מגן אברהם יב

1כדי עניבת . פי' וירכסו את החושן תרגום ויענבון:

2כל החוטים . בגמרא איבעי' לן כדי לענבן כול' ובהדדי או דלמא כל חד וחד לחודיה ורש"י פי' כדי לענבן החוטין אהדדי דהיינו שיעור גדול עכ"ל ולכן פסקו לחומר' אבל המרדכי פי' כל חד וחד לחודי' פי' שצריך ליענב חוט א' הנפסק על כל אחד מהחוטין הפסוקים בפ"ע וזהו שיעור ארוך מלענב כל החוטי' הפסוקים יחד כנ"ל פירוש המרדכי אף על פי שהרב"י לא פי' כן נ"ל מ"ש הוא אמת ולכן יש להחמיר כמ"ש שצריך כדי עניבה על כל חוט בפ"ע:

3שנפסק כולו . כלומר שבשני הראשי' לא נשתייר כ"ע ואפילו ע"י צירוף אז ודאי פסול ואם נשאר בשניהם כ"ע ע"י צירוף יש להסתפק אם פסול:

4שני ראשי' . ולא נשתייר כ"ע ואם נשתייר כ"ע אפילו נפסקו כלם כשר כמ"ש ראש הסי' דלא כע"ת סק"ב:

5אם לא דקדק . קשה דהא כ"ש אם דקדק כדמסיק בהג"ה וי"א דנקט לא דקדק משום סיפא דמסיים אבל אם לא נחתכו אלא ב' ראשים מכשירים בכדי עניבה דזהו דוקא בלא דקדק אבל דקדק אם נחתכו ב' ראשים מצד א' כשר אפילו לא נשתייר כ"ע דהא נשתייר ראש השני כמש"ל אבל אם נפסקו ב' מב' צדדים ולא נשתייר בכ"ע פסולים דשמא חוט א' הן ומיהו יש גם תקנה לזה לעשות סימן בעת עשיית הציצית להיו' ניכר השני ראשים שהם מחוט א' ע"י הקשרים שעושין בסוף כל חוט ואפשר דמשום זה נקט הרב"י אם לא דקדק:

6בינוני' . צ"ע למה חלק על בעל העיטור שאפי' אין בו אלא כדי לכרוך על ח' שערות דיו ולא מצאתי מהפוסקים הראשונים מי שחלק עליו: אמרי' בגמרא היכא שהם עבים כ"ש דכשרים דמנכר' מצותייהו ולכאור' יש ללמוד מזה שמצוה לעשות חוטי' עבי', ויש לדחות דדוקא כשנפסקו אז מנכר מצותייהו יותר כשהם עבים אבל בתחלה יותר נאה לעשות בינונים שהם נאים יותר משום זה אלי ואנוהו:

7יש לסמוך על ר"י . לעיל סס"א כתב היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת פי' היכא דאפשר למצוא בקל ציצית אחרים אבל א"צ לחזור אחריו והכא כתבה והיכ' דלא אפשר היינו במקום שאין נמצאים ציצית כלל יש לסמוך על ר"י, מ"מ נ"ל דלא יברך עליהם וגם אסור לצאת בו בשבת לר"ה: