מחזור ויטרי, מסכת דרך ארץ לא

1תקלא. המקדש את האשה או' עליו שבע עריות אילו הן, אמה ואם אמה. ואם אביה. בתה. ובת בתה ובת בנה. ואחותה. בזמן שהיא קיימת. וכולן שנאסרו עליו אין להם היתר לאחר איסורן. (וכולן שנאסרו עליו אין להם היתר לאחר איסורן.) חוץ מאחות אשתו שאינה אסורה אלא בחייה. ולעולם אינו פוסל את אשתו על אמה ועל בתה ועל אחותה. נבעלה באונס מותרת לו, ברצון אסורה לו. והכהנת בין באונס בין ברצון אסורה לו. נתארסה ונתגרשה ונבעלה בין באונס בין ברצון אסורה לחזור לו דברי ר' ישמעאל. שהיה ר' ישמעאל אומר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשר, אחרי אשר הוטמאה וגו'. מאי נטמאת זאת. אלא זה שאמרו חכמים נבעלה באונם מותרת לו, ברצון אסורה לו, והכהנת בין באונס בין ברצון אסורה לו, זה מדרש דרש ר' יוסי בן כיפר לפני חכמים, משום ר' אלעזר שמוע כל האסורות לו איסור ערוה ובא... (הנשאר מענין זה חסר בכ"י).

2עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה. הרגיל בלשון הרע, ובעל חימה, ובעל מחשבות רעות, והמתחבר לרשע, והמסתכל בעריות, והחולק עם גנב, והאומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, והמתכבד בקלון חבירו, והפורש מן הצבור, והמבזה את אבותיו, והמקלל את הרבים, (והמתעכב) [והמעכב] את הרבים מלעשות (מלאכה) [צדקה], והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה, והמשתמש בעבוטו של עני, והמקבל שחד על מנת לנטות אחרים, והמוציא אבידה ואינו מחזירה לבעליה, והרואה בניו [יוצאים] לתרבות רעה ואינו מוחה בהן, והאוכל שור עניים ואלמנות, והחולק על דברי תורה, ועל דברי חכמים, והחושד בכשרים, והשונא תוכחות, והמלעיג (את) [על] המצות. עליהן הכתוב אומר השמן לב העם הזה ואזניו הכבד וגו': ובעון עשרים וארבעה דברים המשפחות כלות והייסורים רבים. בעון חלה, בעון בעלי זרוע, בעון יין נסך, בעון שנאת חנם, בעון המלבין פני חבירו ברבים, בעון המהרהר אחר מדת הדין, בעון ספק חלב ודם, בעון זילזול טהרה, בעון איחור נדרים, בעון אשה קולבית, בעון לא תקום ולא תטור, בעון גונב דעת הבריות, בעון זקן שנתבזה ברבים, ומחוסרי אמנה, ונהנה מחמת ע"ז, בעון המביא תקלה לרבים, בעון העוזר לרשע לזכותו בדין, בעון הפורץ גדר חכמים, בעון המרחם על האכזרים, בעון המתאכזר על הרחמנים, בעון האוסר את המותר והמתיר את האסור. ועליהם הכתוב אומר (ונתתי) [ושמתי] אני את פני באיש ההוא וגו'. ובעון עשרה דברים ישר' גולין ממקומם. בעון ביטול תורה, בעון גילוי עריות, בעון חילול השם, בעון חילול שבת, בעון נדה, בעון עיוות הדין ועדות שקר, ומאכיל ממונם של ישר' לאומות העולם, ומקטיני מדות ומשקלות, ובעון חניפים. ועליהם הכתוב אומר לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים: ובעון עשרה דברים תפילתו של אדם פרחה. בעון המסיר אזנו משמע תורה, ובעבור הגזלן, ואוטם אזנו מזעקת דל, ובעון היועץ לפני דרכו, והיועץ עיצה רעה, והמתעסק בדברי שקר. והמוציא שם רע על חבירו, ובעון המכשף, והמורה קלות לעצמו, וחמורות לאחרים. ועליהם הכתוב אומר גם כי תרבו תפלה אינני שמע: ומתוך עשרה דברים אדם יוצא מן העולם הזה בלא זמנו. מתוך קנאה, מתוך תאוה, מתוך שלוה, מתוך כבוד, מתוך חכמה יתירה, מתוך עניות, מתוך מחלוקת, מתוך דאגה, מתוך גלות: תחילת עבירה הירהור, שנייה לה, ליצנות, שלישית לה גסות הרוח, רביעיות לה אכזריות, חמשית לה הבטלה, ששית לה עין הרע, שביעית לה שנאת חנם: תחילת יראה, בושה, שנייה לה ענוה, שלישית לה אומנות נקייה, רביעית לה רחמנות, חמשית לה קיום מצות, ששית לה רדיפת שלום, שביעית לה אהבת הבריות: יש שמורד ואומר עולם עובר הוא, ואין דין ואין עולם אחר. ואין נושא עליו לא אימת יראה, ולא אימת מיתה, ולא אימת בושה. ועליו הכתוב אומר ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב: יש מאבד עולמו מחמת אחרים. ויש אומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, והוא מת בלא תשובה: יש עושה הבלים בנערותו ומשחירין פניו בזקנותו. יש שמוכר העולם בחיי העולם הבא. יש שנחשד בדבר ומעשיו נאים לפני הקב"ה, שנאמר היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. יש שמגיע עד שערי מות ותשובתו מצילתו. יש חוטא ומאבד טובה הרבה. יש שהוא עושה רע כל ימיו וסוף הוא קונה עולמו דכתיב כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו וגו'. יש שהוא עושה מצות בגלוי ועבירות בסתר, או מצות בסתר ועבירות בגלוי, ועליו הכתוב אומר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. יש שהוא עושה מצות ומאמין בישועתו של הקב"ה, יש שפורק עולו של הק' וכופר בתחיית המתים, ועליו הכתוב אומר פני י"י בעשי רע: עשר דמעות נשמעות. דמעת העשוקים, דמעת העניים, דמעת שכיר על שכרו, דמעת בעלי תשובה, דמעת צדיקים בתפילה, דמעת יתום ואלמנה, דמעת עבד ואמה, דמעת נחשד בדבר ולא עשאו, דמעת נדחק בשעבוד מלכיות, דמעת חולה על מיטתו: הנעלבים, ואינן עולבין, שומעין חרפתם ואינן משיבין, עושין תורה מאהבה, ושמחין בייסורין. עליהם הכת' אומר ואהביו כצאת השמש בגברתו: המבוזין בעיניהן, והמאוסין בעיני עצמן, והכובשים את יצרם והמשפילין את רוחם. עליהם הכתוב אומר כה אמר י"י גאל ישר' קדושו: בעלי אמנה, וכסויי (זרים) [רזים], ומשיבי פקדון, ומחזירי אבידה. עליהם הכת' אומר עיני בנאמני ארץ וגו': האוהב את אשתו כנפשו, והמכבדה יותר מגופו, ומנהיג את בניו בדרך ישרה, והמשיא אשה לבנו סמוך לפרקו, קודם שיבא לידי עבירה עליו הכת' אומר וידעת כי שלום אהלך וגו'. וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ: האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה פרוטה לעני בשעת דוחקו. עליו הכתוב אומר אז תקרא וי"י יענה: המגרים בצדק, וחשבים באמת, והמקבלין את השבים, והמלמדים אותם שלא יחזרו לסורחנן. עליהם הכת' אומר אז יבקע כשחר אורך: הדנין בצדק, והמוכיחים באמת, ועושי טהרה, וברי לבב. עליהם הכת' אומר אך טוב לישראל אלהים לברי לבב: הנאנחים זהנאנקים והמצפים לישועה, והמתאבלין לירושלם. עליהם הכתוב אומר לשום לאבלי ציון ולתת להם פאר תחת אפר: הרחמנן ומאכילי רעיבים, ומשקי צמאים, ומלבישי ערומים, ומחלקי צדקות, עליהם הכת' אומר אמרו צדיק כי טוב: הענוונין, והביישנין, ושפלי רוח, ונחים לתשחורת, ובעלי הבטחה. עליהם הכת' אומר ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור: העמלים בתורה. ולומדי תורה לשמה, והמהדרין על המצות, והשוקדין על הלכות. עליהם הכת' אומר אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום: רודפי צדק ומבקשי שלום לעמו, והמצטערין עם הציבור, והמוועדין עמהם בשעת דוחקם, עליהם הכת' אומר טוב י"י למעוז ביום צרה וידע (כל) חוסי בו. ובשביל ארבעה דברים חמה לוקה. על אב ב"ד שמת ולא נספר כהלכה. ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד. ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין, על כותבי פלסתר, ומעידי עדות שקר, ומגדלי בהמה דקה בארץ ישראל וקוצצי אילנות טובים. ובשביל ארבעה דברים ממון של בעלי בתים נמסר למלכות. על משהי שטרות פרועים, ומלוי בריבית, ועל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה. ועל פוסקי צדקה ברבים ואינם נותנין. ובשביל ארבעה דברים ממון של בעלי בתים יורדין לטמיון. על עושקי שכר שכיר, וכובשי שכר שכיר, ופורקי עול מצואריהם ונותנין על חביריהם, וגסות הרוח כנגד כולם: ר' דוסתאי בר יהודה אומר. לעולם הוי מתגרה ברשעים. [ואל] תקנא בעושי עולה, שנ' עזבי תורה יהללו רשע ושמרי תורה יתגרו בם, ואם לחשך אדם לאמר אל תתחר במרעים. לעשות מעשים רעים, ואל תקנא לעשות בעושי עוולה. אין ישיבה למעלה, ולא אכילה ולא שתייה, ולא פריה ורבייה, ולא איבה, ולא שנאה, ולא קנאה, ולא תחרות, ולא עייפות, ולא עכבה: כת' האזינו השמים ואדברה, זו היא שנאמר על ידי דוד מלך ישר'. ישת חשך סתרו, כנגד מי אמרו דוד מקרא זה. לא אמרו אלא כנגד שבחן של הק' שהוא שליט ברום. הוא יחיד ושמו אחד. והוא שוכן בשלש מאות ותשעים רקיעים, וכל רקיע שמו וכינויו נקוד עליו. ובכל אחד משרתים שרפים ואופנים וכרובים וגלגלים וכסא כבוד ואל תתמה בדבר זה. מלך בשר ודם יש לו כמה מקומות אחת של צינה ואחת של חמה ועליך להביט בדבר זה. על אחת כמה וכמה למלך עולמים שהכל שלו. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום שוכן על ערבות בשביעי ואינו מתרחק מהן כלום. שנא' מבין שני הכרובים וידבר אליו, ובשעת הכעס מתעלה ויושב בשמי מיום. והכל צועקין ובוכין ואין נשמע קולם. וגוזרין צום ומתפלשין בעפר ומתכסין בשק ומורידין דמעות: בן עזאי אומר כל הנותן ארבעה דברים הללו על לבו וכנגד עיניו שוב אינו חוטא לעולם, מאיין בא, ולאיין אתה הולך, ומי הוא דיינו, ומה עתיד להיות. מאיין בא, ממקום החשך, ולאיין הוא הולך, למקום רימה ותולעה. ומאין בא, ממקום טומאה. ולאן הוא הולך, לטמא אחרים. מאיין בא, מליחה סרוחה, וממקום שאין עין יכול לראות. ולאיין הוא הולך, לשאול ואבדון בגהינם, ולישרף באור. ומי הוא דיינו, תדע שאין דיינו של בשר ודם, אלא אדון על כל המעשים ברוך הוא. ומה עתיד להיות, עפר רימה ותולעה. שנאמר אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה. ר' שמעון אומר רימה בחייו ותוליעה במותו. איזה רימה בחייו, אילו כנים, ותוליעה שמרחיש במותו: ר' אליעזר בן יעקב אומר אדם נאה ומשובח ומוציא דבר מגונה. מושלו משל למה הדבר דומה לטרקלין גדולה וביב של בורסקי קבוע בתוכה. כל עובר ושב אומר כמה נאה טרקלין זו אלמלא ביב של בורסקי קבוע בתוכה, כך אדם נאה ומשובח ומוציא דבר מגונה, אם היה מוציא (ממעיין) [ממעיו] פלייטון או אפרסמון או אחד מכל מיני בשמים על אחת כמה וכמה שהיה מתגאה על הבריות: בשעה פטירתו של ר' [אליעזר] (אלעזר בן עזריה) נכנסו תלמידיו וישבו לפניו. אמרו לו רבינו למדנו דבר אחד. אמר להם בניי מה אלמד אתכם צאו והזהרו איש בכבוד חבירו ובשעה שאתם עומדים להתפלל היו יודעין לפני מי אתם מתפללין. שבשביל דבר זה תזכו לחיי העולם הבא: חמשה דברים למדנו מר' [אליעזר] (אלעזר בן עזריה) בשעת מיתתו ושמחנו בהם יותר ממה ששמחנו בחייו. ואלו הן, הכדור, (והאימוס) [והאימום], והקמיע, ותפילין, וכסת עגולה, מקבלין טומאה, ומטבילין אותם (במשהך) [במשהן], צאו והזהרו בהן שהלכות גדולות הם, שנאמרו למשה בסיני: סליק פירקא:

3לעולם תהא נאה בכניסתך. ונאה ביציאתך. ותהא ממעט את העסק ועסוק בתורה: מעשה בר' שמעון בן אלעזר שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על ששת הים. ומצא אדם אחד שהוא מכוער ביותר. אמ' לו ריקה כמה מכוערין מעשיך כך מכוערין בניו של אברהם. אמ' לו ומה אעשה, לך ואמור לאומן שעשאוני כמה מכוער כלי זאת שעשית. מיד ירד ר' שמעון בן אלעזר מעל החמור ונשתטח לפניו. אמי לו ר' נעניתי לך. מחול לי. אמר לו אין אני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאוני ותאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית, הלך אחריו כחצי מיל. וכששמעו אנשי עירו ויצאו לקראתו. אמרו שלום עליך רבי. אמר להם למי אתם קורין ר'. אמרו לו לזה שמטייל אחריך. אמר להם אם זהו ר' אל ירבו כמותו בישר' וחס ושלום. אמרו לו ומה עשה לך. אמ' להם כך וכך עשה לי. אמרו לו אע"פ כן מחול לו. אמ' להם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא נהוג לעשות כן: באותה שעה ישב ר' שמעון ודרש בבית המדש הגדול שלו. לעולם הוי רך כקנה. ואל תהי קשה כארז. מה קנה זה יצאו ארבע רוחות העולם הולך ובא עמהן עמדו הרוחות וקנה עומד במקומו מה סופו של קנה זכה ליטול ממנו קולמוס ולכתוב בו ספר תורה. אבל ארז זה אינו כך יצתח רוח מערבית צפונית נעקר מצידו. דרומית מזרחית עוקרתו והופכתו על פניו. נמצא ארז זה שהיה מוטל על שרשיו. מה סופו של ארז זה באים וסותתין ומכתתין אותו. ומסככין בו בתים. והשאר מניחין אותו על גבי האור. לכך אמרו חכמים הוי רך כקנה ואל תהי קשה כארז: כיצד מכבד אדם את רבו. בזמן ששניהן מהלכין בדרך נותנו לימינו ואין נותנו לשמאלו. היו שלשה הרב ביניהם. כיצד הרב באמצע. והגדיל לימינו והקטן לשמאלו. וכן מצינו בשלשה המלאכים שבאו אצל אברהם אבינו. ואילו הן. גבריאל. מיכאל. רפאל. גבריאל להפוך את סדום. רפאל לרפאת את אברהם. מיכאל לבשר את שרה. והיה מיכאל באמצע. וגבריאל בימינו ורפאל בשמאלו. כיון שראה אברהם אבינו את מלאכי השרת באתה שכינה ועמדה למעלה ממנו. אמ' להם רבותיי המתינו לי עד שאפטר מן השכינה שהיא גדולה מהם. שנאמר ויאמר אדני אם [נא] מצאתי חן וגומ'. וכיון שנפטר אברהם אבינו מן השכינה בא והשתחוה לפניהן. והכניסן תחת האילן. שנאמר יקח נא מעט מים וגומ'. ואחר כך ואקחה פת לחם. אבל לוט מה אמר להם ולינו ורחצו רגליכם. ואחרים אומ' לא אמ' לוט אלא חכמת חכם, אמ' אילו רואים אותם רוחצים פניהם ידיהם ורגליהם נמצאו הורגין אותו ואת אשתו ואת בנותיו. אלא יראו אותם כשאבק על רגליהם ויאמרו לא באו מן הדרך אלא עכשיו: ההולך אחר רבו אינו רשאי ליפטר מאחריו עד שעה שיטול ממנו רשות. היו שניהם תלמידים שקולין כאחד נוטלין רשות זה בזה. בעל הבית נכנס תחילה ואחי כך אורח. וכשהן יוצאין אורח יוצא תחילה ובעל הבית אחריו. והנפטר מרבו בין כשהוא גדול מרבו בין כשרבו גדול אומ' לו הריני נפטר: סליק פירקא:

4לא יפטר אדם לא מאצל רבו ולא מאצל חבירו עד שעה שיטול ממנו רשות. וילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום. שאמ' לו לאברהם אבינו כלום יש בידך דרך ארץ. אמ' לו רבונו של עולם הן: לעולם אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו. וילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום שעמד על פתח הגינה וקרא לו לאדם. שנא' ויאמר לו איכה. מעשה בארבע זקנים שהלכו למלכות הפנימית והיה להם פילוסופוס אחד חבר שם. ואילו הן ר"ג ור' יהושע. ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא אמ' לו ר' יהושע לר"ג, ר' רצונך שנלך ונקבל פני פילוסופום חבירינו. אמ' לו לאו. לשחרית אמ' לו נלך ונקבל פני פילוסופוס חבירינו. אמ' לו הן. הלך ר' יהושע וטפח לו על הדלת. והיה פילוסופוס מחשב בדעת אין זה דרך ארץ אלא של חכם. פעם שניה עמד ורחץ פניו ידיו ורגליו. פעם שלישית עמד ופתח את הדלת. ראה חכמי ישראל אילו באים מיכן ואילו באים מיכן. ואילו הן. ר' יהושע ור' אלעזר בן עזריה מימינו של ר"ג ור' עקיבא משמאלו. והיה פילוסופוס מחשב בדעתו ואומ' היאך אתן שלום לחכמי ישר'. אם אומ' אני שלום עליך ר"ג נמצאתי מבזה את חכמי ישר' אם אומ' אני שלום עליכם חכמי ישר' נמצאתי מבזה את ר"ג. כיון שהגיע אצלם אמ' להם שלום עליכם חכמי ישר' ולר"ג בראש. ולא מר"ג למדנו אלא מן השכינה. שנאמ' ראיתי את י"י ישב על כסאו וכל צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו: לעולם יהו כל אדם חשובין עליך כליסטין ותהא מכבדן כר"ג: ומעשה בר' יהושע שהכניס אצלו אדם אחד ונתן לו אכילה ושתייה. והעלהו לגג. ונטל הסולם מתחתיו מה עשה אותו האיש. עמד בחצי הלילה ונטל הכלים וכרכן בטליתו. וכיון שביקש לירד נפל מן הגג ונשתברה מפרקתו ממנו. לשחרית בא ר' יהושע ומצאו. אמ' לו ריקה כך עושין לבני אדם שכמותך. אמ' לו ר' לא הייתי יודע שנטלת הסולם מתחתי. אמ' לו ריקה אי אתה יודע שמאמש היינו זהירין בך. מיכאן אמ' ר' יהושע יהו כל אדם חשובין עליך כליסטים והוי מכבדם בר"ג: סליק פירקא:

5הנכנס לבעל הבית. כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה: מעשה בשמעון בן אנטיפרס שהיו אורחין נכנסין אצלו. וגוזר עליהם שיאכלו ושישתו. והיו נודרין בתורה ומבדין. ובשעת פטירתם היה מלקה אותם. נשמעו דבריהם לפני רבן יוחנן בן זכאי וחכמים. והיו (קניטין) [קנטרן] בדבר. אמרו מי ילך ויודיענו. אמ' להם ר' יהושע אני אלך ואראה מה זה עושה. אמרו לו לך לשלום. הלך ומצאו על פתח ביתו שיושב. אמר לו שלום עליך ר'. אמר לו שלום עליך ר' ומורי. אמ' לו כלום אתה צריך. אמ' לו בית לינה אני צריך. אמ' לו שב בשלום. ישבו (ופסקו) [ועסקו] בתורה עד הערב. לשחרית אמ' לו נלך למרחץ. אמ' לו כרצונך. היה ר' יהושע מתיירא שמא יקפחנו על שוקיו. לאחר שיצא אכלו ושתו. אמ' מי מלויני. אמ' לו אני. היה ר' יהושע מחשב בדעתו. ואומ' מה אשיב לחכמים ששיגרוני. נפנה ר' יהושע לאחוריו. אמ' לו ר' למה נפנית. אמ' לו דבר אני צריך לשאול אותך. מפני מה בני אדם הנכנסין אצלך אתה מלקה ולי לא הלקית. אמ' לו חכם גדול אתה ודרך ארץ יש בידך. בני אדם הנכנסין אצלי גוזרני עליהן שיאכלו ושישתו והם נודרין בתורה ומבדים. וכך שמעתי מן החכמים שכל הנודר בתורה ומבדה לוקה ארבעים, אמ' לו וכך אתה עושה. אמ' לו הן. אמר לו גוזר אני עליך שתלקה אותן ארבעים וארבעים. ארבעים שלך. וארבעים של חכמים ששיגרוני. הלך ר' יהושע והסיח לפני חכמים מה שראה בשמעון בן אנטיפרס: לעולם לא יהא אדם קפדן בתוך סעודתו. ומעשה בהילל הזקן שעשה סעודה, ובא עני ועמד על פתחו. אמ' לו ר' אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה כלום. נטלה אשתו כל אותה הסעודה ונתנה לו. ואחר כך לשה עיסה אחרת ובשלה אילפס אחר ובאתה והביאה לפניהן. אמ' לה בתי מפני מה לא הבאתה לנו מיד. סחה לו כל אותו המעשה. אמ' לה בתי אף אני לא דנתי אותך אלא לכף זכות. שכל מה שעשית לא עשית אלא לשם שמים: מניחין פיאה ממעשה אילפס ואין מניחין פיאה ממעשה קדירה. ומעשה בר' יהושע שהיה לו אכסניא אצל אלמנה הניחה לו מעשה אילפס ואכל ולא הניח לה פיאה. פעם שנייה אכל ולא הניח לה פיאה. פעם שלישית הקדיחתו במלח. וכיון שטעמו משך ידו ממנו. ואכל פתו ריקם. אמרה לו מפני מה מיעטתה בגריסין הללו. אמ' לה כבר סעדתי מבעוד יום אמרה לו מעתה אם סעדת מיעטת בפת ובגריסין. מיכן אמ' ר' יהושע מעולם לא נצחני אדם אלא אשה זו ותינוק ותינוקת: מעשה בר' יהושע שהיה מהלך בשדה, ומצא ריבה אחת שישבת בשדה. אמרה לו מפני מה אתה מהלך בשדה אמ' לה בדרך אני הולך. אמרה לו אם זו הדרך לא כבשוה אלא ליסטין כמותך: ושוב מעשה בר' יהושע שהיה מהלך בדרך ומצא תינוק אחד שהיה יושב בין שני דרכים. אמר לו מאיזו דרך איכנס לעיר בזו או בזו. אמ' לו הרי שניהם לפניך זו ארוכה וקצרה. וזו קצרה וארוכה. הלך לו ר' יהושע בקצרה וארוכה. כיון שהניע לחומה של עיר מצא גנות ופרדיסין וקרפיפין שהיו מוקפין לה נפנה לאחוריו וראה אותו תינוק שהיה יושב במקומו. אמ' לו בני לא כך אמרתי לך באיזו דרך איכנס. אמ' לו רבי ולא חכם גדול אתה. זו חכמתך. הלך ר' יהושע ונשקיה על רישיה. אמ' לו אשריכם ישר' שכלכם חכמים אתם מקטניכם ועד גדוליכם: כיצד מרקדין לפני כלה. בית שמאי אומ' כלה כמות שהיא. וב"ה אומ' כלה נאה וחסודה. אמרו להם ב"ש לב"ה לדבריכם אפי' חגרת ואפילו סומא יאמרו לה כלה נאה וחסודה. והתורה אמרה מדבר שקר תרחק. אמרו להם ב"ה לב"ש הרי שלקח מקח טעות בשוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו. הוי אומ' ישבחנו בעיניו. מיכן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם כל הבריות: ולא יפרוס אדם [את] המוציא במקום הרך אלא במקום הקשה. ולא יאחז אדם פרוסה כביצה בידו. ואם עושה כן הרי זה רעבתן וגרגרן. וכמה שותה שנים מדרך ארץ. שלשה מגסי הרוח. לא יאכל אדם שום ובצל מראשו אלא מעליו. ואם אוכל הרי זה רעבתן. ולא ישתה שתי כוסות בתוך סעודתו. ויברך ברכת המזון מפני שנראה גרגרן: סליק פירקא:

6שנים שהם יושבין על שולחן אחד. הגדול שבהן שולח יד תחילה. ואחר כך קטן. ואם שולח יד קטן תחילה הרי זה גרגרן: ומעשה בר' [עקיבא] שעשה סעודה לתלמידיו. הביאו לו שני תבשילין אחד נא ואחד מבושל. מתחילה הביאו תבשיל נא לפניהן. הפיקח שבהם אחז הקלח בידו אחת ותלשו בידו אחת ולא בא אחריו. משך ידו הימנו ואכל פתו ריקם. והטיפש שבהם אחז את הקלח בידו אחת. אמ' לו ר' עקיבא לא כך בני אלא הנח עקיבך (עליך) [עליה] בתוך הקערה ותלוש. ואחר כך הביא להם מבושל. ואכלו ושתו ונסתפקו. לאחר כך אמ' להם בניי לא עשיתי לכם כל כך אלא כדי לבדוק אתכם אם יש בידכם דרך ארץ אם לאו: לא יאכל אדם עד ארבע שעות. ולא ישתה. ולא ירחץ אדם בבית המרחץ עד ארבע שעות. חמים רובו קשה לגוף ומיעוטו יפה. יין רובו קשה לגוף ומיעוטו יפה. שלשה דברים שקולין זה בזה. חכמה יראה וענווה: הנכנס לבית הכסא אל יחזור למערב פניו. ולא אחוריו אלא לצדדיו. ולא יפרע עצמו עד שישב. ולא יקנח בימין אלא בשמאל. ומעשה בר' עקיבא שהלך אחר ר' יהושע לראות את המעשה. ראה שלא נכנס לבית הכסא אלא לצדדיו. ולא פירע עד שישב. ולא קינח אלא בשמאל. אמ' ר' שמעון בן עזאי שלשה דברים למדתי מר' אליעזר. שלא יכנס לבית הכסא אלא לצדדיו. ולא יפרע עד שישב. ולא יקנח אלא בשמאל: ומפני מה אין מקנחין בימין. ר' אליעזר אומ' מפני שאוכל בה, ר' יהושע אומר מפני ששותה בה ר"ג מפני שמראה בה טעמי הלכה: לא ישמח אדם בין הבוכים. ולא יבכה בין השמחים. ולא יהא ער בין הישנים. ולא ישן בין הערים. וכללו של דבר אל ישנה אדם דעתו מדעת חביריו ומדעת בני אדם: סליק פירקא:

7הנכנס לבית אל יאמר תנו לי ואוכל עד שיאמרו לו הם: מזגו לו את הכוס שוהא ושותהו. וכמה שוהא. בחמין שלשה פעמים ובצונן ארבע. א"ר יהודה בד"א בכוס שבגליל. אבל בכוס שביהודה שוהא כל צורכו ושותהו. לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול כמה שהאכלתני. שזו דרך הריבית. והנכנס לסעודה לא יאמר אכול מה שהאכלתיך שזו דרך הריבית. ובירושלם היו הופכים (אספניא) [אכסניא] שלהם: לא ישלח אדם לחבירו חבית של יין ויתן על פיה שמן [שזו] דרך מיתה ומעשה באדם אחד שעשה משתה לבנו. כיון שבאו בני חבורה והסיבו. נכנס להביא יין. ראה את החבית שמליאה שמן. חנק את עצמו ומת. מיכן אמרו חכמים. לא ישלח אדם לחבירו כו'. לא יאמר אדם לחבירו טול שמן מפך ריקם. מפני שמהנהו טובת חנם: לא יסרב אדם בחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד: ולא ירבה בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל: ולא ישקה אדם יין חדש לשום יין ישן שזו דרך גזל. היה (שותה) [משקה] יין [לחמרים] אל יאמר לחמרים סלקו את זה ותנו את זה שזה דרך גזל. היה עובר בשוק אצל מוכרי תבואה אל יאמר להם בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. מפני שמשביח דעתו של מוכר: סליק פירקא:

8לא יפרוס אדם פרוסה על הקערה. אבל מקנח אדם קערה בפרוסה. ולא ילקט אדם פירורין ויניח על גבי שלחן. מפני שהוא ממחה דעתו של חבירו. ולא ישוך אדם מפרוסה ויחזירנה לקדרה. וכן לא ישוך אדם מפרוסה ויתננה לחבירו. לפי שאין דעת [הבריות] שוה. ולא ישתה אדם מן הכוס ויתננה לחבירו מפני סכנת נפשות: ומעשה בר' עקיבא שהיה (לא) [לו] אכסניא אצל אדם אחד, נתן לו כוס וטעמו. אמר לו ר' עקיבא לך ושתהו. שוב נתן לו כוס וטעמו. אמר לו ר' עקיבא לך ושתהו. אמר לו בן עזאי עד מתי אתה משקה כוסות הטעומין [לר"ע] שוב מעשה בר' עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד. [נטל פרוסה] וסמך בה את הקערה. חטפה ר' עקיבא ואכלה. שוב נטל את הפרוסה וסמך בה את הקערה. חטפה ר' עקיבא ואכלה. אמ' לו ר' אין לך פרוסות שתאכל אלא פרוסה שאני סומך בה את הקערה. אמ' לו כמדומה אני שאתה נכווה בפושרין. עכשיו אי אתה נכוה אלא ברותחין: ולא ישתה אדם כוסו ויניחנו על גבי שלחן אלא יאחזנו בידו עד שיבא השמש ויתננו לו: חמשה דברים אמר ר'. אין מניחין בשר חי על גבי פת. ועל הכוס. ולא קערה על גבי פת. ואין זורקין את הפת. ואין סומכין את הקערה בפת. ואין יושבין על גבי אוכלין. מפני (שמשביח) [שמבזה] האוכלין. והנכנס לסעודה לא יטול חלקו ויתננו לשמש. שמא יארע דבר קלקלה בסעודה. אלא יטלנו ויניחנו לפניו ואחר כך יתננו לו: אורחין הנכנסין אצל בעל הבית אין יוצאין אלא א"כ יטלו רשות מבעל הבית: ולא יתנו מאשר לפניהם לבנו של בעל הבית אלא א"כ נטלו רשות מבעל הבית ומעשה באדם אחד שהכניס אצלו שלשה אורחים בשני בצורת. והיו לו שלש ביצים ובא והניח לפניהם ובא בנו של בעל הבית ועמד לפניהם. נטל אחד מהן חלקו ונתן לו. וכן השני. וכן השלישי. כיון שבא אביו מצא שהוא אוחז אחד בפיו ושתים בשתי ידיו. עמד והגביהו מלא קומתו וחבטו לארץ ומת. אף אמו כיון שראתה את בנה שמת עמדה מעל הגג ונפלה ומתה. אף אביו כיון שראה כך עמד מעל הגג ונפל ומת. א"ר אליעזר בן יעקב שלש נפשות נהרגו בדבר זה: סליק פירקא:

9הנכנס למרחץ אומ' יהי רצון מלפניך י"י אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותחזירני לשלום. ותצילני מזו וכיוצא בו לעתיד לבא: וקודם שיכנס כיצד יעשה. חולץ את מנעליו. ומסלק את כובעו. ומסלק את טליתו. ומתיר את חגורו. ופושט חלוקו. ואחר כך [מתיר פרקסו התחתונה. רחץ ויצא והביאו לו את המפה מקנח את ראשו. ואח"כ מקנח את כל האברים. הביאו לו את השמן סך את הראש ואח"כ סך את כל האברים. ואח"כ] מניח פרקסו התחתונה: ולובש את חלוקו. וחוגר את חגורו. ומתכסה בטליתו. ומניח את כובעו. ואחר כך מניח את מנעליו. ומניח של ימין ואחר כך של שמאל. וכשהוא חולץ. של שמאל תחילה ואחר כך של ימין: וכן לעניין תפילין מניח של יד ואחר כך של ראש. וכשהוא חולץ. חולץ של ראש תחילה ואחר כך של יד. ואם יש לו בן או עבד מניחין לו: הנכנס למרחץ אינו מתעמל. ואינו מתגרר. ואינו (משתכר) [משתבר] על השייש. ומעשה בר"ג שהיה חלוש הפילו שמן על השייש ולא קיבל. רשב"ג אומ' (המשתכר) [המשתבר] על השייש חבירו של חמור. והאוכל בשוק חבירו של כלב. ויש אומ' פסול לעדות: בית הכסא נותן מקום זה שנכנס לזה שיצא. בית המרחץ נותן מקום זה שיצא לזה שנכנס. ולא יכניס אדם לבית המרחץ בזכוכית מפני הסכנה. ולא ירוק אדם בבית המרחץ מפני הסכנה. ובכל מקום אל ירוק אדם בפני חבירו. או' אדם הלכה של בית הכסא בבית הכסא. ושל בית המרחץ בבית המרחץ. אין שואל ומשיב במקום שרובם ערומים. ולא במקום שרובם לבושים. רובם לבושים ומיעוטם ערומים כולן לבושין. רובם ערומים ומיעוטן לבושין. כולן ערומים ואל ישאל אדם שלום לחבירו בבית המרחץ מפני הסכנה. ואם שאלהו אומ' לו מרחץ הוא. ויש אומ' משיבו ואין בכך כלום. אל יניח אדם רגליו על שפת האמבטי ויהא רבוץ בתוכה מפני שדרך גנאי הוא. ואל יאמר אדם לחבירו דרוס ידך עלי בבית המרחץ. והאומ' אין יוצא משם כשהוא שלם. א"ר יהודה בד"א במים מיעוטין. אבל במים מרובים הרי זה משתבח. והקורא שתי פעמים. והטובל שתי פעמים הרי זה מגונה. המתכסה בטליתו ועומד במקום הזיעה. הרי זה גוזל את הרבים. והגוזל את הרבים כיצד יעשה ילך ויחפר שיחין בורות ומערות ויתקן דרכים וסרטיאות וימחל לו: סליק פירקא:

