מגן אברהם מה

1ולצורך רבים . גזירת הדיינים והרשאה הוי צרכי רבים (רש"ך ח"א קי"ג):

2יש אוסרים . דהוי מעשה אומן ויש מתירין דס"ל דלא הוה מעשה אומן אלא כתיבה סת"ם אבל איגרות לא הוי מעשה אומן:

3בכתב שלנו . שאינו מעשה אומן היינו משיט"א שלכ"ע אינו מעש' אומן וכ"כ הב"ח עס"ה:

4לקרו' בו בצבו' . דצורך המועד הוא ואפי' מעשה אומן שרי כמ"ש סי' תקמ"ד ס"ב:

5דהוי דבר האבוד . נ"ל דאם לא יגיה אותו לא יוכל ללמוד מתוכו והוי דבר האבד כמ"ש בח"מ סי' של"ג ומה"ט מותר לכתוב ספרים:

6לעצמו . אפי' להניחן אחר המועד:

7וטווה . ואפי' בלא שינוי:

8על יריכו . נ"ל דבא לאשמעי' דבגלגל אסור לטוות דאוושא מילתא טובא:

9או שיהיו לו . הרב"י ס"ל כמ"ש המ"מ דוקא כשאין לו כלל מה יאכל ורמ"א פסק כרש"י והל"ל וי"א כו' אלא שדרכו בכך כמ"ש הסמ"ע בח"מ ועמ"ש סימן תקמ"ב:

10עשייתן שרי . נ"ל כיון דצורך מצוה היא לא גזרו כ"כ, כ' הג"א הא דשרי לכתוב ולטוות דוקא כשלא כוון מלאכתו במועד וב"י כ' דאפי' כוון מלאכתו שרי כיון דדבר מצוה הוא ליכא למיקנסי' ונ"ל דאם א"צ להניחם במועד אסור לו לכתוב הואיל וכוון מלאכתו במועד לא שרינן לי' משום שימצ' פרנסתו בריוח ועוד דהא בלא"ה י"א דדוק' כשאין לו מה יאכל שרי:

11חשבנותיו . דהוי דבר האבד שמא ישכח ואם אינו דבר האבד אסור אא"כ הוא לצורך המועד שצריך לחשוב מה שמוציא על המועד אז שרי מעשה הדיוט עיין סי' תקמ"ד ואם חשבנותיו כתובים כבר רק שרוצה לסדרם אסור (ריב"ל):

12פסיקת' . כמה זה נותן לבנו וזה לבתו:

13דייתיקי . מתנת ש"מ:

14פרוזבלין . שלא ישמט החוב בשביעית:

15אגרות שום . ששמו נכסי הלוה למלוה:

16ואגרות מזון . שקיבל עליו לזון בת אשתו:

17ברורין . שכותבין זה בורר לו א' וזה בורר לו א' או שטרי טענת' וטעם היתר כל אלו מפני שהם צרכי רבים להעמיד המשפט ואף על פי שבכל פעם הוא לאיש מיוחד מ"מ כיון שמזדמן תדיר מקרי צרכי רבים (ב"י וע"ש) ואם כן אפשר דלא שרי אלא מעשה הדיוט כיון שאינו לצורך המועד כמ"ש סימן תקמ"ד ס"ב אבל התוס' והב"י כתבו דדבר האבד הוא פן ימות הנותן או הב"ד או העדים ולכן אפי' מעשה אומן שרי: מי שברח בממון אחרים מותר לכתוב עליו גזירות הדיינים והרשאה וטוב לעשות בצנעה אבל אם הדבר בטוח שיחזור לעירו אסור (רשד"מ כ"ז ורש"ך קי"ג) עמ"ש רסי' זה ולא ידעתי למה יגרע מפסקי דינים:

18כתובה במועד . מטעם דבר האבוד שמא יבא ערעור בהסכמות תנאיהם (כל בו) ומיירי שנשא ערב הרגל וא"כ במדינתינו שכותבין כל הכתובות בשוה אסור לכתוב ועיין בא"ע סי' ס"ו סא"ב אבל תוס' כתובה שרי:

19ויש אוסרין . דהוי כשט"ח עסי' ו' וליכא למיחש שמא ימותו העדים שעדיין לא ייחדו עדים ואם ימות הבעל הלא ידוע דכל הנשים יש להם כתובה:

20שאינה אבודה . אבל על דבר האבד מותר בלא שינוי כמ"ש רסי' תקל"ז:

21ונהגו להחמיר לשנות אפי' כו' . כצ"ל וכ"ה בד"מ והשינוי הוא שכותבין באלכסון ואף על גב דלא מקרי שינוי אלא כשגוף האותיות שבורים מ"מ כיון שמדינא מותר לכתוב אגרות שלום בלא שינוי כמ"ש הרב"י אלא שנהגו לשנות די בשינוי זה אבל כתבים האסורים לכתוב אסורים אפי' באלכסון עכ"ל ד"מ וב"ח כ' דמשיט"א לא מקרי כתב כלל וכ"כ האגודה וכ"כ הב"י בשם רי"ו וא"ח ור"ת ועמ"ש סי' ש"מ ס"ה, ואפשר דמטעם זה נהגו להקל בכל הכתבים ויש להם על מי שיסמכו וקצת נוהגין לעשו' שורה העליונה עקומה:

22שט"ח במועד . לכאורה נראה דאם נותן לו המעות מותר לכתוב דיש לחוש שמא ימותו העדים דלא גרע משטרי מתנו' כמ"ש ס"ה:

23והלוה צריך למעות . למועד כ"כ הטור, וברי"ו כ' לצורך המועד ובגמ' דף י"ג בפירש"י משמע אפי' יש לו מה יאכל רק שרוצה להלות להרוח' שרי, וצ"ע למה דילג רמ"א תיבת למועד ואפשר שסמך על הרמב"ם שכתב שצריך למעות במועד משמע אפי' צריך עתה למעות לדברים אחרים שרי דה"ל לדידי' דבר האבד ומיהו אם א"צ עתה אלא לאחר המועד לכ"ע אסור, ונ"ל דאם לא ימצא אחר המועד מעות ללות מותר לכתוב דה"ל דבר האבד:

24שטר מכירה . היינו כשמכר לצורך המועד כמ"ש סימן תקל"ט ס"ב אבל כשמכר קודם למועד אסור לכתוב במועד אף על פי שיש לחוש שיחזרו בהן כמו שטרי אריסו' דאסור וכ"מ בלבוש ול"ד לשטרי מתנות דהכא אף שיחזרו בהן ליכא פסידא דיכול לקנות לו לקבל במקום אחר:

25ובלוחות של שעוה . אפשר דה"ה בלוחות שלנו:

26מותר להעתיקה . שלא ישכחנה, וה"ה אם למד בעצמו דבר חידוש מותר לכתבו אבל חשבון התקופות אסור לכתוב דאין זה מוציא מלבו כלום ולא ישכח', אסור לתקן קונטרס כדי לכתוב עליו אחר המועד (רוקח ב"י ד"מ): נ"ל דכל מה שמותר לכתוב מותר לעשות קולמוס ודיו לכך כמ"ש רסי' תקל"ו ברכיב' ועסי' תקמ"ז בב"י דרש"י והרמב"ם מתירין לחפור בברכת הכובסין לכבס דבר המותר ואף דלא קי"ל הכי מ"מ בתיקון הקולמוס ליכא כ"כ מלאכה וה"ה לשרות דיו: