מגן אברהם שפו

1ואין מבואיהן כא' . דהא אסורין לטלטל מזה לזה:

2ואין להם דריסת הרגל . פי' אף על פי שיש להם רשות לעבור דרך שם מ"מ הואיל שיש להם דרך אחר לצאת כופין אותו לעבור דרך שם כמ"ש סי' שצ"ב ס"ו וסימן שס"ד ס"ג:

3כמבוי א' . דאילו במבוי אח' צריך ב' פסין כמ"ש סימן שס"ג סל"א ומ"מ צ"ע דהא עכ"פ בעי' צ"ה בינם לבין העכו"ם כמ"ש שם ובסימן שס"ג סכ"ו וא"כ פשיטא דמהני ג"כ לסלק היהודים שלא עירבו כמ"ש סי' שצ"ב ס"ו אפי' יש להם דריסת הרגל זע"ז וצ"ע ועוד משמע שם דכל העיר נחשבת כא' ועסי' שצ"א:

4ולא בעדשי' . דאין נאכלין חיין דלא עדיפי מחיטי' ועב"ח:

5בשיל ולא בשיל . ונ"ל דלפתות דידן מערבין מהן חיין דלא גרע מבשר חי:

6צלי הוי לפתן . ואפילו יש מקומות שאוכלים אותו בלא פת בטל' דעתן אצל כל אדם (גמ') ערסי' ש"כ:

7חומץ . שיעורו כדי לטבל ירק מזון ב' סעודות אם היה אוכלו בלא פת:

8יין חי . אבל מבושל לקינוח סעודה בא ולא לטבל לפיכך שיערו כדי שמביאין ממנו לקינוח ב' סעודו' (מ"מ) וכן כל כיוצא מזה:

9בתרומ' . ועכשיו אין תרומה טהורה הראויה לשום אדם (כ"ה ש"ג עסי' תנ"ז):

10שלא יהנה . אף ע"ג דבעירובי תחומין שרי התם אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו והרמב"ם והרשב"א ומ"מ בשם רוב המפרשים כתבו דאפ"ה שרי בעירובי חצירות כיון דחזי לישראל אחר ואף על פי שאמר שלא אהנה או קונם שרי שלא כוון אלא בדרך הנאתו וע' בגמ' וא"כ מ"ש רמ"א דבקונם כ"ע מודו צ"ע דהיינו פלוגתייהו אלא דלדעת הטור בקונם אפי' בעירובי תחומין אין מערבין דדמי להקדש והרמב"ם ודעימי' ס"ל דאין הלכה כרב הונא דאתיא כר"א ע"ש:

11יהנה ממנו . עמ"ש סי' שצ"ד דעירובי חצירות נמי מצוה היא מ"מ עושה להנאתו:

12לא נתקדשה ודאי . שמספק לא חל עליו קדושה:

13עד שתחשך . דמספקא לא פקעה קדושה ועיין בגמ':

14ואסור לטלטל . ואם נתנו שני המבואות שתופן בחצר זו בכלי א' ה"ל כולן כא' ומותר לטלטל ממבוי זה למבוי זה כמ"ש רסי' שע"ח ע"ש:

15ששבתו במבוי . כלומר בבתים שבמבוי דאלו ששבתו במבוי עצמה שרי כמ"ש רסי' שע"ב: