מחזור ויטרי, פרקי אבות ד:כא

1ר' אלעזר הקפר אומ' הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם: הוא היה אומ' הילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון לידע, להודיע, ולהיוודע, שהוא אל, הוא היוצר, והוא הבורא, והוא המבין, הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין, הוא עתיד לדון, ברוך הוא, שאין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, שהכל שלו, ודע שהכל בא לחשבון, ואל יבטיחך יצרך לומר שהשאול בית מנוס, שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד. ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הוא הקב"ה: ר' חנניא בן עקשיא כו':

2הקנאה שיש לו לאדם על חבירו. והתאוה שנמשך אחר תאות לבו לניאוף ולשאר עבירות. והכבוד. שרודף אחר שררה וכבוד. מוציאין את האדם מן העולם. קנאה. שנאמר ורקב עצמות קנאה. והתאוה. שנאמר תוחלת ממשכה מחלה לב. והכבוד. שררה. דכתיב וימת יוסף תחילה. וכל אחיו וכל הדור ההוא. הא למדת שקשה היא הרבנות שקוברת את בעלה. ועוד כתב חזון ישעיהו. בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו. הרי שקיפח ד' מלכים בימיו. הא למדת שהגדולה מקברת את בעלה. מחמת שהוא משתרר יותר מדאי: הילודים. כמו הילדים במדבר בדרך. הנלודים כבר סופם למות. תמה לי הכותב. דבפ"ק דגיטין משמע דנולדים להבא. גבי לנולדים דלא הוו בשעת מתן מעות. [וביבמות] (ובפ' החולץ) משמע דנולדים לשעבר וילודים להבא. דקאמר מאן אחיו, אחיו הילודים. ולע"א מאן אחיו. אחיו הנולדים. ובשילהי פרק קמא דגיטין נולדים להבא. ובקרא. הנה בן נולד. והבן הילוד לשעבר. כתרג' דאיתיליד. ובכאן משמע הילודים. לשעבר. והמתים כבר. סופם להחיות. והחיים. ומשיחיו סופם לידון. כשיגיע יום הדין בעמק יהושפט. הוא עמק המלך. וכל כך אני אומר לידע. למען דעת כל עמי הארץ. גלגל זה. שהעולם חוזר כן. כדי שיטיבו מעשיהם. ולהודיע. גם הם לאחרים אשר ילמדו את בניהם. ולהיודע. שיהא הדבר גלוי לכל העמים. כדי שייראו מלפני המקום. שהק' הוא היוצר. וכשם שהיוצר הזה עושה בכליו כל אשר יחפץ כו'. כן כל אדם ביד הק' לעשות בהם ככל הישר בעיניו. להוליד ולהחיות ולמות. ולדון. והוא הבורא שעושה אדם בריא בעולם בצלם דמות תבניתו. והוא היודע מה בסתרי טוחותיהם. שהרי הוא עשאן ואין להסתיר בהן דבר ממנו. והוא המבין אל כל מעשיהם. דכתיב היוצר יחד לבם. הוא הדיין. הוא המומחה לדין ובקי. בקו המשפט. שנא' והוא באחד מי ישיבנו. ואם תאמר מה ידין ואין מעיד עלי. והוא עד. כלומר והוא עצמו יעיד בדבר שהוא רואה את הכל. שנאמר עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. וכתיב וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד. ואמרי' בהכל חייבים. עבד שרבו מקרבו למשפט וממהר להעידו מה תקנה יש לו. והוא עצמו יהיה בעל דין לצעוק על האדם להורידו לדין. והוא עתיד לדין. שאין לפניו לא שכחה. ואל תאמר בלבך בשכבר הימים הבאים הכל נשכח. שבברור יוודע לך שיעמידך בדין כי הוא עתיד לדון. ומ"מ באמת וביושר ישפוט אותך ואם ניהגת כשורה אל תפחד ותדאג. כי ישים עליך דבר שלא כדין שלא מדעת אלא מתוך שכחה. שאין לפניו לא עולה. דכתיב אל אמונה ואין עול. ולא שכחה. שהכל כתוב לפניו בספר שנאמר ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. ואומר ביד כל אדם יחתום. ולא משוא פנים. שלא יבטח אדם על דבר שקר לאמר שישא לו פנים. או יקח שוחד. ולא מקח שוחד. מקרא הוא בדברי הימים ביהושפט. כי אין עם ה' אלהינו עולה ומשא פנים ומקח שוחד. ובמשנה יש נקוד מֶקח. ויש נקוד מַקח. ואני אומר שהאומר כן משתבש. דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד: שהכל שלו. אין כאן. ודע. במשניות. ומניין שהכל שלו. שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות. ולמה יקח שוחד מאחר שהכל שלו. אין כאן. וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ודע שהכל בא בחשבון. שכל מעשיך באים בחשבון ואין נעדר דבר. שנאמר אחת לאחת למצוא חשבון. ומצרפן זה עם זה עד שעולין לחשבון גדול: ואל יבטיחך יצרך כו'. שלא תאמר בלבך. הקבר לי בית מנוס. שאפטר מן הדין אחרי בואי בקבר. לא אתעורר לי לעולם. שעל כורחך כו'. ועל כורחך כו'. וכשם שנולדת בעל כורחך וחייך לעולם לעמל ולרוח. על אפך ועל חמתך. שהרי פעמים רבות התאוית למות. ואינך משיג. ומי שהגיעה עונת מיתתך לא יכולת להשמט ולהפטר ממנה. כמו כן אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפי חשבון מעשיך. וכן בדוד הוא אומר אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. שם ידך תקחני ותאחזני ימינך:

3סליק פירקא