10היוצא לדרך לבדו קודם [קריאת] הגבר דמו בראשו. ר' יאשיה אומ' לא יפחות משנים. ובאיזה תרנגול אמרו. בתרנגול הבינוני. שנאמ' מי שת בטחות חכמה או מי נתן (לכסוי) [לשכוי] בינה: אדם הבא מן הדרך ונכנס למרחץ. הקיז דמו ונשתכר. ושימש מיטתו על גבי קרקע דמו בראשו: ההורג כינה על גבי המיטה והעומד ערום לאור הנר ולאור הלבנה דמו בראשו: השותה משקין מזוגים ומשקין מגולים שלן עליהם הלילה דמו בראשו מפני הסכנה. והשותה מנחלים וממעיינות ומהמדברות בפיו ובידו אחת דמו בראשו. מפני הנימא שבהם: הקיז דם וישב בתענית דמו בראשו. כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן. אינם רואין סימן ברכה לעולם: מוכרי דגים טמאים. וחלב טמא. אינם רואין סימן ברכה לעולם. המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם. ר' עקיבא אומ' העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה. אינו רואה סימן ברכה לעולם. וא"ר עקיבא ותלמידי חכמים בטילין בתשעה באב. וישימו הכל עצמן כתלמידי חכמים: אמרו פעם אחת היה ר' עקיבא יושב על שלחנו תחת הזית מפני הסכנה. ואמ' קוצצי אילנות ומגדלי בהמה דקא ותגרי סימטא אינם רואים סימן ברכה לעולם: המוכר את ספרו אע"פ שאינו צריך לו. והמוכר את בתו אע"פ שאין לו מה יאכל אינו רואה סימן ברכה לעולם: ר' יצחק אמר קורצין הרי זה משופכי דמים. שנא' לא תלך רכיל בעמך לא תעמד על דם רעך: ור' אליעזר אומר השונא את חבירו הרי זה משופכי דמים. שנאמר וכי יהיה איש שנא לרעהו. והכהו נפש. בן עזאי אומ' השונא את אשתו הרי זה משופכי דמים. שנאמ' ושם לה עלילת דברים. סוף שהוא שוכר לעדים ומקדימה לסקילה: ור' יוסי אומ' הנותן את הקץ אין לו חלק לעולם הבא: נביא השקר והמספר לשון הרע אין לו חלק לעולם הבא. (והנושא) [והשונא] תלמידי חכמים אין לו חלק לעולם הבא. ר' מאיר אומ' כל שיש מדרש בעירו ואינו הולך לשם חייב מיתה. בית המדרש שיש בו אלף אלפים וריבי רבבות מצות האמורות בתורה על אחת כמה וכמה: ור' מאיר אומ' כל שיש תלמיד חכם בעירו ואינו משמשו חייב מיתה. שנאמר כי דבר י"י בזה: ואומ' כה אמ' י"י מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וגומ': המתיר מנעליו ויצא לשוק הרי זה מגסי הרוח: סנטרו לצדדין וכובעו לאחוריו. (וירד) [וירכתו] על חבירתה ורצועות תפילין [בידו] ומחזירן כשהוא מהלך בשוק הרי זה מגסי הרוח. ומניין לגסי הרוח שהוא כע"ז. שנאמ' ולא תביא תועבה [ולהלן הוא אומר תועבת ה' כל גבה לב, כתיב הבא תועבה, ונאמר להלן תועבה] מה תועבה להלן בע"ז הכת' מדבר. אף תועבה האמורה כאן בע"ז הכת' מדבר: הנכנס לישן אומ' ברוך המפיל חבלי שינה כו'. והניעור משנתו אומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה: המתהפך משנתו לצדדין אומ' פוקח עיורים: הנכנס לבית הכסא אומ' התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון. תנו כבוד לאלהינו ועמדו במקומכם והזהרו. עזרוני עזרוני. שמרוני שמרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שזה דרכן של בני אדם. והיוצא מבית הכסא. אומר אשר יצר. רחץ פניו אומר ברוך המעביר שינה מעיני. כו'. לבש כליו ויצא לשוק. אומ' יהי רצון מלפניך י"י אלהי שתוליכני לשלום ותסמכיני לשלום ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותחזירני לביתי לשלום ותציליני מכף כל אויב ואורב בדרך. ותציליני מיד לשון הרע. ואל תרגילני לידי עבירה ועון וחטא. ואל אכשל בכלום דבר. ויהי רצון מלפניך י"י אלהי שתראיני בשמחתה של ירושלם:

11סליק מסכת דרך ארץ: פרקים י':