מחזור ויטרי, פרקי אבות ו:א

1תכט. תולדות: ויחי: משפטים: צו:

2כך שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם: ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדיי הוא לו. נקרא ריע. ואהוב. אוהב את המקום אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות. ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ועניו. ומרחקתו מן החט. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עיצה ותושייה בינה וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. ונותנת לו מלכות וממשלה וגדולה וחיקור דין. ומגלים לו מן השמים רזי תורה. ונעשה כמעיין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים כולו:

3כך שנו . אומר אני שהחכמים שהנהיגו לומר פרקים הללו בבית הכנסת לא היו שונין כלום אחר בעשרה מאמרות. מתניא ר' אומר והולך. אלא הוא היה אומר כו'. איפשר לומר שהיו רגילין לשנותה בסוף בעשרה מאמרות כדי לסמוך לזה הוא היה אומר. כמו שמצינו בכל המחזורים הישנים. ואע"פ שבסדר המשנה היא שנוייה למעלה וסידרה אחרי כן כעין פרק מעין אבות מברייתא ודברי האמוראים והיה יכול לאומרו בשבת בפני עצמו: וזהו שאנו אומרי' כך שנו חכמים בלשון המשנה. דבריית' היא. ובלשון משנה היא שנוייה. שאף הברייתא נקראת משנה. משנת ר' חייא. משנת ר' אושעיא. ובר קפרא אומר כו'. חכמים האחרונים הוסיפו אותה. שאף היא מעינייה בפרקים הראשונים. שאלמלא קבעוה הראשונים היו קובעים אותה בפ' ר' מאיר. זוכה לדברים הרבה. כדמפר' שזוכה להיות חסיד. כדיי הוא לו. דיי אם נברא כל העולם כולו בשבילו. כמו שפירשו חכמים במסכת שבת. את האלהים ירא ואת מעותיו שמר כי זה כל האדם. כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות זה את זה. ריע ולי מה יקרו ריעיך. ואהוב. אני אוהביי אהב. ומלבשתו שנעשים לו הענוה והיראה כמלבוש שאדם עוטה בו. כדכת' צדק לבשתי וילבישיני. וילבש צדקה כשריון. והענוה מביאה לידי יראת שמים. דכת' עקב ענוה יראת ה'. ויראה מביאה לידי תורה. דכת' ראשית חכמה יראת ה'. הרי שכל מי שיש בו תורה יש בו מדת הללו. ואני הכותב איני אומ' כך. שהרי שנינו בע"ז פ"ק. תורה מביאה לידי זהירות. ענוה ליראה. אמר ר' יצחק ממה שעשתה חכמה כפה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה. בע"ז ירושלמי' איתה הכי. וכן בפ"ק דשבת ירושלמי: צדיק. הולך בתומו ואינו (ואינו) עושה עול. ומהנה לאחרים משלו. אבל אינו גומל טובה מגופו לטרוח בשביל אחרים. דצדקה לחיים ולא למתים. לעניים ולא לעשירים. והגומלו רעה משלם לאיש כמעשהו. אבל מדת חסידות בין בגופו בין בממונו: בין לחיים בין למתים בין לעניים בין לעשירים. דאינו גומלו רעה. אלא עושה עמו לפנים משורת הדין. כמו שפירשו חכמים מועשית הישר והטוב. ונאמן לא יעשה עולה. ולא ידבר כזב. ולא ימצא בפיו לשון תרמית והוא נאמן רוח לכסות דבר. כדכת' בכל ביתי נאמן הוא. והוא למשענת ארז לכל הבוטחים בו. עלוב. ואינו עולב. שומע בזיונו ושותק. ומרחקתו. דתנא דבי ר' ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח. שנאמר אבנים שחקו מים. ואין מים אלא תורה. שנאמר הוי כל צמא לכו למים. ואם ברזל הוא מתפוצץ. שנאמר הלא כה דברי כאש וגומ' ונהנין ממנו. בני אדם נהנין ממנו. להימלך בו ולהתייעץ ולקחת ממנו עצה ותושיה. ליאטיר ב'. פירשו חכמים שלכך נקראת התורה תושייה מפני שמתשת כוח של אדם ע"י טורח ומחשבה. וכדאמרי' אלמלא שקיבלו ישראל את התורה שמתשת כוחם אין כל אומה יכולה לעמוד בפניהם: לי עצה ותושייה. בריש משלי הוא. ובשביל התורה אמרו שלמה בחכמתו. מלכות וממשלה. וספק בידו למלוך. שמתנדבים הכל לעשותו ראש וקצין. וחולקין לו כבוד. שנאמר בי מלכים ימלוכו. ומיכן פירשו חכמים בגיטין שתלמידי חכמים נקראו מלכים. וחיקור דין. כדרך הרשות. שאמרו חכמים במסכת שבת שאין מספיקין לכתוב חללה של רשות. שנאמר שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר. רזי תורה. סתרי תורה. כגון מעשה בראשית. מעשה מרכבה. וספר יצירה. וכל שכן שאר התורה. שנאמר ונביא לבב חכמה. ומההיא אמרי' חכם עדיף מנביא. שנאמר ונביא לבב חכמה. רז. לשון מי הוא שמגלה רזיי לבני אדם. דיונתן בן עזיאל. רזי לי רזי לי. וכל רז לא אנס לך דדניאל. כמעיין. דכת' שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. בתחילה מבורך שהן מכונסין. ולבסוף מבארך שהן מים נובעים. ושוב מה כת' יפוצו מעיינותיך חוצה. שנעשה נהר גדול. ומוחל על עלבונו. מעביר על מידותיו מרוב ענוה. ומרוממתו על כולן. כדא' כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו: