרה. מביאין ספר [תורה] לפניהן ועושין גורן עגולה לפניהן ופורשין לפניהן ולפני אביהן שבשמים וראש הישיבה מזכיר השם ושומעין את הקול כלשון זה. (וידבר) [ויאמר] י"י אל משה לאמר ומעון הדור אינם נשמעין מאומה אלא כביכול אינו יכול שלא ישכון כבודו עליהן. והחבר ר' יצחק בר יחיאל הראה דבר זה לחבר ר' מאיר בר יוסף. וא' לו שיש לסמוך מיכן שיהיה קטן וחומש (כידו') [בידו] נמנה לתשלום מניין עשרה להתפלל בבית. ונתיישר הדבר מאד בעיניו. וכן השיב לו. מעידני שמעתי מפי ר' יוסף בר' יהוד' שהיה מעיד שראה במלכות (לוהיד) [לותיר] את רבינו הרב הגדול ר' יצחק בר יהוד' בעת דליקה אחת שהיתה בעירו. שהיכין לעצמו מניין להתפלל ולא מצא זולתי ט' אנשים בני מצוה והביא נער קטן וחומש בידו להתפלל עשרה. והתפללו תפילת יוצר. ואומ' יש לומ' שעל זה סמך הרב ועשה זה שעשה. ומכאן ראייה לדבר: