מחזור ויטרי, פרקי אבות ג:יח

1ר' אלעזר חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות תקופות וגימטרייאות פרפראות לחכמה: ר' חנניא כו':

2ר' אלעזר חסמא. פירשו רבותינו בירושלמי. שיצא לעיירות ושאלו ממנו הלכות ולא ידע להשיבם. וחזר לעירו ולמד הרבה והיו קורין לו חסמא על שם שחזר ונתאמין ונעשה חסום באומנותו. כמו מפני שצריך לחסמן. דרעפים. במסכת ביצה. וכן הלשון בויקרא רבה בסדר אחרי מות בפרשה ראשונה ר' אלעזר חסמא אזל לחד אתר, אמרו ליה חכים ר' למיפרס על שמע. אמר להו לאו. אמרי ליה חכים ר' למיקרב קדם תיבותא. אמר להו לאו. אמרו ליה על מגן צווחין לך ר'. (נתכרסמו) [נתכרכמו] פניו והלך אצל ר' עקיבא רבו. אמר לו למה פניך חולניות. תני ליה עובדא. א"ל צבי ר' דיילף. א"ל אין. אלפיה. לבתר זימנא אזל לההיא אתר. אמרין ליה חכים ר' למיפרס. אמר להו אין. למיקרב. אמר להו אין. אמרין ליה הא חסים ר' אלעזר. והוו קרוו ליה ר' אלעזר חסמא. לשון משניטל החיסום דסכין: קינין. כגון האשה שאמרה הרי עלי קן במסכת יומא. ובזבחים פ' חטאת העוף. וכמה הלכות יש במסכת קינים שאינו יכול לעמוד על עיקרן. וכן פתחי נידה. נדה שאבדה פתחה. ומן ראייתה. ואמרה יום אחד טמא ראיתי. שני ימים טמאים ראיתי. ואינה יודעת אם בימי נידתה. אם בי"א יום שבין נידה לנידה. הן הן. הן הנה. אותם שני דברים. גופי הלכות. עיקר הלכות למשה מסיני היאך תוכל עוד למצוא פתחיה. שתטהר לבעלה. דעכשיו כל ראיותיה אנו מספקין בנידות וזבות. והרי אנו מטילין עליה חומר נידה וחומר זבה. כדמפורש במסכת נדה. ובמסכת ערכין. ושם אנו מפרשין אימתי היא ראוייה לבעלה. שיש לחזר לנדה של י"ח יום. כיצד. כשהיא רואה פעם ראשונה היא טמאה כל ז' ימים. אם חזרה וראתה או לא חזרה וראתה כל תוך ז'. טובלת אור לשמיני ומשמשת עם בעלה כל י"א יום. שלאחר אותם ז' ימים ראתה יום אחד. שממתנת יום אחד חוץ מאותו יום שאינת משמשת מיטתה. ואם לא ראתה יום המחרת טובלת לערב ומשמשת מיטתה. ואם חזרה יום המחרת שומרת עוד יום אחד לשניהם. ואם לא ראתה טובלת לערב ומשמשת. וכל אותו זמן של אותם ראיות קרוייה זבה קטנה. ואינה צריכה להביא קרבן וחזרה וראתה יום שלישי צריכה לישב ז' נקיים. חוץ מיום שראתה בו. ובזמן שבית המקדש צריכה להביא קרבן. ואור ליום שמיני טובלת ומשמשת. ודין זה נוהג בי"א יום שלאחר ז' ימים של ראייה ראשונה. אחד בתחילת יום. אחד בסופו. אחד באמצעיתו ומשעמדה ז' נקיים אם ראתה אחרי כן חוזרת להיות נידה. וחזר הדין: תקופות. היא הילוך החמה. היא מקפת את העולם בזמניה. ובמה אריכות הימים והלילות וקוצר שלהן. וניסן ותשרי נושקין זה את זה שהלילות והימים שוין: וגימטריא. דרישת חשבון קרוי נוטריקון בלשון ייוני. שאדם יודע לחשב סימני האותיות עד שאין הפה יכולה לדבר. כדרך שהייונים עושין. כדמפורש בסידור רב סעדיה גאון של ספר יצירה. וקורין אותו אומות העולם אבק. והכין הוא בספר יצירה. שתים עשרה פשוטות הן. הוז. חטי. לן. סע. צק. צרפן חקקן. שקלן והמירן. כיצר צרפן. שתים אבנים בונות שנים בתים. שלש בונות ששה. ארבע בונות עשרים וארבעה. חמש בונות ק"כ. שש בונות שבע מאות ועשרים. מיכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכולה לדבר ואין אוזן יכולה לשמוע. וסוף דבר באותיות עגל או באדם מונין ובונין עמהם. ואיברי להו. כך נ"ל גימטרייא. אבל אני קיבלתי הן הנה טעמי התורה התלויין בחשבון האותיות. כגון רדו שמה. שנרמז להם שעתידין לעמוד במצרים כמניין רד"ו. בזא"ת יבא אהרן רמז שעתיד בית ראשון לעמוד ד' מאות ועשר שנים. ציצית. עם ח' חוטין וה' קשרים כמניין כל המצות תרי"ג. ירא"ת ה'. תור"ה. שוין בחשבונן. ויראת עם תורה וי"י תרי"ג. יצחק. יוד לי' נסיונות. לצ' שנה ילדתו שרה. לח' נמול. לק' לאברהם נולד. ובמפורשים בתנחומא. ברית. חסר אחד מתרי"ג. ותורה חסר שנים. דכיון שנימול בבריתו לא נחסר אלא לקיים מניין המצות שעולה ברית. תרי"ב. ותורה צריכה להעמיד על ב' דברים גמילות חסדים ועבודה. והרבה כאילו: פרפראות לחכמה. אני שמעתי מביאין את האדם לידי חכמה. לשון פרפרת הפת. בפ' כיצד מברכין. הוא דבר הממשיך את הלב וגריר את האוכל. ורב נתן הבבלי שסידר את הערוך פי' לשון פופירין האמור באגדה. עין בגד ארגמן. כלומר תכשיט. ונראין דבריו שנאה לחכם להיות יודע מדבר בהם. ואעפ"י שאינן הלכות. לפי שזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים. והרי כת' ושמרתם ועשיתם (אותם) כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני (כל) העמים. ואמרינן איזהו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זו חישוב תקופות ומזלות. ובלשון ערבי קרוי פירפאורא. ואני הכותב תמה עלה דההיא דאמרינן דכל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכת' אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. והא אמרו חכמים. מניין שאין שואלין בכלדיים. שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. ואיני יודע אם שאלה הוא דאסור. הא חישוב בעלמא מותר. דמאי חכמה לעיני העמים איכא בחישוב גרידתא: