מגן אברהם תלט

1ונטל . דוק' שנטל בפנינו וכ"ה בי"ד סי' ק"י, תו':

2לחזור ולבודקו . שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי מיהו אם וכו' כצ"ל:

3תלינן להקל . דהוי ס"ס שמא נטל מצה ואת"ל חמץ שמא אכלו אבל עכבר נכנס ועכבר יוצא אפי' הככר קטן לא אמרי' שמא אכלו ואת"ל לא אכלו שמא הוציאו העכבר הב' דזה מקרי חד ספיקא שמא נשאר החמץ בבי' או לא דמה לי אכלו או הוציאו אבל כאן ס' שמא לא בא חמץ מעולם לבית (ד"מ) ומ"מ קשה דבי"ד סי' ק"י פסק דבעינן שיוודעו שני הספיקות ביחד והכא כיון דנטל בפנינו ונכנס לבית נולד הספק הראשון ואח"כ נולד ספק השני שמא אכלו וצ"ל כיון דלא חל איסור חמץ עד שעה ו' אותה שעה נודעו ב' הספיקות ביחד וא"כ אם אירע המעשה לאחר ו' שעות לא מהני ס"ס זה א"נ כיון דבעוד שאנו רואין החמץ בפי העכבר לא שייך לו' שיבדוק אלא לאחר שנתעלם מן העין חל חובת בדיקה שמא הניחה אותו בבית ואז חל גם כן ספק השני שמא אכלו:

4שכל הקבוע . אבל כשלא נשארו הציבורים במקומן רק נתערבו זה בזה לא מקרי קבוע עבי"ד שם:

5א"צ לחזור . מיירי שביטל וא"כ אינו אלא ספיקא דרבנן כיון שאינו ספק קבוע (מ"מ) ועבי"ד סי' קי"א ועסי' תמ"ב ס"ח דאם הוא קודם שעה ו' מבטל לכתחלה ודיו ובב"י כאן האריך בזה:

6בקשורים יחד . אף על גב דליכא תו למיתלי בעכברים תלינן בקטנים (תוספות) עמ"ש סי' תל"ד:

7אלא אחר הא' . אבל בהניח ט' ומצא י' צריך לבדוק אחר כולם:

8צריך לחזור ולבדוק . (ואפי' אם ביטל לדעת הרמב"ם ת"ש) דאמרי' זהו חמץ אחר הוא ול"ד למש"ל אם בדק קצת מהבית ומצ' ככר תלינן דזהו הככר שהכניס העכבר דהתם לא חזינן ריעותא אבל הכא היה מונח מתחלה בזוית זו ואח"כ מונח במקום אחר אמרי' דזהו חמץ אחר הוא: